מנשה שוורץ תבע את שכנו לבניין, משה שהם, בבית המשפט לתביעות קטנות בפתח-תקווה לאחר שעבודות שיפוץ בביתו של שהם גרמו לו לנזקים וסבל.
שוורץ המתגורר בקומה התחתונה טען בכתב התביעה ששהם המתגורר בקומה העליונה ביצע שיפוצים נרחבים ובמהלכם נגרם נזק לדירתו. שוורץ התרעם שרעש פטישי האוויר שיגע אותו והיה קשה מנשוא. הוא ציין שלא תיקן את הנזקים והגיש דוח שמאי ומהנדס שהצביעו על היקפם.
שהם הכחיש את הטענות נגדו וביקש לדחות את התביעה. בדיון בפני השופט גבריאל שטרסמן שהתקיים לפני שבועיים הוצע לצדדים שבית המשפט יפסוק על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, והם הסכימו. "בית המשפט הסביר לבעלי הדין את משמעות הסכמתם, דהיינו, שאין בית המשפט חייב לנמק את פסק הדין שלו, אלא די שיקבע את הסכום שלפי שיקול דעתו זכאי לו אחד הצדדים, אם יחליט לקבל את התובענה. סעיף 79 א' אינו מונע את בית המשפט מלהחליט, בגדר סמכותו, לקבל את התביעה במלואה או לדחותה במלואה, אם כי יש להניח שנסיבות אלו תהיינה מטבע העניין נדירות". השופט הוסיף שחשוב לעודד מתדיינים ללכת בדרך הפשרה ולחסוך מזמנו היקר של בית המשפט.
בסופו של דבר, בפסק דין שניתן בהעדר צד, חויב שהם לשלם פיצוי לשוורץ. "בית המשפט חזר ועיין בכל הנספחים לכתבי הטענות. על יסוד אלה הוא פוסק, שכדי להביא לסילוק מלא ומוחלט של התביעה ובלי לקבוע את מידת אחריותם המשפטית של בעלי הדין לנזקים שנגרמו בדירתו של התובע ולהיקפם, ישלם הנתבע לתובע 6,000 שקל. היות ומדובר בפסק דין של פשרה ישא כל צד בהוצאותיו".
