ראיתי לפני זמן מה תוכנית על עיר שלמה בארה"ב שקרסה לחלוטין בעקבות סגירת סניף של ג'נרל מוטורס באותה עיר, והעברת המפעלים למקסיקו. ובדרך אגב, בוטלו 30,000 משרות.
מובן שהסיבה היתה חיסכון בכסף. הסתבר ליוצר הסרט, יליד אותה עיר, שבאותה תקופה ג'נרל מוטורס דווקא הרוויחה מיליארדים לא היתה סיבה אמיתית לסגירת המפעלים בעיר פלינט חוץ מרצון של איזה מנהל עלוב נפש למצוא חן בעיני מעבידיו ולהוכיח להם שהוא יכול לשפר את השורה האחרונה בעמודת הרווח. ואחריו המבול.
מאז שמישהו החליט שכל מה שיש באמריקה זה הכי טוב שבעולם, הוא ייבא לכאן, לא את היעילות, החריצות, והיושרה האמריקנית, אלא את הרצון העז להסתכל על העולם כולו דרך חרך השורה התחתונה. זה מה שחשוב, זה מה שקובע, וכל השאר מ מ ש לא חשוב.
רק נסו לתאר לעצמכם מה קרה באותה עיר. 30,000 משרות בוטלו מטעמי חיסכון. 30,000 מפרנסים, בסביבות 120,000 נפשות החיות על אותן משכורות. ועוד כמה עשרות אלפים משתכרים מסביב, בעלי מקצועות תומכים: מורים, בעלי חנויות, ספרים, מלצריות, רופאים ועוד ועוד... בצילום הסרט עובר הבמאי על שכונות רפאים שנוצרו, ואיש אינו יודע לאן נעלמו כל תושביהם.
תארו לעצמכם את חולון או בת-ים או אפילו את תל אביב, חיפה, או באר-שבע מתרוקנות מתושביהן שאיבדו את פרנסתם ומסתובבים חסרי ישע במדינה. זה נשמע נורא, אבל זה לא ממש דמיוני.
אלא שאם מדינה שלמה מאמינה באמת ובתמים, שמה שחשוב הוא להגדיל את שורת הרווחים, כולנו בעצם נהפוך בשלב זה או אחר של חיינו ללא רלוונטים עבור מישהו, בעל החברה בה אנו עובדים, אולי איזה מיליארדר מאמריקה או מרוסיה - שיהיה הבעלים של איזה תאגיד ענק השולט על חיינו, שיחליט שאנחנו עולים לו יותר מדי...
גם השיטה הקומוניסטית לא ממש הוכיחה את עצמה. אבל, שם לפחות דאגו לדירה לכל משפחה, גם אם הדירה היתה קטנה מאוד, החינוך היה חינם, זכויות יסודיות נשמרו. לא שאני ממליצה דווקא על השיטה הקומוניסטית. לכל שיטה יתרונות וחסרונות משלה. שום דבר מוגזם אינו נכון, וודאי שהגישה הקומוניסטית שחנקה כל יוזמה אישית היתה פסולה.
מה שאני טוענת הוא שלשיטה האמריקנית יש וודאי יתרונות, בתנאי שאנחנו לא מאבדים בדרך את הראייה הכוללת של העסקת אנשים. כל עוד מסתכלים על המפעל, או התאגיד כעל מקום שיש לו עוד מטרות, חוץ מאשר להגדיל את הרווחים עוד ועוד.
אם בעל חברה טוען שאם יפצה כראוי את עובדיו הוא יפסיד, אולי כדאי שיסגור את המפעל, או שיקטין את המשכורות עד למינימום הכרחי, בהסכמת העובדים. אני לא מדברת על בעל חברה קטנה הנלחם על קיומה.
אני מדברת על תאגידי הענק, חברות-המפלצת הבולעות בדרכים דורסניות את כל הנקרה בדרכן, אל המטרה הנכספת שלהן - להגדיל עוד ועוד את עמודת הרווח, על חשבון החלשים, על חשבון זכויות העובדים, על חשבון העם שבתוכו הם חיים, על חשבון האנושות כולה.
המנהלים שמנסים למצוא חן בעיני הבכירים מהם, וכל מטרתם הוא להוכיח כי הכניסו יותר כספים לכיסו של בעל הבית, ובינתיים גם הם ירוויחו עוד כמה דולרים מהצד, אולי היה רצוי אם היו קצת משנים את סולם הערכים שלהם, ומבינים כי כשירווח לכולם, ירווח גם להם, וככל שהם יהיו יותר "בני-אדם", ולא יצורים אגואיסטים משוללי אנושיות ואכפתיות - העולם ייראה יפה יותר, גם לצאצאיהם.
