בשבוע שעבר היה לי הכבוד להיות בין הראשונים שצמיגי מכוניתם נגעו בכמעט-מושלם. כמעט, כי טרם הסתיימה העבודה, אך מעט מן הניחוח של נהיגה בכביש חוצה ישראל, הידוע אצלנו ככביש מס. 6, עלה באפם של עיתונאים שהוזמנו לראות את "הדבר האמיתי".
היה זה אומנם קטע קטן (18 ק"מ מתוך 86 שבתכנית "גדרה-חדרה תחילה") אך כזה שאפשר להשליך עליו לגבי העבודה בהמשך. הדרך מרופדת בשתי שכבות של אספלט "שקט", הרכב נבלע ועולה בקלות, כאילו משייט בין גלים, ובכלל - וכפי שהעיד נהג האוטובוס שלנו - "זהו כביש מצויין."
בנסיעה הקצרה מתחנת הבקרה (מבנה מרשים ומשוכלל, במיוחד חדר הבקרה שבו) ובחזרה, ראינו דברים שלא חווינו עד כה בנסיעה בכבישים רגילים. אמנם לא היתה תנועה והיינו כמעט היחידים בכביש, אך פה ושם חלפה עברה לה השמועה שבינתיים לא משלמים אגרה תמורת המעבר בכביש וראינו אפילו נושא טנקים של צה"ל חולף לו בכביש.
נושא האגרה יטופל בצורה הכי טובה והמודרנית שיש. חיישנים יגלו אותך, הנהג, בין אם יש כרטיס מנוי לנסיעה בכביש אגרה ובין אם לאו. בסוף החודש תקבל לביתך (על-פי מספר הרכב) את החשבון ותשלם. לא יהיו תורים לתשלום וזמנו היקר של הנהג לא יבוזבז על דמי מעבר בגובה של 6 עד 10 שקלים.
בהיותי תל-אביבי, ובנוסף גם תושב ל', חשבתי רבות על הכביש הראשי של השכונה שלי. הנה אני נוסע בכביש חוצה ישראל, לעתים גם בשני נתיבים, ואחר-כך אני חוזר הבייתה, לכביש שלי בשדרות לוי אשכול, ומה רואות עיניי? - שלושה נתיבים מכל צד!
אז אני שואל: איפה הצדק? חוצה ישראל יכול להסתפק, לעתים, רק בשני נתיבים, ואילו "חוצה ירקון", לוי אשכול, חייב בשלושה נתיבים מכל צד?
יש לי הצעה: מישהו, בעל יוזמה, צריך להפוך את לוי אשכול לכביש אגרה ותחזינה עינינו בפלא הגדול: נהגים יפסיקו לנוע בשכונתו הקטנה, ויניחו לנו להיכנס ולצאת מבתינו בשלום ובביטחון, שני מרכיבים שכולם מייחלים להם.
