"תוחעס תוחעס גרויסע באקן
גיי אוועק - מיט דיינע דרעק
זיץ נישט אויף מיין קבר קאקן"
עממי
הארץ שוב זוללת את יושביה
אויף ביידע באקן ובין גיהוקיה
אין שום סימן שבקרוב תאמר
חמדאללה. תודה. שׂבעה.
הארץ שוב סובאת את דמי בניה
ומשתינה אותם בין קאק לקאק לקאק
על-כל-גבעה תחת-כל-עץ ובין בתיה
בלי להניד עפעף של חרָטה
הארץ היא זונה של שליטיה
זונה הרת-גורל הרת-אסון
שמסתירה ומגדלת בין רגליה
קשר מצחין בין הון לבין שלטון
הארץ היא אסון לענייה
מרגע לידתם ועד דּוּמָה
ובסכנה את עצם קיומם
היא מפקירה את עצם קיומה
הארץ כבר מזמן אינה של אלה
ששפכו עליה את מיטב דמם
שאכלו חלב ודבש ולחם
בזיעת רוחם זיעת אפם
הארץ היא הרי כלא וקבר
להם ולנו שדמנו הוא דמם
אז מי צריך אותה בכלל
משם/מכאן והילך –
