צדק תרדוף

עולם המשפט טומן בחובו אפשרויות לעיסוקים שונים ומגוונים. בוגר פקולטה או בית ספר למשפטים יכול לבחור להיות עורך דין במגזר הפרטי, יועץ משפטי במגזר הציבורי או להפוך ברבות הימים לשופט.

בעשור האחרון, משנפתחו שערי פקולטות למשפטים לתלמידים רבים בגין פתיחת המכללות, ישנם סטודנטים שבאים לרכוש השכלה משפטית מבלי שבכוונתם לעסוק במקצוע עריכת הדין או השפיטה.

תהליכים אלו נסקרים ומדוברים לרוב, ובגיליון הקודם הקדיש מגזין "הפרקליטים" מקום לסקירה עובדתית על מספר התלמידים בפקולטות למשפטים ובמכללות בישראל, וכן על עלות שכר הלימוד במוסדות אלו.

הגיליון גם ייחד כתבה ארוכה ומפורטת על המאפיינים השונים של קניית השכלה משפטית בעידן המכללות, ועל תחומי העיסוק של הבוגרים.

הדיון בדרכי רכישת ההשכלה המשפטית ובהנגשתה לציבורים רחבים, כמו גם הדיון בשאלה אם הבוגרים יעסקו בעריכת דין, ייעוץ או שפיטה, או שמא לא יהיו משפטנים, מזניח התייחסות לפן חשוב מאד של המקצוע: המחקר המשפטי.

לצד הדרישה ללימודי תואר ראשון במשפטים אנו עדים לפריחה עצומה גם בלימודים לתארים מתקדמים. מספר התלמידים לתואר שני במשפטים גדל באופן משמעותי ביותר, והוא כולל היום גם תוכניות לתלמידים שאינם בוגרי משפטים בתואר ראשון.

אך מרשים ביותר הוא הגידול במספר תלמידי המחקר. בפקולטה למשפטים בבר-אילן יש היום 50 דוקטורנטים - תלמידים לתואר שלישי. ישנם תלמידים לדוקטורט גם בפקולטות באוניברסיטת תל אביב וירושלים, בנוסף לעשרות ישראלים שנסעו לאוניברסיטאות מובילות מחוץ לישראל (בעיקר לארצות הברית) להשלים לימודים. מגמה זו מבטאת כמיהה גוברת של רבים לעסוק בתחום המחקר המשפטי.

מהו עולם המחקר?

עולם המחקר המשפטי משמעותו העמקה רבה בתחום מסוים ומענה לשאלות שמציב החוקר ושעליהן הוא אמור לתת תשובה. מהחוקר נדרשת יצירתיות רבה, הן בבחירת שאלות המחקר, הן בחשיבה על פתרונן והן בבניית מתודולוגית מחקר, שעליה הוא מבסס את הפתרון לדילמות שנטל על עצמו לפתור.

גם עולם זה עבר שינויים משמעותיים בשנים האחרונות. אם בעבר התמקד החוקר בענף משפטי מוגדר: חוזים, חברות, נזיקין, חוקתי או עונשין, הרי שהמחקר היום מוביל לשבירת תחומים ועירובם. כך בין ענפי המשפטי השונים, כך גם בין עולם המשפט לבין דיסציפלינות אחרות.

טלו לדוגמא ענף משפטי כמו: משפט פלילי בינלאומי. ענף זה עוסק בחובות שמטיל המשפט הבינלאומי על אנשים פרטיים, וכן הוא דן באכיפת חובות אלו במוסדות שיפוט בינלאומיים, או לחלופין במדינות השונות במסגרת משפטן הפלילי.

חוקר שאמור לעסוק בנושא זה חייב להיות אמון על רזי המשפט הבינלאומי, כמו גם על רזי המשפט הפלילי ואולי אפילו המשפט החוקתי, וזוהי רק דוגמא אחת מני רבות.

כך למשל, חוקר שעוסק בדיני משפחה, רצוי שיתמחה ויכיר גם את דיני החוזים, שכן יש להם השלכות על מערכות יחסים במשפחה. וכי ניתן לחקור כיאות פרוצדורה אזרחית או פלילית מבלי להבין ולהכיר את יסודות המשפט החוקתי?

זאת ועוד, לא רק התחומים בין ענפי המשפט נפרצים, אלא גם המחסום בין הדיסציפלינות השונות נשבר. כדאי מאד לחוקר בתחום המשפט החוקתי, הפלילי ואפילו דיני המס, שייחשף לתיאוריות של פילוסופיה פוליטית כבסיס למחקרו.

