צרות של עורכי דין

עורכי דין ותיקים שניהלו במשך שנים ארוכות משרדים צנועים והתפרנסו בכבוד מהמקצוע, אינם מחדשים עוד חוזי שכירות ועוברים לעבוד מסלון דירתם - כדי לחסוך דמי שכירות וארנונה. בכך הם מצטרפים לעורכי הדין הצעירים שזה מקרוב באו ושמוותרים כליל על פתיחת משרד על כל ההוצאות הכרוכות בכך.

נתוני משרד העבודה והרווחה המצביעים על מספר שיא של מובטלים בקרב עורכי הדין מחמיצים את העיקר, שכן עיקר האבטלה הינה אבטלה סמויה אודותה אין נתונים, וזו חמורה לעין ערוך מהתופעה עליה מצביעים נתוני האבטלה, שחמורים מהם לא היו מעולם.

פגישת המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין עם שר המשפטים מאיר שטרית, שנערכה לאחרונה, הוקדשה למצבו של המקצוע. בישיבה המשותפת הצבענו על הגורמים שהביאו להידרדרותו של המקצוע: הצפת המקצוע לה אין אח ורע בעולם כולו, וביחס שבין מספר עורכי דין לאוכלוסיה הכללית שאינה מאפשרת עוד להתפרנס מהמקצוע; הורדת רמת ההכשרה כתוצאה מקיצור תקופת ההתמחות והורדת רמת הדרישות; הקלות הבלתי נסבלת בה ניתן לרכוש השכלה משפטית ורישיון עריכת דין הגורמות לבעלי מקצוע אחרים להיכנס במחצית חייהם למעגל עריכת הדין, לעיתים עיסוק מקביל מקצועות אחרים; פתיחת הליך הגישור והפישור לכל דיכפין באופן שכל בעל תעודת בגרות ופחות מכך קונה לעצמו לאחר קורסים קצרים הצצים תחת כל עץ רענן, תואר של מפשר ומגשר מדופלם; הסגת גבול המקצוע באמצעות גופים כלכליים קולוניים ונמרצים המפתים במערכת פרסום צעקנית להזדקק באופן בלתי חוקי לשירותיהם; התערבות פופוליסטית ובלתי נסבלת של המחוקק בשכר טירחת עורכי דין בתחומים שונים; פגיעה ביחסי העבודה שבין עורכי דין ויצירת תחרות בלתי נסבלת באמצעות ביטול תקנות אתיקה שאחרות לא באו במקומן; סניגוריה הציבורית המעניקה שירותים משפטיים למי שאינו זכאי לכך והפוגעת באופן אנוש במטה לחמם של עורכי דין הפליליים וכמעט שהעבירה ענף זה מן העולם; היעדרן של תוכניות פנסיה ותוכניות אבטלה המאפשרות לעורכי דין שכירים ובעיקר עצמאיים שפרשו לפנסיה או שהפכו למובטלים, ניהול חיים של כבוד.

קשה לומר שחברי המועצה הארצית קיבלו תשובות משביעות רצון מפי השר. הרושם הוא, שאין כל מודעות בקרב מקבלי החלטות אודות המצוקה בה שרוי המקצוע. הואיל ואין זה ממנהגם של עורכי דין לשבות רעב במשרד האוצר ולהבעיר צמיגים ברחבת הכנסת, והואיל ואין חקיקה פופוליסטית וקורצת יותר למחוקק מצוי מזו המתערבת בשכר טירחתם של עורכי דין; והואיל ויהיה זה מוגזם לחלוטין לצפות מרשויות שאינן מסוגלות לדאוג אף למים בברזים, לתכנן חלוקה הגיונית ואל בזבזנית של כוח-אדם באופן שימנע מאלפי סטודנטים מעולים להתחיל במסע ארוך של חמש שנות לימודים והתמחות במקצוע שאין כל סיכוי שיתפרסם. בהתחשב בכל אלה, על הלשכה להיערך לניהול מערכה ציבורית ארוכה ועקבית כדי להציל את המקצוע - וזאת בתוכניות ארוכות טווח, קצרות טווח ומיידיות.

כך למשל, במצב המיוחד של עודף בהיצע המשפטי, יש לשקול הענקת ביטוח משפטי ממלכתי לכל דיכפין, באמצעות לשכת עורכי הדין, בנוסח של קופת חולים משפטית. תמורת סכום ביטוח חודשי יוענק למבוטח כזה שירות משפטי כולל ומקיף.

