נתחיל מהסוף:
בנימין נתניהו צודק. פולנים שיתפו פעולה עם הנאצים ברצח העם היהודי. הוא לא הכליל, הוא לא אמר "הפולנים" והוא לא אמר "העם הפולני". הוא אמר "פולנים" - וזה נכון. ולא מדובר בבודדים, אלא ברבבות: כאלו שסירבו להסתיר יהודים, כאלו שהסגירו יהודים, כאלו שרצחו יהודים, כאלו שמילאו תפקידים בשירות הנאצים.
אי-אפשר ואסור לדבר בהכללות על הפולנים והשואה. ערב מלחמת העולם חיו בפולין 3 מיליון יהודים מתוך 35 מיליון תושבים, והם היו מפוזרים במאות מקומות יישוב - החל ממאות אלפים בוורשה וכלה בבודדים בכפרים קטנטנים. בכאלו ממדים, ברור שהמעשים והתגובות לא יכולים להיות אחידים. נכון לינואר 2018, הוכרו 6,863 פולנים כחסידי אומות העולם - המספר הגבוה ביותר במדינות אירופה וכרבע מכלל בעלי תואר זה. אין מניין מקביל של משתפי הפעולה, אך ברור שהוא היה גבוה בהרבה.
פרופ' ישראל גוטמן המנוח, ניצול ורשה ואושוויץ וגדול חוקרי השואה בפולין, סיכם את הסוגיה בתמציתיות באנציקלופדיה של השואה. מפעל מונמנטאלי זה אומנם נכתב בשנות ה-80 ופורסם בשנת 1990, אך בעיקרם - הדברים נכונים גם כיום. ואלו הנקודות העיקריות עליהן עומד גוטמן:
- המחתרת הפולנית לא עשתה דבר כדי לסייע ליהודים או לחבל בהשמדה, אך היא גם לא פעלה לשחרורם של פולנים שנכלאו במחנות.
- רבבות יהודים נמלטו ליערות, אך בשל העדר תנועה פרטיזנית מאורגנת והיחס השלילי ליהודים באיזורי הכפר, רובם לא הצליחו להינצל.
- עד סוף 1942 לא הייתה כל עזרה ממוסדת ליהודים, והסיוע שניתן היה על בסיס אישי או תמורת תשלום.
- בתחילת 1943 הוקמה רשת הסיוע המחתרתית "ז'גוטה", אשר קיבלה סיוע מן המחתרות והיא הצילה כמה אלפי יהודים.
- כנופיות של פולנים, חלקם אנשי העולם התחתון, עסקו בצורה שיטתית במצוד אחרי יהודים מסתתרים, בסחיטת כספים מהם ובהסגרתם לגרמנים. תופעה זו הרתיעה יהודים רבים מלחפש מסתור.
- מחנות ההשמדה הוקמו בפולין מסיבות לוגיסטיות של הגרמנים, ובלא שהפולנים יישאלו על כך. כוחות עזר של המשטרה הפולנית נטלו חלק בפתרון הסופי - בעיקר בלכידת יהודים; מעבר לכך לא הייתה השתתפות פולנית ישירה ברצח.
לצד זאת יש להזכיר את היחס השלילי של פולנים רבים ליהודים מיד לאחר השואה. שיאו של יחס זה - אשר נבע מחשש שהיהודים ידרשו בחזרה את רכושם, לצד אנטישמיות מושרשת - היה בשורה של פוגרומים, ובראשם הפוגרום בעיר קילצה, בהם נרצחו עשרות ניצולי שואה. הדבר גרם לרוב השורדים לעזוב את פולין, וכך למעשה התחסלה הקהילה היהודית בה אחרי אלף שנות קיום. כלומר: היו אלו פולנים שהשלימו את מלאכתם של הגרמנים.
לזכותה של פולין יש לומר, כי היא הנציחה ומנציחה את השואה וגם את החיים היהודיים שקדמו לה. המחנות מתוחזקים בידי ממשלת פולין, אנדרטאות מפוזרות ברחבי הארץ, בוורשה הוקם מוזאון מרשים לתולדות יהודי המדינה, מוזאונים נוספים נמצאים בערים אחרות. לגנותה יש לומר, כי היא הערימה ומערימה קשיים בהחזרת הרכוש היהודי הפרטי והקהילתי, וקיימת בה אנטישמיות למרות שכמעט ואין בה יהודים.
מה שמטריד במיוחד הוא מעשיה של הממשלה הנוכחית, המלמדים שברצונה לשכתב את ההיסטוריה. ממשלת פולין צדקה כאשר התנגדה לשימוש בביטוי "המחנות הפולניים": היו אלו מחנות גרמניים שהוקמו על אדמת פולין. אך היא חטאה בצורה קשה בכך שאיימה לפעול באמצעים פליליים נגד מי ש"יכפישו את המדינה" - ביטוי כוללני ומסוכן, הפותח פתח לדיכוי המחקר ולהשתקת האמת.
התגובה לדבריו של נתניהו (יום ה', 14.2.19) מלמדת, שאותו חוק שנוי במחלוקת היה חלק מניסיון כולל להעלים בצורה גסה את האמת הבלתי-נעימה. נתניהו אמר את האמת, כפי שצריך לומר ראש ממשלתה של המדינה היהודית. איננו צריכים להתחנף לאיש, ודאי שלא על חשבונם של קורבנות השואה ושורדיה. העובדה שממשלת פולין הגיבה כמעט בהיסטריה, מוכיחה שמטרתה היא להעלים את חלקם של הפולנים הרבים שסייעו לנאצים - דהיינו: לסלף, להטעות ולשקר.
היחסים עם פולין חשובים לישראל. זוהי מדינה גדולה, בעלת פוטנציאל ביטחוני וכלכלי ניכר, השוכנת בין שתי מעצמות - רוסיה וגרמניה. אבל יש ערכים לא פחות חשובים: כבוד לאומי, אמת היסטורית, הנצחת השואה. אם אמירת האמת כל כך מפריעה לפולנים - מוטב לנו שנחפש בעלי ברית במקומות אחרים.
