אלו היו שעתיים דרמטיות מאין כמותן. ערוצי הטלוויזיה בארה"ב כמעט וגילו את פטנט המסך המפוצל, כאשר דילגו בין האולפנים, בית המשפט במנהטן ובית המשפט באלכסנדריה שבמדינת וירג'יניה. זה התחיל בידיעות הבלתי-רשמיות על הסדר טיעון של מייקל כהן, נמשך בשאלה ששלחו המושבעים במשפטו של פול מנפורט לשופט, עבר להסדר של כהן שהפך לעובדה, דילג לתשובתו של השופט ט"ס אליס, חזר להמתנה להגעתו של כהן לבית המשפט, קפץ לדיווח שמנפורט הורשע באישום אחד, התפתח לכך שהוא הורשע בשמונה אישומים, טס להודאתו של כהן בעבירות מימון בחירות, נמשך להודאתו בשמונה עבירות, והגיע לשיא עם טענתו לפיה פעל על-פי הוראותיו של דונלד טראמפ וכדי להשפיע על הבחירות לנשיאות.

כאשר התפזר העשן, נותרו העובדות: מנפורט הורשע בשמונה אישומים, כהן הודה בשמונה אישומים. ואז החלו השאלות וההערכות: כיצד שתי השמיניות הללו ישפיעו על אחד – דונלד טראמפ, שהיה לקוחו של כהן במשך עשור ושהעסיק במשך חמישה חודשים את מנפורט כיו"ר הקמפיין שלו. כדי לנסות לענות על סוגיית מפתח זו, נעשה תחילה סדר בפרטים.

הן כהן והן מנפורט לא הועמדו לדין בקשר לסיפור הגדול באמת: ההתערבות הרוסית לטובתו של טראמפ ב-2016 והחשד שטראמפ ניסה לשבש את החקירה בפרשה. כתב האישום נגד מנפורט נגע לעסקיו באוקראינה מספר שנים לפני שהצטרף לקמפיין טראמפ. כתב האישום נגד כהן נגע לעסקיו בתחום המוניות ולתשלומים שביצע עבור טראמפ ערב הבחירות. אבל, וזהו אבל עצום, ייתכן שהם יכולים למסור לתובע המיוחד רוברט מולר עדויות שיסבכו את טראמפ בפרשה הרוסית.

שימו לב מה יש עד עכשיו: מנפורט מורשע על עסקיו באוקראינה, כהן מודה בעבירות בזמן הקמפיין. וזה לא הכל. עסקיו של מנפורט היו בעיקרם ייעוץ לנשיא הפרו-רוסי דאז, ויקטור ינוקוביץ, שהיה בובה של ולדימיר פוטין. אחרי הדחתו של ינוקוביץ הוא נקלע לקשיים כלכליים והצטרף בהתנדבות לקמפיין טראמפ מתוך הנחה שהקשרים שם יחלצו אותו ממצוקתו – אך פוטר כאשר התגלו קשריו ברוסיה.

כהן היה מעורב במשך עשור בעסקיו של טראמפ, כולל נסיונותיו הכושלים לפעול ברוסיה. והוא טוען כעת, כי כאשר עבר על חוקי מימון הבחירות כדי להשתיק את טענותיהן של סטורמי דניאלס וקארן מקדוגל על רומנים עם טראמפ, הוא עשה זאת בשליחותו של האחרון. מתחילים לראות איך הקצוות נקשרים?

הן למנפורט והן לכהן יש כעת אינטרס לשתף פעולה עם מולר. מנפורט בן ה-69 הורשע בעבירות שהעונש המירבי עליהן הוא 80 שנות מאסר, ובחודש הבא ייפתח משפטו באשמת הלבנת הון. אם לא יזוכה בערעור, הוא עלול לבלות בכלא עד יומו האחרון. ואילו כהן אומנם לא התחייב לשתף פעולה, אבל ההערכה היא שהתביעה במנהטן לא הייתה חותמת איתו על הסדר (כנראה ארבע-חמש שנות מאסר במקום תריסר שנים) בלא איזושהי הסכמה שכזאת. חוץ מזה, כהן כבר טען תחת שבועה בבית המשפט שטראמפ הורה לו לעבור על החוק. ועוד חוץ מזה: מולר יכול להעניק לו חסינות ובכך לחייב אותו להעיד בפניו.

