האם התחושה של הבטן המתהפכת במהלך טיסה היא משהו אחר ולא רק עצבים? מחקר חדש שפורסם בעיתון הרפואה של ניו אינגלנד בדק את השפעות החשיפה לגובה רב כדי לראות אם מחלת גבהים רצינית - מחלה התוקפת מטפסי-הרים או מטיילים העולים בבת-אחת לגובה רב - נחווית גם על-ידי נוסעי המטוסים.
החוקרים גילו כי כמות החמצן בדם ירדה ב-4.4% בגובה 2100-2400 מטר - הגובה שבו חווים את מחלת הגבהים. הם גילו גם כי רק 7.4% מהמשתתפים דיווחו על תלונות של מחלת גבהים. התסמינים הורגשו תחילה לאחר 3 עד 9 שעות של חשיפה לגובה רב.
החוקרים שאלו את עצמם מדוע התסמינים שונים כאשר מדובר באותם גבהים? על-פי התאוריה שפיתחו, התשובה היא המאמץ. כאשר מגיעים עם מטוס לגבהים של 2,400 מטר, נשארים ישובים ולא עושים למעשה דבר, כלומר לא מפעילים אנרגיה ואין צורך בהרבה חמצן, לכן לא מתעוררת בעיה של מחלת גבהים לאחר מספר שעות של טיסה. לעומת זאת, כאשר עולים לגבהים כדי לגלוש למשל, אנשים צעירים, פעילים ובריאים יפעילו מאמץ מיד ואז יחוו את מחלת הגבהים.
החוקרים ממליצים לכל הנוסעים לשתות כמויות גדולות של מים כדי למנוע התייבשות. הם ציינו כי אנשים חולי סרטן ריאות, מחלת לב או מחלת תאי חרמש עלולים לחוות מחלת גבהים גם במטוסים.
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
