שנאה ויצר נקם, בוודאי בין בני עם אחד, הן חולשות גדולות, ורק מי שמסוגל לשנוא חוגג עכשיו את מחלתו של שרון. לא לשווא נאמר "בנפול אוייבך אל תשמח".
ע"פ דעת הרופאים, שרון לא יוכל לשוב עוד אל הגה השלטון, וממילא להמשיך במסע ההרס והגירוש גם ביהודה, בשומרון, בגולן ובירושלים. לכן, היחס אינו עוד פוליטי ומדיני, אלא מאדם אל אדם. וכאדם ראוי לאחל לאריאל שרון רפואה שלמה וחיים ארוכים של אזרח פרטי, רחוק מענייני העם והארץ, אותה בנה ובנה ובנה, ואחר כך הרס והרס.
אך כפי שיש לדחות הבעות שמחה לאיד, אם יש כאלה במחנינו, כך קשה להאמין כשקוראים ב"מעריב" את דבריו של יו'ר מועצת יש"ע, בנצי ליברמן, כי "מחל" לשרון, מחק את כל מעשי ההינתקות בעזה ובצפון השומרון, וכי "אין לשרון ידידים טובים יותר מאשר המתנחלים".
בהכירי את ליברמן, אינני חושב שאלה דברי חנופה וצביעות, שכמותם זורמים עכשיו הרבה בצינורות התקשורת. לא, ליברמן מתכוון למה שהוא אומר. ואם כן, חייבים לשאול אותו, בשם מי הוא מדבר.
האם ערך מישאל או סקר בין המתנחלים, מהם כ-100,000 ששרון הועיד להם את גורלם של פליטי עזה וצפון השומרון? או שמא זה המשך מדיניות כפר מימון - של מטבח מצומצם, פחות ממניין ראשי מועצות ופקידים, המתיימרים לחתוך על דעת עצמם, במעין דמוקרטיה "שרונית", גורל מאות אלפי מתיישבים ומפעלם?
ואולי מחק ומחל ליברמן את זוועת הגירוש בשם אלפי הפליטים, רובם עדיין באוהלים ובבתי מלון, רובם המכריע מובטלים, חלקם אנשים שבורים - ייצרנים שהפכו בן לילה למקרים סוציאליים? והמשפחות של השלושה שהתאבדו לדעת, ושל אלה שאושפזו בבתי חולי רוח, והזוגות שנפרדו, והילדים שיצאו מופרעים, האם שאל לרשותם למחוק בשמם את אשר שרון עולל להם?
מצטטים מפי הסופר הרוסי צ'כוב, שאם במערכה הראשונה של מחזה רואים רובה תלוי על הקיר, חזקה שעד סוף המערכה האחרונה יירו מן הרובה הזה. ראש השב'כ דיווח בוועדת החוץ והביטחון בכנסת על טונות של חומרי נפץ תקני, על אלפי רובים אוטומטיים, על נשק אנטי-טנקי בכמויות גדולות ואפילו נשק אנטי אווירי, שזרמו מאז מה שהוא קורא "הינתקות" לרצועת עזה דרך מעבר רפיח הפרוץ.
הזכרון קצר: הפקרת ציר פילדלפי היא שפרצה את הפירצה הזאת במעבר רפיח ולאורך הגבול כולו. ומדוע נאלצו לצאת מציר פילדלפי? מפני שלא היה ניתן להחזיק בשרוול שאורכו 14 ק"מ ורוחבו 80-100 מ', כאשר מצד אחד גבול מצרי עויין ומן הצד השני גבול פלשתיני אוייב, במקום עורף מוצק בדמות יישובי גוש קטיף, ששרון הרס ומסר לאוייב.
על-פי צ'כוב, ועל סמך ניסיון החיים של כולנו, כל כלי הנשק הללו, הזורמים יום ולילה לתוך הרצועה, סופם להיות מופעלים נגדנו. האם דיבר ליברמן גם בשם הקורבנות שייפלו חלילה מן הנשק הזה?!
ולא עוד, אלא שאת כל זה היה ניתן לחזות מראש, וחזו מראש! בסקר שערכה חברת גיאוקרטוגרפיה ע"פ הזמנת עמותת "שנית גמלא לא תיפול" עוד ביוני 2004, שנה וחדשיים לפני הגירוש, השיבו 55.5% מן הנשאלים שפינוי היישובים יגביר את סכנת הטילים על אשקלון והנגב.
רק 24.8% אמרו שהסכנה תקטן. ו-60.7% מן הנשאלים ענו, שהנסיגה תגדיל את הזרמת אמצעי הלחימה לתוך הרצועה. רק 15.3% חשבו ההיפך. לשאלה, האם פינוי היישובים יגביר את המוטיבציה הפלשתינית להלחם בנו, כי זה איתות שהטרור משיג תוצאות, השיבו למעלה ממחצית, 50.7%, בחיוב ורק 31.9%, שליש, חשבו ההיפך.
בתגובתו של בנצי ליברמן יש לא רק עוול גדול לקורבנות מדיניותו הנוראה של שרון, כי אם גם לקח אנטי-מוסרי, האומר שאין שכר ועונש, וכי לפוליטיקאים הכל מותר, מפני שבסופו של דבר הכל נמחל ונמחק להם.
ועדיין אין זה הנזק כולו: מעבר לאובדן, לצער וליגון של הפרט ובני משפחתו, מי יכול למחול על הנזק הלאומי? ניתן כאן רק דוגמה אחת: לאחר שקסאמים פגעו בתוך בסיסי צבא, וביניהם בסיס טירונים, (כידוע, רבים מן הקסאמים הללו נורים מתוך חורבות היישובים היהודיים לשעבר!) פורסמו בעיתון ידיעות אחרונות (25.12.2005) שתי תגובות, אחת יותר מסוכנת והרת אסון מן השניה. מפקדת פלוגה אמרה לחיילות: "אין מה לעשות, צריך להתרגל", ואחד החיילים הגיב על כך: "מה זה אין מה לעשות? בטח שיש. פשוט מאד - להעביר אותנו מפה!".