שיתוף פעולה קיים בין חוקרי משפט לבין חוקרי מחשבים, כמו למשל בניסיון לבנות מודל מנחה לשופטים בנושאי ענישה. מתקיים גם מחקר של משפט ופסיכולוגיה, משפט וכלכלה, משפט ומדעי המדינה, משפט וסוציולוגיה ועוד כהנה אפשרויות רבות.

שינוי נוסף שעבר עולם המחקר לאחרונה מתייחס לקהל היעד שאליו הוא מופנה. בעבר, חוקרי המשפט ראו את ייעודם בראש וראשונה לעצב ולגבש את המשפט הישראלי. החוקרים התייחסו לדין המצוי בישראל, כתבו עליו את ביקורתם והציעו דרכים לשיפורו ולשינויו.

במקרים רבים נסתמכה הביקורת על דין זר. החוקר חשף את הדין הזר ולעיתים הציע את האמור בו כהסדר חלופי לנורמה המשפטית הנהוגה בישראל. חוקרים אף פעלו הפוך ופרסמו בחו"ל את דבר המשפט הישראלי.

כלומר, השימוש בדין זר, או הפרסום בבמות מחקריות מחוץ לישראל היה קיים אך התרכז במשפט הישראלי, הוא היה מחובר אליו, בין אם נועד לשפר את המשפט הנוהג בישראל ובין אם נועד לפרסום בחו"ל.

בעידן הגלובליזציה, כשישראלים רבים רוכשים השכלה המשמשת בסיס למחקרם בחו"ל, משתנים כללי המשחק. לא עוד ישראל במרכז המחקרי. המחקר הופך להיות יותר כללי, יותר תיאורטי. החוקרים הישראלים משחקים בבמת המחקר העולמית משחק שאינו מתמקד בישראל ושאינו קשור אליה ישירות.

האם תהליך זה הוא תהליך רצוי? זוהי אחת הדילמות המרכזיות של המחקר המשפטי בישראל היום. האם להיפרד מהישראליות ולשחק את המשחק העולמי כשהתרומה למשפט בישראל לא בהכרח תקום, או להמשיך ולהזין את המשפט הישראלי בחשיבה ובידע הרלוונטיים לו.

התשובה היא כמובן גם וגם. יהיו חוקרים באוניברסיטאות בישראל שנכון להם לשחק בבמה העולמית הניטרלית והבלתי מחוברת בהכרח למשפט הישראלי. חשיבתם ועבודתם המחקרית תתרום לפיתוח המשפט שלנו אם כי בדרך עקיפה.

עם זאת, אסור להתפתות ולזנוח לחלוטין את המחקר המקומי. המשפט הוא תלוי מקום וחברה. למשפט הישראלי יש מאפיינים משלו, שמחייבים מחקר מיוחד שמתרכז במציאות הישראלית ובנורמות המשפטיות המנחות אותה.

ללא פיתוח המחקר המשפטי ומתן משקל ראוי לכתיבת החוקרים תהיה המערכת המשפטית מקובעת ודלה. החוקרים הם הציבור שיש לו הכוח והידע למנף רעיונות ולהציע אותם למחוקקים ולשופטים. מחקרם הוא התשתית לכל העשייה המשפטית והוא זה שמספק כלי עבודה לאנשי המעשה בעבודתם המקצועית.

חובת האקדמיות

דרכו המקצועית של החוקר היא דרך ארוכה ומייגעת. העוסקים בפרקטיקה מסתכלים לעתים בזלזול מה על מרצים חוקרים, כמי שמלמדים מספר שעות מועט בשבוע וחייהם שלווים ונינוחים, ולא היא.

תהליך הקידום האקדמי מחייב את החוקרים לכתיבה אקדמית יצירתית ועמוקה. עליהם לדאוג שמאמריהם יפורסמו בבמות פרסום יוקרתיות שהתחרות לפרסום בהן קשה ביותר.

תהליך הקידום באוניברסיטאות בדרגות השונות הוא ארוך. חוקר חייב להיבחן על עבודתו פעמים רבות בחייו האקדמיים בבחינה קפדנית, עד שיזכה להגיע לדרגה האקדמית העליונה של פרופסור מן המניין.

