"לפני הטיפול לא ידעתי בכלל איך לדבר עם אשתי. רק במכות. עכשיו למדתי שפה חדשה" אמר לי גבר צעיר בביקורי האחרון במחלקת "בית התקווה" בכלא חרמון, המקיימת תוכנית טיפול חדישה, ייחודית בעולם, לשיקום עברייני אלימות במשפחה.
הבשורה - שליש מתוך 150 האסירים שנכללו בתכנית סיימו בהצלחה, האחרים נחלקים בין מי שנשרו לבין מי שעדיין נמצאים בטיפול. האכזבה - בידי שירות בתי הסוהר אין תקציב וכוח אדם כדי להקים מחלקות דומות בבתי סוהר נוספים.
ועדיין, בתקופה בה עיקר משאבי המשטרה נתונים למלחמה בטרור, העדיפות הניתנת כיום במשרד לביטחון פנים לנושא האלימות, ובמשפחה בפרט, היא מהפכה שהחלה לפני כשלוש שנים וקיבלה תנופה בתקופתי. מאז נכנסתי לתפקידי כשר לבט"פ, תקציב האגף למניעת פשיעה במשרד גדל משלושה מיליון ב-2001 ל-5.65 מיליון ב-2002, והוכפל מספר הפרויקטים למניעת פשיעה בערים; במשטרה נוספו ל-170 חוקרים העוסקים באלימות במשפחה עוד 6 קציני מחוזות לטיפול בקורבנות אלימות; מדיניות האכיפה תקיפה הרבה יותר, ותלונה נבדקת גם כשהמתלוננת מבקשת לבטלה; הוקם גוף ל'הערכת מסוכנות', המרכז את מכלול המידע על חשוד ומקל על החוקרים לצפות מראש את מעשיו; נוהל היחס למתלוננות ולכל מי שמגיע לתחנה בעניינן שונה מן הקצה, והוא מאופיין באדיבות ובדיסקרטיות החוסכות את אי הנעימות והסכנה הכרוכות בהגשת התלונה.
מנהלת מעון לנשים מוכות בעיר מרכזית בארץ סיפרה לי בהתלהבות על הטיפול הנחוש שמעניקים אנשי המשטרה, ובראשם מפקד התחנה שבעיר, לנושא. היחס התומך למתלוננת ונקיטת יד קשה כלפי התוקף, אמרה, מעניק לנשים ביטחון שעניינן יטופל באופן שירתיע את בן זוגן מלבצע את זממו.
בוודאי שלא די בכך! מדובר בטרור קשה ובלתי פוסק שגבה מינואר 10 קורבנות רצח, אלא שהטרוריסטים, רוצחי נשותיהם, מגיעים מכל שכבות העם בלי הבדלי מעמד, עדה או דת.
אני מחויב לנושא, ואיני חדל להיאבק על הגדלת התקציב, שרחוק עדיין מלהלום את הצרכים.
פעילות המשטרה, הנושאת במלוא האחריות והיא מתקדמת ונמרצת יותר מכל משרדי הממשלה, היא תנאי הכרחי אך לא מספיק להצלחה במאבק. צריך לזכור שהמשטרה והשב"ס עוסקים בבעיה אחרי כשלון המערכות האחרות. לכן, תוכנית למניעת האלימות חייבת להיות רב-מערכתית, ותחילתה בחינוך. אם רבים סיכוייו של ילד שגדל בבית אלים, להפוך לתוקף או לקורבן - חובתנו לטפל בבעיה מבעוד יום, ולהעניק לו כלים שינתקו אותו מדפוס ההתנהגות ממנו שאב את הנורמות.
כל משרד ממשלתי שיש לו נגיעה לנושא חייב לבדוק את תפקודו ולתקן את הראוי. המערכת המשפטית, על אף שחל בגישתה שינוי, עדיין רחוקה מלגזור ענישה שהרתעתה מספקת. הרשויות המוניציפליות חייבות להיות מרושתות היטב בתוך הציבור בו הן פועלות.
מי שמטילים אוטומטית אחריות בלעדית על כתפי המשטרה, מסירים מעצמם כל אחריות לזולת. גם בתנאים אופטימליים מבחינת תקציב וכוח אדם, לא תוכל המשטרה לעצור כל מפגע בתחום זה. איני מאמין כי אי פעם ניתן יהיה להעמיד לכל אשה הנתונה בסכנה שמירה מסביב לשעון.
המשטרה תוסיף להיות נמרצת, אך בלי התגייסות הקהילה, השכנים, הקרובים - לא תוכל המשטרה לזהות את הסכנה תמיד ובזמן ולעצור את הטרור הזה במלואו.