שיהיה ברור: ההודאה של כהן אינה מספיקה כדי לסבך את טראמפ בפלילים. משרד המשפטים האמריקני קבע פעמיים, כי לא ניתן להעמיד לדין נשיא מכהן. החוקה מאפשרת להעמידו לדין בסנאט בשל בגידה או "עוונות ופשעים חמורים". ריצ'רד ניקסון עמד בפני הליך זה בשל שיבוש פרשת ווטרגייט; ביל קלינטון הואשם (וזוכה) בעדות שקר בפרשת מוניקה לוינסקי. קשה מאוד לטעון, שקשירת קשר לעבירה על חוקי מימון הבחירות היא "עוון ופשע חמור". מעבר לכך, כהן הוא למעשה עד מדינה – על כל הבעייתיות הכרוכה בכך.

אז למה המצב בכל זאת חמור מבחינת טראמפ? מנפורט השתתף ביוני 2016 בפגישה במגדל טראמפ עם נטליה וסליניצקיה – עורכת דין רוסייה הקשורה לקרמלין, שהבטיחה מידע מכפיש על הילרי קלינטון. בפגישה נכחו גם דונלד טראמפ הבן וג'ארד קושניר. למרות שהיא לא העלתה דבר, פרשנות סבירה שלה יכולה לראות בה קשירת קשר עם רוסיה להתערבות בבחירות. טראמפ וצוותו הכחישו את קיומה, אחר כך אמרו שהיא עסקה באימוץ ילדים רוסים בארה"ב וכעת אומרים שלא היה בה כל פסול.

כהן טען לאחרונה, כי נכח בשיחה בה טראמפ אישר מראש את קיום הפגישה; ככל הידוע, אין לו הוכחות פיזיות לכך ועדותו תהיה בעייתית, מהסיבות שכבר ציינו. אבל מה יודע מנפורט? האם הוא יכול לאמת את הגרסה הזאת של כהן? שני נוכלים מורשעים שהופכים לעדי מדינה אינם עדים מושלמים – אך יחד עם הנסיבות שלפני וההכחשות שאחרי, זה יכול לבנות קייס נגד טראמפ.

נזכיר שוב: למנפורט היו עסקים עם גורמים המקורבים לקרמלין וכהן טיפל בעסקיו של טראמפ ברוסיה. אנחנו לא יודעים מה הם יודעים, וקרוב לוודאי שגם מולר לא יודע זאת. אבל אם הם ישתפו פעולה ויפתחו את הפה – טראמפ עלול למצוא את עצמו בבוץ עמוק. הוא כנראה ידע מדוע השתלח ברשויות כאשר פשטו באפריל השנה על משרדו של כהן, ומדוע ניסה להשפיע על המושבעים כאשר אמר – בעיצומם של דיוניהם – שמנפורט הוא בחור טוב שלא עשה שום דבר רע.

האם טראמפ יכול לחלץ את עצמו, לפחות מהאיום מצד מנפורט, על-ידי הענקת חנינה? תיאורטית וחוקתית התשובה היא חיובית. החוקה אינה מטילה מגבלות כלשהן על סמכות החנינה של הנשיא. אבל אם טראמפ ישתמש בה לטובתו של מנפורט, צפוי משבר חוקתי משום שמתנגדיו יטענו שמדובר בשימוש מושחת לטובתו האישית וינסו לתקוף אותה בבתי המשפט, עד בית המשפט העליון. חוץ מזה, במקרה כזה יוכלו התובעים בניו-יורק ובוושינגטון ליטול את התיקים לידיהם ולהגיש כתבי אישום מדינתיים נגד מנפורט; סמכות החנינה בתיקים כאלו היא של המושלים, לא של הנשיא.

ההרשעה של מנפורט וההודאה של כהן שבות ומוכיחות, כי חקירתו של מולר איננה "ציד מכשפות" של "אדם המצוי בניגוד עניינים עמוק" ונעזר ב"חבורת נוכלים דמוקרטים זועמים", כפי שטוען טראמפ שוב ושוב. ספירת מלאי: החקירה הובילה עד כה ל-32 נאשמים, 187 אישומים וחמישה הסדרי טיעון – וכהן ומנפורט ממש אינם דגי רקק. לכך יש להוסיף את הקשרים עם רוסיה של עוד שני בכירים: מייקל פלין, שהיה היועץ לביטחון לאומי והודה ששיקר ל-FBI בנוגע אליהם, ושר המשפטים, ג'ף סשנס, שפסל את עצמו מעיסוק בפרשה בשל קשרים אלו.

