(מסכת ראש השנה, א, א,) ...בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי ראשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיעָה וְלַיְרָקוֹת...
לחגוג יום הולדת אישי, זה דבר מקובל; לחגוג יום הולדת של העולם - מה הרעיון? ראש השנה רומז להתחלה חדשה; האמנם התחלה? חדשה? במה אמור להיות שונה ההמשך ממה שהיה עד עתה? האם יש בהתחלה החדשה רמז לשינוי ביחס לעבר? ואולי יש רמז לשינוי העבר עצמו?
(שם, משנה ב) ... בְּראשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג, טו) "הַיּצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל-כָּל-מַעֲשֵיהֶם"; ועל ארץ ישראל נאמר כי היא (דברים יא, יב): אֶרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקֶיךָ דּרֵשׁ אתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה: כלומר, תמיד. אז מה משתנה בראש השנה?
במלה הראשונה בתורה, 'בראשית' רמוז תאריך בריאת העולם: 'בא' תשרי'; ביום זה, יום בריאת אדם הראשון, הבורא יתברך עורך, כביכול, את המאזן ובוחן את יצירתו; האם התפתחה? באילו כיוונים התפתחה? האם שומרים על הכיוון שהתווה הבורא יתברך? האם שומרים על איזשהו כיוון, גם אם לא זה שנקבע במקור?
לאדם ניתנה בחירה חופשית מלאה וכך מציג זאת משה רבנו בפרשה הנקראת בסמוך לראש השנה: (דברים ל) טו רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב וְאֶת-הַמָּוֶת וְאֶת-הָרָע: טז אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלֹקֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמר מִצְוֹתָיו וְחֻקּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה בָא- שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: יז וְאִם-יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם: יח הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבד תּאבֵדוּן לֹא-תַאֲרִיכֻן יָמִים עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה עבֵר אֶת-הַיַּרְדֵּן לָבוֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: יט הַעִדתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת- הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ: כ לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלקֶיךָ לִשְׁמעַ בְּקלוֹ וּלְדָבְקָה-בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְארֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקב לָתֵת לָהֶם:
(המאירי, אבות, ד, יט): וכבר הודיענו ראש הנביאים פינת האמונה שהבחירה ביד האדם באומרו 'ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע'; ואמר ירמיה 'מפי עליון לא תצא הרעות והטוב' ואמר הרעות דרך רבוי (בלשון רבים) והטוב דרך מיעוט (בלשון יחיד) כי הטוב הוא מעט בהקש אל הרע; וכן אמר 'מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו' אחר שהוא גבר על חטאיו ר"ל אחר שהיתה הבחירה בידו להרע או להטיב; ואמרו במדרש רבה (דברים ד' ג') מיום שברא הקב"ה נבואת 'ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע' לא יצא רעה וטובה מפיו של הקב"ה אלא כולם באות מאליהן ע"י עושיהן.
ראש השנה ניתן לנו לעריכת חשבון נפש מקביל לחשבון שעורך הבורא יתברך. המצווה המרכזית ביום זה - לשמוע תקיעת שופר. (עמוס ג): ו אִם-יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ אִם-תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר וַה' לֹא עָשָׂה: בקול השופר יש כדי לעורר חרדה סתומה בלב האדם ולהביאו לידי הרהורים בנושאים אשר בדרך כלל הוא נמנע מלהרהר בהם.
וכך מסביר הרמב"ם את רעיון השופר של ראש השנה:
רעיון התשובה
(הלכות תשובה, ג, ד): אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו: כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם; אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה. לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב... עשה מצוה אחת - הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה... ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכפורים יותר מכל השנה.
אודות רעיון התשובה נשפכו כבר נחלי דיו רבים ולא ננסה, במסגרת זו, להעמיק בו יותר מדי. בימינו, למרבה הצער, המונח הזה מעורר נוגדנים אצל אנשים רבים מבלי שלמדו מהי משמעות התשובה. כנראה, אף פעם גם לא הסבירו להם מהי באמת תשובה.
המונח תשובה הוא במשקל תנועה; כלומר, לא מספיק שאתמול הייתי שם והיום אני כאן, פעולה חד פעמית, אלא חייבת להיות תנועה מתמדת. תנועה לאן? בחסידות מבואר כי את המלה תשובה יש לחלק לשתים: תשוב ה. ה היא האות האחרונה בשם הקדוש י-ה-ו-ה והיא מתייחסת אל המציאות בעולם הזה, עולם העשיה. יוצא שמשמעות המלה תשובה היא להשיב את העולם הזה, בו לא מזהים כלל את נוכחות ה', אל תחת שלטונו של מלך מלכי המלכים הקב"ה. את זה עושים ביומיום ע"י שמתנהגים בהתאם להוראותיו, ומעמיקים במודעות שה' אחד ושמו אחד ואין שום מקום פנוי ממנו; הכל נמצא תחת שלטונו המלא. בשם הקדוש יש אות ה נוספת והיא רומזת לדרגה גבוהה יותר של תשובה, תשובה של צדיקים.
(ירושלמי, מכות, ב, ו): אמר רבי פינחס... שאלו לחכמה: חוטא מהו עונשו? אמרה להם (משלי יג, כא): 'חטאים תרדף רעה'; שאלו לנבואה: חוטא מהו עונשו? אמרה להן (יחזקאל יח, ד): 'הנפש החוטאת היא תמות'; שאלו לתורה: 'חוטא מהו עונשו? אמרה 'יביא קרבן ויתכפר לו'; שאלו לקודשא בריך הוא: חוטא מהו עונשו? אמר להן 'יעשה תשובה ויתכפר לו'.
בשכל אנושי קצת קשה לקבל את רעיון התשובה; באמת יתכן שמישהו יהפך לאדם אחר?
(רמבם, תשובה, ז, ה): כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר (דברים ל) והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלהיך ושב ה' אלהיך וגו':
(שם, שם, ז): כמה מעולה מעלת התשובה; אמש היה זה מובדל מה' אלהי ישראל שנאמר: (ישעיהו, נט, ב): 'עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם' צועק ואינו נענה שנאמר: (ישעיהו, א, טו) 'כי תרבו תפלה אינני שומע' ועושה מצות וטורפין אותן בפניו שנאמר: (ישעיהו, א, יב) 'מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי' (ונאמר:) (מלאכי א י) מי גם בכם ויסגר דלתים וגו'' והיום הוא מודבק בשכינה שנאמר: (דברים, ד, ד) 'ואתם הדבקים בה' אלהיכם' צועק ונענה מיד שנאמר: (ישעיהו, סה, כד) 'והיה טרם יקראו ואני אענה' ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה שנאמר: (קוהלת, ט, ז) 'כי כבר רצה האלקים את מעשיך' ולא עוד אלא שמתאוים להם שנאמר: (מלאכי, ג, ד) 'וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות':
התשובה היא מתנה שנתן לנו הבורא יתברך בכבודו ובעצמו; על ידי התשובה אנו יכולים לתקן גם את העבר.
ובכך נזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.
______________
נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
