משטרת ניו-יורק היא מן הסתם הכוח המשטרתי המפורסם ביותר בעולם, תודות לאין-ספור סדרות טלוויזיה וסרטי קולנוע שנעשו עליה. היא מונה 36,000 איש במדים, ועוד 15,000 אזרחים העובדים בה. לצידם פועלים בעיר שוטרי תנועה, שוטרים של רשות הנמלים (האחראית גם על מסופי התחבורה הציבורית), אנשי השירות החשאי (במגדל טראמפ) ורבים אחרים. הכוח מחולק ל-77 תחנות, לפי פריסה המשלבת שטח ותושבים.

את שוטרי ניו-יורק תראו היטב ברחובות, ולא במקרה. כל שוטר מתחיל את דרכו בסיור, בעיקר ברגל ולעיתים בניידות. בדיוק כמו בסרטים, הסיורים הם זוגיים, כאשר בתחילת דרכו - מוצמד אליו שוטר מנוסה יותר. לפני מספר שנים חולקה כל תחנה למקטעים, והשוטרים מופקדים על שטחים קבועים ומכירים כל פינה.

אם מדברים על סרטים ודימוי, האם יש שחיתות במשטרת ניו-יורק? מן הסתם כן, אבל היא עושה הכל כדי למנוע אותה. המשכורת ההתחלתית של שוטר אינה רעה - 50,000-40,000 דולר לשנה, ויש גם שעות נוספות. השוטרים רשאים לעבוד במשרות נוספות, כמובן תוך קבלת היתר ומניעת ניגוד עניינים; יש ביניהם שיפוצניקים, יש מרצים באקדמיה ויש אפילו מי שיכולים לעבוד בתחום האבטחה. המשכורות של כל השוטרים מתפרסמות לצד שמותיהם, וזהו גורם מרתיע: כל אחד יכול לראות האם שכנו השוטר חי מעבר ליכולתו. מעבר לכך, המערכת בנויה כך ששוטר מושחת יתקשה אפילו "להחליק" דוח תנועה, משום שיש בה הרבה בקרה.

הקידום הוא מובנה: משוטר לבלש. מי שאינו מתקדם, נשאר כשוטר סיור או בתפקיד אחר בתחנה, וכאן עולה שאלת השחיקה. NYPD מטפלת בה באמצעות משרד לפיתוח קריירה. אפשר לעבור לתחנה אחרת, אפשר לצאת ללימודים, יש הרבה קורסים מקצועיים (גם לשימוש מעשי וגם ל"הגדלת ראש"), שוטר יכול להישלח למשימה סמויה או אפילו לטפל בחסרי בית. שוטרי ניו-יורק יכולים לקבל פנסיה מלאה אחרי 20 שנה, ורבים מהם עוברים לאחר פרישתם לעבודות ביטחון במגזר הפרטי.

בשנות ה-80 הכניסה משטרת ניו-יורק לשימוש את שיטת Comstac המכמתת את הפשיעה בעיר, ולדבריה השיטה שינתה את פני השיטור. בשיטה זו נספרות מדי שבוע שבע עבירות מרכזיות - רצח, אונס, שוד וכדומה - לשם השוואה לנתונים ביחס לשנה הקודמת ולעשר שנים אחורה. פעם בשבוע, ביום חמישי בשעה שמונה בבוקר, מתכנסים הקצינים מכל האיזורים יחד עם מפקד משטרת העיר ואורחים מבחוץ. הכוונה היא לדרוש מהם אחריות ותשובות למה שמתרחש תחת פיקודם, ו"הרבה פעמים זה מעמד מאוד אימפולסיבי", מתארים אותו במטה העירוני.

העובדה שהפשעים המרכזיים נמדדים כל העת, היא משמעותית מאוד - אומרים ב-NYPD. היא הפכה את עבודת השיטור לממוקדת מטרות, תוך שיתוף פעולה הדוק עם התובעים המחוזיים: "למצוא מי האנשים הבאמת-רעים שצריך להוציא מהרחובות ולוודא שהם לא ישוחררו בערבות מחר בבוקר". לצד זאת, המשטרה פועלת לבנות אמון עם הקהילה, "להיות חלק ממנה, להכיר אותה, להכיר את האנשים" - בלשונם של אנשי המטה.

בשבת בה הייתי בניו-יורק (19.1.19) התקיים בעיר מצעד הנשים השנתי, שהחל ב-2017 במחאה נגד הנשיא דונלד טראמפ. בשעות הבוקר התרכזו מאות שוטרים בנקודות מפתח לקראת אבטחת האירוע. מהתרשמות כללית לגמרי, דומה שבמשטרת ניו-יורק יש רוב מובהק לגברים לבנים. במטה אומרים שהמצב שונה: "רוב השוטרים הם בני מיעוטים. יש גם לא מעט חבר'ה יהודים דתיים שעובדים בתור אזרחים במיחשוב, טכנולוגיה ועוד. ברמת הפיקוד יש נשים, אפרו-אמריקנים, היספאנים, יהודים, לאחרונה אפילו הבנגלדשי הראשון קיבל דרגת קפטן. יש אפליה מתקנת, גם אם לא כתפיסת עולם, אבל בסופו של דבר - כל המינויים הם לפי הנהלים ואחרי מבחנים".

כמו בכל העולם הדמוקרטי, גם משטרת ניו-יורק צריכה להילחם בטרור לצד המאבק בפשיעה. קיימת בה מחלקה גדולה העוסקת בתחום זה, כולל אנשי מודיעין וניתוח, לצד שוטרים במדים החמושים בנשק כבד יותר מאשר שוטרי הסיור. בנוסף לכך, בלשים מניו-יורק מוצבים ברחבי העולם, כדי לטפל בפשיעה שיש לה קשר לעיר.

אם נחזור לסרטים ולטלוויזיה בהם מככבים שוטרי ניו-יורק, הרי שכאשר מופיעים בהם סוכני FBI מדובר בדרך כלל בחבר'ה מעונבים ושחצנים, שרק מפריעים ומנסים להשתלט על החקירות של כחולי המדים. "היחסים עם הבולשת בסדר", אומרים בתגובה במטה. "יש לנו הרבה שיתוף פעולה איתה, הרבה אימונים משותפים. לאחרונה עבדנו הרבה מאוד במשותף כדי להפיל קרטלי סמים. יש דברים שאנחנו מכירים יותר טוב מה-FBI, כי אנחנו יותר קרובים לשטח".

במטה NYPD גאים בכך שהאמון בה גבוה ביחס למדינות אחרות, בין היתר משום שהחברה האמריקנית - בניגוד לחברה הישראלית - איננה יוצאת צבא ולכן יש בה יותר יראה וכבוד לאנשי כוחות הביטחון. סיבה נוספת היא ההילה שעודנה קיימת מאז 9/11, במיוחד כלפי מי ששירתו במשטרה באותו יום טרגי. ויש גם תוצאות פיזיות שעודן קיימות: מספר הפטירות מסרטן ריאות, מחלות בדרכי הנשימה ומחלות אחרות שניתן לקשר לפיגועים, גבוה פי שלושה מאשר בקרב שוטרים אחרים. "הייתה תקופה שכל חודש נפטר מישהו ששירת ב-9/11. כל שנה מוסיפים שמות ללוח הקורבנות של אותו יום".