האם כדאי ל
בנימין נתניהו לנהל
שימוע? תשובתי שלילית, אך תחילה - קצת רקע.
מטרת השימוע - שכיום מעוגן בסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי - היא לשכנע את רשויות התביעה שלא להגיש כתב אישום. בדרך כלל, ובמיוחד בתיקים גדולים ומתוקשרים, רשויות התביעה נוהגת להעמיד לעיון החשוד את טיוטת כתב האישום, כמו גם את עיקרי חומר הראיות. השימוע הוא זכות ולא חובה, וכל חשוד רשאי להחליט האם לקיימו.
בית המשפט העליון אישר את הנחיות היועץ המשפטי ל
ממשלה, ולפיהן השימוע אינו מהווה תחליף למשפט ואינו מעין "משפט זוטא": "מטרת השימוע היא לאפשר לחשוד להציג טענותיו ולשכנע כי חומר הראיות בעניינו או אינטרס הציבור אינם מצדיקים הגשת כתב אישום נגדו... על כן ברור, כי במסגרת הליך השימוע אין מקום להתדיינות פרטנית באשר לנבכי התיק וחומר הראיות הכלול בו, ויש להתמקד בסוגיות עקרוניות אשר מצויות ביסוד טיוטת כתב האישום. בהתאם לאמור, משך השימוע, ככל שהוא נעשה בעל פה, יהיה קצר יחסית (ככלל, ישיבה אחת), בכפוף לשיקול דעת עורך השימוע".
נתון נוסף שצריך להביא בחשבון הוא חוק יסוד הממשלה, אשר קובע באופן חד-משמעי, כי הפסקת כהונתו של ראש הממשלה אפשרית רק לאחר הרשעתו בערכאה ראשונה (בית המשפט המחוזי בירושלים) וקביעת בית המשפט לפיה דבק קלון במעשיו, ולחלופין לאחר שפסק דין זה הפך לחלוט. במצב דברים זה, אבקש לחדד את היתרונות והחסרונות העיקריים מבחינתו של נתניהו.
היתרונות העיקריים:
- מבחינה ציבורית ופסיכולוגית, נתניהו מפגין התנהלות "מערכתית" ומציג את עצמו כמי שמשתף פעולה עם רשויות אכיפת החוק ופועל בהתאם למצופה ממנו.
- מבחינה מעשית, נתניהו ממקסם את מוטיב הזמן לטובתו תוך ניצול כל התחנות האפשריות בהליך הפלילי ובטרם כניסה למסדרונות בית המשפט.
- מבחינה משפטית, נתניהו טוען את טענותיו כלפי כתב החשדות נגדו בתקווה שאלו ימנעו את הגשת כתב האישום.
החסרונות העיקריים:
- מבחינה משפטית, נתניהו חושף את טענותיו או את חלקן כלפי מקבלי ההחלטות. תיחום זירת המחלוקת מקל על מקבלי ההחלטות, אשר יכולים למקד את הדיונים וההחלטות רק סביב טענותיו, במקום צורך לבחון כל תרחיש אפשרי לטובתו - וזאת אחרי תהליך חקירה ממושך ונרחב.
- מבחינה מעשית, בשים לב לרעש התקשורתי ולרדיפה הפוליטית אחרי נתניהו, ספק רב אם אביחי מנדלבליט יוכל להימנע מהגשת כתב אישום כל שהוא נגד נתניהו.
מאזן של היתרונות והחסרונות מעלה, כי מבחינתו של נתניהו מוטב שלא לקיים שימוע. ראשית, נתניהו לא מתכוון לנצל את השימוע לצורך השגת הסדר טיעון, אלא מבחינתו המשחק הוא על סכום אפס: או כתב אישום או סגירת התיקים. שנית, כפי מנדלבליט הוא אדם משכמו ומעלה, אשר לא יחליט בגורלו של ראש ממשלה בטרם יבחן את הפרטים באופן יסודי ביותר ויהפוך כל אבן עובדתית ומשפטית. על כן, עצם קבלת ההחלטה על כתב החשדות, מקפלת כבר כל טענת הגנה אפשרית, ותבוא לאחר עבודת לימוד יסודית ודיונים עמוקים מצידו של מנדלבליט.
ייתכן שעדיף לנתניהו להותיר לצוותים לבחון כל תרחיש אפשרי להגנתו, בכדי שיעשו הנחות לחומרתם, וזאת במקום אובדן אלמנט ההפתעה מבחינתו. גם אלמנט הזמן לא ממלא מתפקיד משמעותי, כי מנדלבליט בקיא מאוד בחומר והוא עשוי לקבוע לוח זמנים מהיר לשימוע ולהחלטה בעקבותיו.
דווקא הגשת כתב אישום היא שמאפשרת למשוך יותר זמן, בטענות מקדמיות ובדרישה לקבל חומרי חקירה. במצב כזה גם יוכלו נתניהו וסניגוריו לקבל החלטות מדויקות יותר ומועילות יותר מבחינתם. גם אלמנט ההפתעה יישאר בידיהם, לצורך ניהול ההגנה. מבחינה ציבורית, ומאחר שכאמור נתניהו מתכוון להילחם על חפותו, מוטב לו לנהל משפט בו יש לו סיכוי טוב לזיכוי.
יש שיטענו, כי נתניהו לא יכול להמשיך לנהל מדינה במקביל לניהול הליך פלילי. נתניהו יוכל להשיב, צוות הפרקליטים הוא שמנהל את עניינו וכי ניהול המשפט לא אמור לגזול ממנו זמן רב מדי, למעט לקראת שלב ההוכחות, אשר נראה רחוק מאוד בשלב זה. נתניהו יכול להשתמש בהדלפות נגדו ולטעון, כי הן מלמדות שמדברות במשחק מכור שכבר הוכרע, ולכן אין בכוונתו לגשת לשימוע אלא לשופטים שבירושלים.