הנה לפנינו כל הטרגדיה הלאומית בקליפת אגוז: צבא, שמחנך חיילים "להתרגל" להיות מותקפים ולא להגיב, וחייל המסיק את המסקנה המתבקשת - לברוח. לאן? מדרום-אשקלון לצפונה, ומשם לאשדוד, ומה המרחק משם אל הלב, אל המקדש הפנימי של משטר שרון-פרס-אולמרט, הבורסה של תל אביב?
ועל כל זה ניתן לסלוח, ואת כל זה ניתן למחוק?
ליברמן אמר עוד, שהוא מתפלל לרפואתו השלמה של שרון. לדברים הללו, ורק להם, אפשר להתחבר. המחילה ומחיקת המעשים הנפשעים - ובשעתו, הוא בעצמו קרא להם כך! - מטילים צל על מנהיגותו של ליברמן לקראת המאבק המחכה לנו מעבר לפינה, נגד אסון בהיקף גדול פי עשרה מאסון עזה וצפון השומרון: גירוש 80-100 אלף מתנחלים מתוך למעלה מ-80 יישובים בגב ההר, מחרמש ומבוא דותן ועד דרום הר חברון, כל מה שמחוץ לגדר.
הספין, הסחרחרת, שתפקידה לבלבל את דעת הציבור, לגרום לו לאבד את חוש הכוון ולצעוד כעיוורים, כבר עובדת במלוא הקיטור, להכין את העידן הבתר-שרוני, הפוסט-שרוני.
יקראו לעם להצביע "קדימה" כדי לבטא את הערצתו לשרון, כדי להביע השתתפות בסיבלו, כאקט אנושי-מוסרי, לא פוליטי. פולחן שרון יעמוד בלב מערכת הבחירות של "קדימה" גם אם האיש יחיה, כפי שכולנו מקווים.
פולחן האישיות הזה ינוצל בצורה צינית, כמו פולחן רבין. ללא בושה יקראו לבוחרים להגשים את "דרכו", למרות שלפני שקרה האסון לשרון, הכל ציינו שאיש אינו יודע לאן הוא מוביל ומה הן תוכניותיו באמת.
התקשורת כבר שוכבת על הגדר למען מי שהיא רוצה שיהיה היורש, אולמרט. הם סומכים עליו שהוא יגשים את מאווייהם לראות בחורבן השלם של מפעל ההתנחלות בלב ארץ ישראל: מפארים את מידותיו, לוחצים על חברי מפלגתו להתלכד מאחוריו, תוקפים בפראות את פרס, מדוע אינו מתגייס לימינו בשפה שאינה משתמעת לשני פנים.
כל יתר המפלגות, לבד מ"קדימה", נמנעות מלפתוח את השלב הפעיל של מערכת הבחירות בעוד אריאל שרון מרחף בין חיים למוות, אך התקשורת כבר פתחה במערכת בחירות אינטנסיבית - למען אולמרט ומפלגתו.
הם לא ירשו, שברגע האחרון ייפול מפיהם הטרף שכל כך הרבה שנים הזילו ריר בציפיה לו: גירוש ארץ ישראל וכל מה שארץ ישראל מסמלת, מתוך מדינת ישראל, ביחד עם גירושם הפיזי של היהודים מתוכה.
לאולמרט, שמאלן וותיק שתפניתו של שרון איפשרה לו לצאת מן הארון, יש מוטיבציה מספקת מכוח עצמו ללכת בדרך הזאת, אך הרוח הגבית הנושבת מן התקשרות תדרבן אותו עוד יותר לעמוד בציפיות הללו.
על כן, הסכנה ליישובי יש'ע - וממילא הסכנה לשרידתה של המדינה ובירתה ירושלים - לא פחתה. להיפך, לא מן הנמנע שאולמרט יתפתה להחריב את המאחזים עכשיו, כתרגיל מנהיגות, מעשה ששרון נמנע עד עתה מלעשותו. על כן, אין מקום לשאננות.
בערוץ שבע דיווחו ש"גושי ההתישבות" מתארגנים, וביחד עם איבט ליברמן ו"ישראל ביתנו" פועלים לחקיקת חוק סיפוח לישראל, ע"פ דגם ירושלים והגולן.
ספק, אם זה יועיל להם. עובדה שגם ברק וגם נתניהו כמעט מסרו את הגולן, או את רובו, למרות חוק הסיפוח. ולזכותו של שרון ייאמר שהוא שעמד בדרכם.
ועל חלוקת ירושלים מדברים חופשי, למרות הסיפוח. מכל מקום, מסופר על פגישה, שבה השתתפו ראשי העיריות של מעלה אדומים וביתר עלית, ראשי המועצות של גוש עציון, אלפי מנשה, מודיעין עלית ועמנואל וסגן ראש עירית אריאל. וגם - ממלא-מקום ראש המועצה האזורית שומרון (כנראה בשם יישובי מערב-השומרון, שגם הם נחשבים "גוש").
עינינו הרואות, שהמדמים עצמם להיות בטוחים בצל סטטוס ה"גושים", מתארגנים, ועל כן נשאלת השאלה: היכן האחרים? היכן היישובים שמחוץ לגדר, שגורלם נחרץ אם ישיגו חלילה מפלגות-החורבן, מן הערבים ועד לקדימה, רוב בכנסת?
ובמלים אחרות: מדוע יישובי במת ההר אינם מתארגנים?
