נפגשתי השבוע עם עורך ראשי של אחד מיני הפורטלים בארץ. הוא הסתכל בבלוג שלי, החמיא לי, ואז שאל: 'למה אתה לא עובר לבלוגים של תפוז?'. 'השבוע פנה אלי חבר ותיק' השבתי לו, 'והציע לי לעבור לתוכנת מסרים חדשה שיצאה לשוק התוכנות. הוא רצה שאני אזנח את תוכנת האיי.סיק.יו. הישנה ואגמל משימוש במסנג'ר, בדיוק כשהתחלתי להתרגל אליה.
לאותו חבר סיפרתי סיפור שאספר אותו גם לך: לפני שש שנים בערך, הפורטל 'וואלה' היו בין החלוצים הראשונים שיצאו במבצע אינטרנטי. הם הודיעו כי הם עומדים לבקר בבתיהם של גולשים (אשר נרשמו מראש) והתחייבו לשים את 'וואלה' כ-'עמוד הבית' בתוכנת הגלישה. מי שייתפס כנאמן האתר, יקבל פרס'. העורך התלהב וטען שהוא זוכר את המבצע הזה ואיך העלתי בו נוסטלגיה. 'עד היום וואלה נמצא אצלי בתור עמוד הבית' סיפרתי לעורך ולחברי הותיק, 'עד היום אני מחכה שוואלה ידפקו על דלתי עם הפרס, ומאז לא שיניתי'.
היום כל ילד בגיל 5 אמור לדעת להפעיל את המחשב ולהעלות לעצמו את המשחק שהוא אוהב מבלי שההורים התערבו. בגיל 10 קיבלתי את המודם הראשון שלי. לאט לאט אנשים התחילו לשדרג את המודמים שלהם ולהתחבר לרשתות תקשורת פנימיות בארץ ישראל. התעריפים של בזק ינקו את כספם של האזרחים הממוחשבים. בכל יום, נאלצתי להתחבר לרשת החל מהשעה תשע בערב, בכדי להנות משיחות מוזלות בתעריף. בימי שישי, זכו אוהבי המחשבים והרשת לשעות מוזלות החל מהשעה אחת בצהריי יום שישי. ככה לאט לאט התפתחה לה הטכנולוגיה.
בגיל 13 כבר קיבלתי מודם מהיר יותר אשר ייחשב היום לגרוטאה. עם המודם החדש קיבלתי מהורי גם מתנה חיבור לאינטרנט. פעם, היית משלם לשעות גלישה. יכולת לרכוש 15 או 30 שעות לחודש, ואם היית 'מכור' לאינטרנט יכולת לרכוש 100 שעות בעוד היום כולם מחוברים ללא הגבלת זמן. היום, כולם מחוברים לאינטרנט דרך פלאפונים דור שלישי. מצלמים כל רגע בחייהם ושולחים את זה בתפוצה רחבת הקף. אפילו פיגועים מצולמים במצלמות הפלאפון ומועברים ישירות אל חברת החדשות.
ככה התמכרתי לאינטרנט. לאט לאט ראיתי כיצד הטכנולוגיה של עולם המחשבים והאינטרנט מתפתחת וצועדת צעד אחרי צעד והופכת לחלק בלתי נפרד מחיי האנושות ומחיי בפרט. לפני שלוש שנים לערך, גרמתי להורי לזנוח את משחק הסולייטר הישן ולימדתי אותם להשתמש באינטרנט. לגלוש, למצוא מידע, לדבר בפורומים, לתקשר במסנג'ר וגם לשלוח הודעות במייל, מה שעולה לי היום בהרבה 'דואר-זבל' של סרטים מצחיקים ומצגות פאוור-פוינט.
היום ילדים גדלים לעולם אלקטרוני-דיגיטאלי מהיר בו הורדת תמונה מהאינטרנט אורכת מאית השנייה, בעוד לפני שנים אותה הפעולה היתה אורכת דקות. אם הזמן גיליתי כי תקלות במחשב מעיקות על חיי, אימיילים למטרת פרסום גורמים לי לעצבים והרגשה של חדירה לפרטיות, מסכים קופצים עם פרסומות בעת הגלישה מרגיזים אותי במיוחד אם הם משולבים במוזיקה. כך, הפך עולם המחשבים מהרפתקה מרגיעה בשעות הפנאי, לערך בלתי נפרד מחיי היום יום ולו רק לבדיקת מייל.
הכתבה הזו, לא תוכל להתפרסם לעולם בעיתונות הכתובה. חלילה, אינני ממעיט בערכה של התרבות הדיגיטלית בעיתונות הכתובה או שמה מאיכות כתיבתי. אלא שהכתבה הזו אינה בנויה לאותם אנשים שעוד קוראים את עיתוני הבוקר המודפסים. הכתבת הזו, תובן רק בקרבם של משתמשי האינטרנט, ותופנם אך ורק אצל אותם גולשים מזה עשר שנים שעוד שומרים חיבה יתרה למודם הישן וזוכרים את אותן רשתות פנימיות בארץ, אשר אפשרו לנו להחליף קבצים, דעות והכל היה בעברית. עשר שנים עברו בסה"כ ואנו עדים למהפכה טכנולוגית בחיינו. לפעמים זה מדהים אותי, לפעמים זה מפחיד אותי.
אותו חבר ותיק שניסה 'לדחוף' לי תוכנה חדשה להשתמש בה, אמר שהוא מבין לליבי מדוע אינני יכול לשנות את 'וואלה' מעמוד הבית. הוא מבין למה אני לא יכול לוותר על התוכנות הישנות, כי לוותר עליהן זה לוותר על התרבות הדיגיטאלית שרכשתי עם השנים. אותו חבר, לפני מספר שנים אמר לי משפט שלקחתי איתי לחיי הדיגיטאלים: "לקופסא הזו יש כפתור. מידי פעם כדאי ללחוץ עליו ולצאת לטיול נחמד".
