|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הפארקור והאתיקה העיתונאית
|
ערוץ 10 תיעד את השבוע את תופעת ה"פארקור",משחק המוות החדש הנפוץ בקרב בני נוער ● הכתבה עודדה צעירים לסכן לעין המצלמה את חייהם בקפיצה מגג בניין אחד למשנהו ● תרבות הרייטינג שהשתלטה על חיינו פרצה השבוע את כל סכרי האתיקה העיתונאית ברדיפה אחר אחוזי צפייה ורווחי פרסום במחיר חיי אדם זולים
|
|
נער קופץ מגג בניין אחד למשנהו
|
|
|
|
|
פארקור - משחק מוות חדש
|
|
|
|
|
ביום שישי האחרון (13 בינואר) שדר ערוץ 10 כתבה על ה"פארקור" - משחק המוות החדש הנפוץ בקרב בני נוער. כתב הערוץ נלווה לקבוצת צעירים החברים במעין מועדון ספורט אתגרי, אשר לא נועד לבחון את גבולות היכולת האנושית אלא להתגבר על הפחד מהמוות בפעולות המסכנות חיים.
המצלמה תיעדה בני נוער הלומדים לבצע פעלולים הנראים כלקוחים מסרטי פעולה, ובכלל זה, הליכה על מעקה צר של גשר, טיפוס על קירות וגולת הכותרת - קפיצה מגגות בניינים לעבר בניינים סמוכים. אחד הנערים הסביר לכתב ערוץ 10, כי המשתתפים במשחק מסמנים קו ישר בין שתי נקודות דימיוניות ברחוב והאתגר הוא לעבור בציר הדימיוני תוך התגברות על כל המכשולים מבלי לסטות מהקו.
הנערים ששיתפו פעולה עם הכתב וצוות הצילום הראו את כיצד הם בוחרים בניינים המתאימים לקפיצה מגגותיהם בגובה של 4 ו - 5 קומות, מטפסים על הבניין באמצעות אחיזה בסורגים ובחלונות ובסופו של דבר קופצים לעין המצלמה מבניין לבניין ללא כל רשת ביטחון. את המניע לסיכון החיים הסבירו הנערים בכך ש"ממילא גורלו של כל אדם למות בסופו של דבר" ובכך שה"פארקור" מסייע להתגבר על הפחדים.
הכתבה בערוץ 10 חשובה בעצם חשיפת התופעה, ואולם בה בעת היא מעלה שאלות נוקבות על האתיקה העיתונאית של הכתב שנלווה לצעירי ה"פארקור" ושל הערוץ ששדר את הכתבה. סעיף 13א' לתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות (אושר ב - 16 במרץ 2003)קובע כדלהלן: "החובה המוסרית והחוקית החלה על כל אדם להושיט עזרה לאדם המצוי לנגד עיניו בסכנה חמורה ומיידית לחייו או לשלמות גופו, חלה גם על עיתונאי בעת פעולתו העיתונאית".
במקרה דנן, התמונות אינן מותירות מקום לספק באשר להימצאות הנערים בסכנת חיים ממש. הם עצמם מודים בכך בפני הכתב לפני ביצוע קפיצות ה"פארקור", והכתב עצמו אף מציין מפורשות בכתבה על-רקע ההכנות לקפיצה את סכנת הפציעה החמורה והמוות הקיימת בפעלולים המסוכנים. הכתב לא רק שלא ניסה להניא את הנערים מלסכן את חייהם אלא אף עודד אותם לעשות כן בכך שליווה אותם וגילה עניין יחד איתם בתיעוד התופעה. אחד הנערים, לקראת קפיצה מסוכנת במיוחד מגג בניין אחד ממשנהו, מתעכב לרגע קט מול המצלמה, מוודא עם הצלם שהמצלמה פועלת כשהוא שואל: "מצלם?", ומיד לאחר מכן נושם נשימה עמוקה ומבצע את קפיצת ה"פארקור".
תפקידה הבסיסי של התקשורת הוא לדווח על המציאות ולא לייצר אותה, ובוודאי לא לעודד בני נוער שדעתם עדיין אינה מעוצבת לסכן את חייהם. נראה, כי תרבות הרייטינג שהשתלטה על חיינו פרצה השבוע את כל סכרי האתיקה העיתונאית ברדיפה אחר אחוזי צפייה ורווחי פרסום במחיר חיי אדם זולים.
|
| תאריך:
|
20/01/2006
|
|
|
עודכן:
|
20/01/2006
|
|
יהונתן דחוח-הלוי
|
|
הבגידה בבעלי, יהונתן פולארד, על-ידי ממשלת ישראל, על-ידי משרד הביטחון, ועל-ידי הכנסת הוחתמה רשמית בחותמת גומי של בית הדין הגבוה לצדק. מעגל הבגידה הושלם.
|
|
|
|
|
ד"ר ברנרד רסקין, 50, הצליח תוך שמונה שנים, בעשר אצבעות, להדיח את חברת אנגלו-סכסון ממעמדה כחברת תיווך הנדל"ן הגדולה של ישראל. חברתו של רסקין, רימקס, היא כיום החברה מספר 1. ב- 18 בינואר המריא לשוויץ, לכנס ראשי חברת רימקס הבינלאומית, אחת הגדולות בעולם. בכל כנס כזה הוא מוצא עצמו חייב להסביר לעמיתיו, איך הצליח לעשות זאת.
|
|
|
|
|
אזרח קנדי, ששלח מכתב לשר החוץ הקנדי, מר פיטר פטגרו, ובקש לברר את עמדת קנדה בסוגית הסכסוך הישראלי פלשתיני, זכה לקבל תשובה מפורטת ומאלפת שמראה עד כמה ממשלת קנדה רחוקה מהבנת העובדות הבסיסיות שקשורות למציאות של הפלשתינים ואש"ף.
|
|
|
|
|
מציאות חיינו פה בארץ נחלת, כפופה כולה לשלטון החוק; 'מלוא כל הארץ משפט' או משהו כזה, הכריז הגורו של שלטון החוק, וכולם עונים אחריו אמן. יש להם ברירה? אם לא יענו אמן, הם יטופלוו על-פי החוק.
|
|
|
|
|
באמת עצוב, ככה פתאום נשארנו ללא הנהגה אמיתית, כמה פוליטיקאים/עסקנים חסרי כישורים ותאבי שלטון ללא דרך הם הנהגת ההווה, העתיד לא נראה טוב יותר.
|
|
|
|
|
