ה"קטין" ("לכל אדם יש שם" כתבה המשוררת זלדה, וגם לו, לרוצח, שטרם מלאו לו 18 ולפיכך הוא מובחן, מוגדר ומזוהה כ"קטין", יש, מן הסתם, שם, אבל "בנסיבות העניין", כמאמר המשפטנים, הוא ייוותר חסוי ועלום) הורשע בדין. השופטים גזרו עליו 20 שנה. הרבה? מעט? סביר?
השאלה אם 20 שנה הן בבחינת קיום משפט צדק יכולה להישקל לכאן ולכאן, כך או אחרת. מתקופת הזמן הזו ינוכו, כמשוער וכצפוי, שנים אחדות. ה"קטין" ייצא לחופשי כאדם צעיר, שכל החיים לפניו. הוא עלול לרצוח אדם חף נוסף. האם ניתן להגדיר את סיומו של המשפט כעשיית דין צדק?
יש משהו מקומם, בלתי נסבל, בהמרת העבירה - רצח! ובהגדרתה כ"הריגה", בגלל שהתובעת - במשפט הירצחו של צחי יעקב ז"ל על-ידי ה"קטין" בשנים-עשר בפברואר 2005, בגלל שטר של 100 ש"ח.שנפל על רצפת קניון והנרצח, בגילוי אזרחות למופת, ביקש להסב את תשומת-לבו של הרוצח לכסף שנשמט לו - סברה כי "קיים קושי ראייתי להוכיח, כי לנאשם הייתה כוונה להרוג את יעקב".
המקרה המצמרר והמזויע הזה, שאין במילון העברית מלים הולמות לתיאור חומרתו, צריך להניע את כל מי שערך החיים יקר לו למחות על ההמרה השערורייתית מרצח להריגה. האם גופת ההרוג אינה ראיה מספיקה לעובדת הירצחו? האם לא ברור קשר סיבתי ישיר, ברור ונחרץ למעלה מכל ספק סביר, כי פגיעת חוד הסכין שאותו נעץ ה"קטין" היא שגרמה את מותו? אם זה אינו רצח - רצח מהו?
אם יש מקום לשינוי החוק, צריך לשנותו לאלתר, לפני שיירצח, חלילה, קרבן חף מפשע נוסף ורוצחו ייהנה מהקלה בלתי מוצדקת בעונשו, בשל אי-הימצאות ראיה מספיקה לרצח שביצע.
מות אדם כתוצאה ממעשה אלימות נפשע שבוצע כלפיו, צריך להיות ראיה מספיקה ואף גורפת להוכחת קשר סיבתי בלתי ניתן לערעור בין סיבה ומסובב, בין המעשה ותוצאתו.
אילו נומק גזר הדין, החמור כשלעצמו, בהחלת מידת הרחמים, היה מקום להידרש אליו מבחינה אחרת, אבל נימוקו ב"קושי ראייתי", או בעברית פשוטה: העדר ראיה ודאית שתצדיק הפיכת ההריגה לרצח, היא, במובן מסוים, הוספה של חטא על פשע.
צריך לשנות את החוק לאלתר, כך שיהיה ניתן להאשים אדם ברצח על-פי מבחן התוצאה ולא על-פי מבחן הכוונה ו/ או המניע. צריך שיהיה די במבחן זה, כדי להתייחס לשימת קץ לחייו של אדם כרציחתו.
