"ערב טוב עם גיא פינס", HOT3 ,19:30. "בהפרעה", ביפ, 22:30.
גיא פינס והז'קטים שלו שבו אתמול לעונה המי-יודע-כמה בכבלים. בתוכנית הפתיחה הוזכרו, כמצופה, כמה מן המותגים החזקים ביותר בעולם הבידור בישראל: גדי סוקניק, יהודה ונינט, בר רפאלי, ישראל פוליאקוב בשילוב עם "בטיפול", ג'ורג' קלוני, נטלי פורטמן, משפחת בנאי.
מצד אחד, מנקודת מבטו של שוחר סלבס, התוכנית מורכבת מרצף של אייטמים איכותיים. אין ספק: בזכות המוניטין שרכשה התוכנית, פינס ואנשיו יכולים להשיג את מה ואת מי שהם רוצים. וזה כולל סקופים, כמו הידיעה לפיה גורי אלפי חתם על חוזה עם ההפקה של ג'יימס בונד החדש.
מצד שני, יש משהו אנכרוניסטי בפורמט הזה - מגזין בידור יומי בטלוויזיה. הוא כאילו מיועד לאנשים שחוזרים הביתה בערב מיום מפרך במפעל הפלדה ומבקשים מהטלוויזיה שלהם: "בדרי אותי, אני עייף". בעידן של רכלנות אינטרנט חסרת תקדים בהיקפה ובדורסנותה, בעולם שבו החצ'קונים של בריטני ספירס הם ערך אנציקלופדי, עד כמה פינס נחוץ? ב"ואללה! סלבס" זה שנון יותר, אצל פרז הילטון זה וולגרי יותר, ואני בכלל לא מדברת על כל מיני סמטאות אפלות במיוחד ברשת.
כאמור, "ערב טוב" נלחמת על מעמדה - הערך המוסף שהיא נותנת לצופים הוא הידיעות והראיונות הבלעדיים. אבל לפעמים יש תחושה שמצפים מאיתנו להתרונן על כל משפט בעברית שיוצא לנטלי פורטמן מהפה, גם אם הוא לא באמת מרתק. האייטם הפותח, ראיון עם גדי סוקניק על הסט של פרסומת חדשה לבנק, הוא דוגמה מצוינת.
הכתבת, סיון קליין, היתה חמודה, אבל משום מה גבר עליה הצורך להדגיש חזור והדגש כי היא התרשמה שסוקניק ממש, אבל ממש ניהנה. הינה משהו שלא קורה באינטרנט, כי זה לא תמציתי וזה לא עוקצני. וכי מדוע שלא יהנה? האם בתור מגיש חדשות לשעבר עליו להתהלך על האדמה עד קץ הימים כשהוא מתייסר בייסורים קשים?
לא! לא את המצלמה הדיגיטלית!
נשארתי ערה עד עשר וחצי כדי לצפות בשעשועון החדש של עידו רוזנבלום ונותרתי חצויה ברגשותיי. מצד אחד זו היתה שטות מן הסוג המובהק ביותר. מצד שני, זה היה די מצחיק ונגמר מהר. מצד שלישי, השיער של רוזנבלום נראה מעולה.
"בהפרעה" (כמו "מונית הכסף") מתהדרת בפורמט קנוי, שכבר נוסה בהצלחה בערוץ 4 הבריטי וב"קומדי סנטרל" האמריקני. ארבעה מתמודדים צריכים לענות על שאלות פשוטות בשעה שמפריעים להם להתרכז - מטפטפים עליהם שעווה חמה, לדוגמה. נכון, יש משהו מספק בלראות בטלוויזיה אנשים עצבניים והשארם הסרקסטי של המאמי של יונית עדיין עובד, אבל זה פשוט מוזר לי, כל העניין הזה של הסאדו-טריוויה. קשה להעריך אם יש לזה סיכוי לתפוס.
והיה שם עוד משהו מוזר: 90% (ט.ל.ח) מהשאלות שנשאלו המתמודדים עסקו בעולם התוכן העשיר של הסדרות שמשודרות ב-HOT, התוכניות של "קשת" והסיטקומים שמשודרים בשידורים חוזרים ב"ביפ". זה אמור להיות בקטע של מסרים סמויים סטייל "שתו קוקה קולה ואכלו פופקורן"? האם אנחנו אמורים לא לשים לב לזה מרוב הזדהות עם האנשים שתוקעים לעצמם אטבים בפרצוף?
אבל הקטע המעניין באמת בתוכנית הגיע בסופה. האתגר האחרון במשחק הוכיח ששעווה זה כלום; העינוי הנורא ביותר בעבור האדם המערבי הממוצע הוא לראות מכשירי חשמל תקינים, ועוד כאלה ש"היו יכולים להיות שלי, שלי!", מנותצים לרסיסים לנגד עיניו. הכאב בעיניו של המתמודד אמר הכל. תודו, יש בזה משהו מבריק.