זהו עולם תחרותי לא פשוט, שהמחויבים לו משקיעים בו לילות כימים בעבודה מאומצת ביותר. שכרם הוא כמובן יצירתם המקצועית שאותה הם מנחילים לתלמידיהם, לאנשי השטח בתחום המשפט ולחברה בכלל.

דווקא בעידן, שבו ההשכלה המשפטית הפכה להיות נחלתם של רבים ולא של ציבור מקצועי מצומצם, תהיה זו שגיאה להתייחס לבתי הספר והפקולטות למשפטים כמי שאמור להכשיר את בוגריו לעבור את בחינות לשכת עורכי הדין בלבד.

על המוסדות השונים להנחלת הידע המשפטי להקפיד שבוגריהם יהיו בעלי השכלה רחבה, ושיכירו לצד ענפי המשפט השונים גישות ביקורתיות למשפט כמו גם את המסגרת האינטלקטואלית הרחבה יותר שבתוכה המשפט פועל.

חשוב שתלמיד ירכוש כלי חשיבה עצמאית ויכולת להמשיך ולהתמודד בעתיד לאחר שסיים את לימודיו עם למידה עצמאית של חומרים משפטיים נוספים וחדשים. כדי להשיג מטרה זו חייבים רוב מורי המשפט להיות חוקרי משפט. הם אלו שאמונים על הנחלת החשיבה, העומק, הביקורת והראיה הרחבה של התחום אותו הם חוקרים ומלמדים.

לפקולטות למשפטים שבאוניברסיטאות יש תפקיד חשוב ביותר בתהליך הזה. הן אלה שמלמדות לתארים מתקדמים מחקריים, ובכך הן מכשירות את חוקרי המשפט.

כמות הפונים למחקר המשפטי בתקופה זו, כאמור, היא רבה ביותר. בין בוגרי התארים המתקדמים, גם כאלו שסיימו דוקטורט, יעדיפו לא להמשיך בקריירה אקדמית. לעומת זאת, רבים מן הבוגרים השואפים להמשיך במחקר ובהוראה לא יוכלו להיקלט באוניברסיטאות, שכן מספר התקנים בהן מוגבל.

במובן זה, הקמת המכללות פותחת שערים לא רק בפני תלמידים שהאוניברסיטאות לא יכלו לקלוט אותם, אלא גם לחוקרי המשפט שמספרם גדל והולך. בעקיפין, הקמת המכללות מדרבנת לא רק לרכישת השכלה משפטית רחבה יותר בתואר הראשון, אלא גם מעודדת בוגרי משפטים לפנות למחקר, שכן סיכוייהם להמשיך ולעסוק במחקר והוראה גוברים.

הפקולטות למשפטים, שתפקידן לשאת את דגל המחקר המשפטי ולקדמו, חייבות לזכור שחלק משמעותי מבוגריהן יפנו לעסוק במקצוע עריכת הדין. עם זאת, קיימת דילמה אם הכשרת בוגרים לתואר ראשון די לה שתקנה כלי מחשבה עמוקים, יכולת ניתוח של חומר והבנתו וידע נרחב, או רצוי שאף תכשיר את הבוגר בפועל לעבודה המעשית.

עמדתי היא, כי לצד הקניית העומק והחשיבה רצוי ביותר לאפשר לתלמיד התואר הראשון, בטרם יעזוב את כתלי האוניברסיטה, לקנות כלים נכונים לעבודה מעשית.

מטרה זו יכולה להיות מושגת בדרך טובה ביותר באמצעות לימודי הקליניקות המשפטיות. זוהי מסגרת שבה מתאפשר לסטודנט בשלב מתקדם של לימודיו לעסוק בפרקטיקה משפטית כשהוא מודרך על-ידי מוריו האקדמיים בשיתוף פעולה עם עורכי דין מומחים מהשטח.

מלבד הערך המוסף של החינוך לתרום ידע ויכולת מקצועית ללא קבלת תמורה כספית (פרו בונו), מאפשרות הקליניקות לתלמידים להכשיר עצמם לחיי המעשה המקצועיים לצד לימודי העומק התיאורטיים שהם מקבלים מטובי החוקרים.

מכאן, ששילוב בין גישה עמוקה רחבה של הוראה על-ידי חוקרי משפט לצד בניית קליניקות לעבודה מעשית, היא זו שתוליד בוגר אידיאלי שיוכל להיות עורך דין מעולה, שופט או חוקר משפט.