כך למשל, יש לשקול בכל הרצינות התניית קבלת רישיון עריכת דין בתואר שני במשפטים, כמקובל בארצות הברית; יש לשקול סיווג רישיון עריכת דין לבריסטרס ולסוליסיטורס ולהתאים את ההתמחות בהתאם. ויש להיערך למאבק להגבלת מספר הרישיונות המוענקים לעריכת דין.

יש לשקול פתיחת מסגרת לימודית על-ידי לשכת עורכי הדין שתעניק תואר מומחה מוכר ומחייב לעורכי הדין שיעברו את הבחינות הנדרשות באותו מסלול. לתואר כזה יש יתרונות הן באיכות השירות שיינתן, והן בפריסת נתוני הביקוש לשירותים הדורשים התמחות והמתרכזים כיום במספר מועט מדי של משרדים גדולים, שמספרם ילך ויתמעט ביחס ישר להתרחבות פעילותם.

יש לפעול בנציבות שירות המדינה, באופן שלקריטריונים הנדרשים לתפקידים שונים בשירות המדינה תתווסף דרישה להשכלה משפטית כתנאי לקבלת המשרה.

יש לפעול לתיקון בחקיקה שיאפשר מינויים של עורכי דין מיומנים ומנוסים כשופטים לשעה, בשעות הפעילות של אחר הצהרים לבתי המשפט השונים. הצעה זו נתקלת, משום מה, בחומת סירוב של המערכת המשפטית. הרושם הנוצר הוא, כי המערכת חוששת ממינויים של עורכי דין ממיטב שורות המקצוע לתפקידים שיפוטיים.

יש לפעול לארגון תוכניות פנסיה וביטוח אבטלה לחברים שנזקקים לכך, כדי לאפשר להם חיים בכבוד.

יש לפעול לתיקוני חקיקה מיידיים שיצמצמו את פעילותם של קבלנים מאכרים בהוצאה לפועל. יש לפעול לשינוי בחקיקה בכנסת או לביטולן בבית משפט עליון של הליכי גבייה עותומניים המתבצעים אך בימי כבוד האדם וחירותו ללא מעורבתם של פרקליטים, דוגמת פקודת המיסים-גבייה.

כל אלה רק שמץ מהנושאים והאמצעים אותם יש להציב בראש סדר-יומה של הלשכה כדי להציל את המקצוע.

אלא שכאמור לעיל, נדמה שסדר יומו של הוועד המרכזי בלשכה, מתנהל בשנים טרופות אלו במישורים אחרים לחלוטין. נדמה שסדר יום זה מודרך בעיקרו על-פי גורמים מובהקים של יחסי ציבור, שמטרתם ידועה גם אם אין מדברים אודותם. כך, למשל, כנס החיכוך וההתחככות באילת של מי שעיטוטם וממונם בידם ושל אחרים שלא היתה להם ברירה, ושלו הוקדשו במשך שנה תמימה אלפי שעות עבודה לעובדי הלשכה (שהתחילו כבר בארגון הכנס לשנה הבאה), נודע אך ורק למפגשי גיפופים, טפיחות על השכם ובעיקר על הכרס. כל יתרון מעשי לא צומח מכנס זה ודומיו למקצוע עריכת הדין, ליכולת להתפרנס ממנו ולקידום מעמדו ומצבו של עורך הדין.

כך תוכנית ה"פרו-בונו" שמטרתה המוצהרת הינה יחסי ציבור, ושעולה כבר למעלה מ-400 אלף ש"ח מדמי החבר בשנת תציב זו, כולל העסקת משרד פרסום, לא תסייע למקצוע ולא תסייע לעורכי הדין.

אין רע, כמובן, בפעולות כאלה שהן מהוות קצף על פני המים, אולם לא כאשר הן הופכות ועיקר ומתעלמות מהיותן קצף בלבד ומאזילתם של המים. והן הופכות לכאלה, משום שמי שרושם את סדר יומו של הוועד המרכזי אין לו ומעולם לא היתה לו כל בעיה עם הצפות של המקצוע והתמורות הנובעות מכך - והוא מברך באופן עקבי על כל הצפה כזו.

עומדות לנו אולי שנתיים או שלוש כדי לשנות את סדר היום ולהציל את המקצוע. שהרי בחמש השנים הקרובות עתידים להצטרף למקצוע עוד כ-20,000 עורכי דין, ואז הכל יהיה באמת כבר מאוחר מידי. ומוטב שעה אחת קודם כמאמר חכמינו, שכן למקצוע ולרבים מחברנו לא נותרה אף שעה זו.

________________________
הכותב הוא יו"ר המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין.
פורסם בביטאון לשכת עורכי הדין בישראל, גליון מס' 31 (יולי 2002)