דואר זבל - ודיווחי זבל

התנפלות כה מאסיבית, מאיימת, מייגעת ומתישה על מוחו של הציבור, על שתי האונות, מזמן לא חווה עם ישראל בארצו. ניתן להשוות זאת לתקופת מלחמת המפרץ השנייה, כאשר סאדם חוסיין איים בנשק כימי וביולוגי להפגיז את ישראל.

התקשורת אז, בעזרתם של מומחים כמובן, דווחה נון-סטופ, על כל האפשרויות העומדות לפנינו. ההפחדה וגרימת הפאניקה היתה כמעט מושלמת. החל מהסברים, כיצד פועלות התרכובות הכימיות על האדם, ועד למיקרובים שיפוזרו מהטילים ויהפכו את חיינו, לבית חולים אחד גדול או גרוע מכך בית קברות אחד גדול. כאשר ערים רציניות ואחריות, כמו רמת-גן ותל אביב, הזדרזו לפרסם כי הוכנו בתי קברות המוניים בפרק רמת-גן ובאצטדיון בלומפילד (וכמובן, שבעלי המנויים לאצטדיון, יכלו לקבל קדימות עם הצגת הפרטים).
המומחים הרבים הסבירו לנו, לא רק את המסוכנות של המעשה, אלא גם את תוצאות הניסויים בבני אדם ואת כל שלבי הגסיסה האפשריים אם וכאשר.

מי שמעוניין בדוגמית נוספת, יכול להיזכר בתקופה של רעידת האדמה הקשה בטורקיה. משפחות של ישראלים שטיילו והיו באזור, חלקם נפגעו ואלפים של טורקים נשארו ללא קורת גג עם מאות הרוגים ונעדרים.

המומחים שנזעקו לתקשורת ידעו להסביר כי אם בישראל תהיה רעידת אדמה דומה, בשל ישיבתנו וקרבתנו "לשבר הסורי האפריקני" - יהיו בין 500,000-400,000 הרוגים, פצועים ונעדרים, בשל תשתיות לא נכונות לא מוכנות וכשלים ורשלנויות ממשלתיות נוספות.

וכך נועד הציבור, הקשור לדיווחים השוטפים של התקשורת לעבור שלבים שלבים של הפחדה ופאניקה - המסופקת לו ישירות לסלון בכמויות מסחריות מפחידות.

שלא תהיה אי הבנה - אין הכוונה לרפות את ידי התקשורת ומדיווחיה - אלא לבקש ממנה, קצת איפוק, יתר רצינות ואיזון בין האירוע לפרשנות.

איש לא מעלה על דעתו, מצב שבו, התקשורת תמנע או תוגבל בדיווחים מהסוג שבו תיארתי לגבי אירועים חשובים, לאומים או חשש לאירועים שיש בהם סכנה להמונים.

הכוונה בריסון ובאיפוק - זה לדווח, לסקר, להביא את עיקרי האירוע או עיקרי הדברים, מבלי להכניס את הציבור לפאניקה מיותרת ומבלי לפטם אותו בשעות של דיווחי סרק, לא רלוונטיים, לא חשובים ולא ענייניים.

יוצא, שמרוב דיווחים של כתבינו הפרוסים בשטח לא רואים את היער או היעד אלא רק מיקרופונים וגיבוב אינפורמציה. כמובן, שאירוע בו ראש ממשלת ישאל, לוקה בשבץ מוחי, ומיד לאחר מכן באירוע טראומטי נוסף, שמחייב, אשפוז, ניתוחים, ומאבק על החיים - הוא אירוע לאומי חדשותי הדורש דיווח מעודכן ואמין.
כמובן, שצריך להקצות לכך, שעות שידור מעבר למקובל והמתוכנן - השאלה היא במינון של הדיווח - כמו במינון של התרופות. ולגבי הטענה - שהציבור מעוניין להבין ולדעת על מוח האדם - כל האינפורמציה מצוייה באינטרנט ולא בטלוויזיה.

אחת הטענות המרכזיות, כנגד דיווח הרופאים שטיפלו בשרון, היתה הטענה של "טיפול יתר" - בהיותו ראש ממשלה. ואילו היה שר או ח"כ או אזרח - היה למעשה מקבל טיפול שונה, פחות אגרסיבי יותר מנוחה בבית, פחות לחץ והיה מגיב טוב יותר לטיפול. נכון, שכנראה לחצים פוליטיים, מפלגה חדשה, ערב הבחירות, הפרסום הדרמטי על חקירה מחודשת בפרשת האחים שלאף, והתנפלות פוליטיקאים לא הוסיפו בריאות לשרון.

אז אם המומחים למיניהם, חושבים ששרון טופל לא נכון, בשל הרצון להחזיר אותו מהר לתפקידו, ערב הבחירות - למה לא ניתן לדרוש זאת גם מהתקשורת. אולי גם התקשורת - מטפלת

בציבור "טיפול-יתר" בדיווחים המייגעים ובדיווחי סרק משמימים.
רופאים בחדרי המיון, וגם נציגי אגודת עזרה נפשית ספרו, שעקב האירוע והדיווחים עלה מספר הסובלים מפחדים, דיכאון, ודרישות נוקבות לביצוע סיטי וצנטורים, גם מפציינטים שלא זקוקים לכך.
הדוגמאות לברברת הן רבות ומעניינות. כמו למשל, דיווחים דרמטיים עם הבעות פנים קודרות על כך, שהשדרן/עיתונאי, לא יודע איפה החדר בו יעשה הצנטור או הסיטי - בקומה 7 בו שוהה שרון או קומה אחרת בה נמצאים המכשירים.

כמובן, שיש חשיבות עצומה לציבור לגבי הקומה הרלוונטית - אחרת לא נבין מה קורה או איפה הבנים נחים ומה הם עושים שם כל היום.
מבחינתי, כאזרח, צופה מודאג - מספיקות ההודעות הרשמיות והמקצועיות של בית החולים וכל הקרקס העיתונאי, סביב וליד בית החולים מיותרים לגמרי. מבחינתי כאזרח, מספיק לקבל הסבר כללי על האירוע המחלה, דרך הטיפול וסיכויי ההחלמה. מבחינתי כאזרח מודאג - מעניין האדם שבאירוע ולא האירוע שבאדם. ואת הפן הזה נראה לי שהתקשורת החמיצה - וחבל.