לעלות על נתיב השלום

משפחות יקרות,
מכובדי כולם,

רוח ערבית נושבת פה כעת באורני גבעת התחמושת, הצללים מתארכים. עוד מעט יפוג האור ויחשך, תישמע הצפירה, ויתקדש יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. ביממה הבאה תשקוט הארץ מכל פולמוס ושאון-חולין, והאומה תתייחד באהבה עם זכר נופליה-גיבוריה ועם תוגת המשפחות השכולות. אין עוד יום בלוח השנה שבו פועמים הלבבות כולם יחדיו כביום הזה; אין אחדות אמת שתשווה לזו הבאה לביטוי רגשי כה עז כביום הזיכרון בעוצמה העוטפת כל נפש בישראל; זו אחדות היצוקה בשותפות הגורל ובתחושת ההזדהות וההכרה בכובד האובדן, שאיננו רק אישי ומשפחתי אלא אף לאומי וכללי. כי כולם היו בנינו, למעננו נתנו את חייהם. אין שיעור לחוב הכבוד והתודה שכולנו, כל אזרחי מדינת ישראל, חבים להם ולמשפחותיהם.

האתר הזה, חרוץ תעלות ובונקרים, ידע את אחד מקרבות הגבורה הקשים ביותר, נוראי-ההוד, בתולדות מלחמותיה של ישראל. את הגבעה המבוצרת הזאת כבשו לוחמים אבירי-לב בלילה של אש במערכה לשחרור ירושלים במלחמת ששת הימים, ודמם הטהור ריווה את האדמה שתחת רגלינו. לא ראשונים היו בין הנופלים, אף לא אחרונים, כי העיר הזאת שלנו, משאת-נפשנו, ידעה קרבות רבים.

מכאן, מירושלים, נמשכו שדות המערכה אל כל חבלי הארץ ומעבר לגבולותיה ורבים וטובים מבנינו חירפו בה את נפשם: דרך עלילות המחתרות העבריות - ההגנה, אצ"ל ולח"י - במאבק התקומה, והלאה לקרבות צה"ל מתש"ח ו"קדש" ושאר המלחמות והמבצעים ועד הלחימה נגד ארגוני הרצח והטרור בימינו אלה. זו שרשרת אחת, חוליה קשורה בחוליה, של מורשת הקרבה ואומץ, ובזכותה אנחנו כאן, בני-חורין, בירושלים המאוחדת, במדינת ישראל הריבונית, העצמאית, החזקה והמשגשגת.

הערב נרכין את דגלינו, נתייחד ונזכור את הנספים במערכה הכבדה והממושכת על תקומתה, הגנתה ושלומה של מדינתנו. אין אדם בישראל שאין לו בן-משפחה, חבר או מכר שנפל חלל, ועלינו לזכור את כולם. נעלה נא כולנו את דמותם לנגד עינינו בהכרת תודה שאין למעלה ממנה, ונאמץ אל ליבנו אתכם, בני המשפחות השכולות, ברגשי אחווה ובניחומים.

לטקס הזה, של יד לבנים ירושלים, אני מגיע כבר שנים ארוכות. ליוויתי רבים מכם, במאבק היום יומי להמשיך במהלך החיים אחר האובדן הכבד. אני יודע שאין מילים שאוכל להגיד שיקלו על הכאב, אך אני מתחייב לפניכם, ולפני כל חייל ולוחם בצבא הגנה לישראל ומשפחתו, כי אעשה כל אשר לאל ידי כדי לחזק את ביטחונה של מדינת ישראל ולהעלותה על נתיב השלום. עזה היא שאיפתי ונאמנה תפילתי, כי חרב לא תעבור עוד בארצנו וחיים צעירים שוב לא ייכרתו באיבם. מטרה קדושה זו אציב בכל עת לנגד עיני.

את זכרם הטהור של הנופלים לעד ננצור ביקר ובגאון, ומורשתם תהיה לעם ישראל לאש תמיד.

יהי זכרם ברוך.