טראמפ ימשיך לתקוף את מולר, ואולי אף ינסה לפטר אותו – צעד שיגרור גם הוא משבר קשה והתפטרויות בצמרת משרד המשפטים. תומכיו מן הסתם ימשיכו להאמין לו, כמו שהם מאמינים לכל השקרים שהוא מפזר מדי יום; העובדות לא מזיזות לו ולא מעניינות אותם. מה שמוביל אותנו לנקודה החשובה ביותר: ההשלכות הפוליטיות.

בסופו של דבר, גורלו של טראמפ ייחרץ בזירה הפוליטית. כל עוד הרפובליקנים שולטים בקונגרס וכל עוד אין אקדח מעשן (כמו ההקלטות של ניקסון) – הוא נראה בטוח. העמדה לדין של הנשיא (impeachment) כרוכה בכתב אישום שמאשר בית הנבחרים והמשפט עצמו מתנהל בסנאט. אם הרפובליקנים ישמרו בחודש נובמבר על הרוב שלהם בבית הנבחרים, קלושים הסיכויים שבכלל יהיה כתב אישום. ואם יצליחו לשמור על הרוב בסנאט – טראמפ יכול לצלוח אותו בשלום.

השאלה היא כיצד כל הפרשות הללו, ובמיוחד הדרמות של הלילה האחרון, ישפיעו על הבוחרים. ליבת התומכים של טראמפ – משהו כמו 40%-35% מהאמריקנים – אינם צפויים לנטוש אותו. הם מאמינים לטענותיו נגד החוקרים, לדברי הבלע שלו נגד התקשורת, להאשמות הגסות שלו נגד יריביו. בגדול, אלו הם אמריקנים מהשכבות הפחות-משכילות והיותר-כפריות, שרואות הכל בשחור-לבן האמריקני הקלאסי: הטובים נגד הרעים, השריף נגד פורע החוק. ושלא תטעו: בתפיסה שלהם, טראמפ הוא השריף – לא פורע החוק.

מאחר שהבחירות בארה"ב לכל המשרות הן אישיות, הפוליטיקאים נוטים ליישר קו עם רצונם של הבוחרים. וזה אומר, שאם מועמד רפובליקני לסנאט בנבאדה ירגיש שבוחריו תומכיו בטראמפ – זה מה שהוא יעשה; ואם ציר רפובליקני מקנזס יחשוב שנקעה נפשם של בוחריו מהנשיא – תעלה הסבירות שהוא ינטוש אותו. לכן, התחושה מהשטח תשפיע על העמדות שיציגו המועמדים לפני הבחירות ועל מעשיהם של הנבחרים אחריהן.

הדמוקרטים, כמובן, יצביעו נגד טראמפ בכל מקרה – גם אם יביא שלום עולמי. לכן, כמו תמיד, נשארנו עם הקולות הצפים – אותם 10% שיש בכל מערכת בחירות בכל מדינה, במיוחד במדינות בעלות מערכת דו-מפלגתית, ושהם המכריעים בסופו של דבר. אירועי הלילה האחרון יכולים להביא אותם להשתכנע שהנשיא מעורב בפלילים – או להשתכנע שהוא קורבן של רדיפה פוליטית ושל מקורבים מושחתים. זה מה שיקבע. וכפי שראינו בנובמבר 2016, ציבור הבוחרים האמריקני יכול להפתיע בענק.

עוד שתי הערות לסיום. האחת: יהיה בזה משהו אירוני – או שמא צדק פואטי – אם מה שיפיל את טראמפ בסופו של דבר יהיה קשריו עם נשים. הקלטת הידועה לשמצה, בה הוא מדבר בגסות קיצונית על ההטרדות המיניות שביצע, הייתה אמורה לחסל את סיכוייו ב-2016; זה לא קרה אז, אבל אולי כעת המעגל ייסגר.

השנייה: אם אתם רוצים לדעת מה באמת מצבו של טראמפ, סורו לאתר פוקס ניוז. כבר בשעות הלילה, כאשר התחוללה בשידור חי הדרמה של משפטי מנפורט וכהן, בחרו ברשת הבית של טראמפ להקדיש את הכותרת הראשית למעשה רצח כלשהו – וכך זה גם הבוקר. מישהו שם הגיע למסקנה, שמדובר בחדשות רעות מאוד שעדיף להמעיט בערכן.