תוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת" ירדה מהמסך כמה ימים מוקדם מדי. יוצרי "ארץ נהדרת" לא חשבו שהעונה שלהם תסתיים יום לפני השבעת הממשלה החדשה וחבל שכך מבחינתם, מכיוון שהממשלה החדשה יכולה להעסיק את מוחם הקודח כבר מיומה הראשון.
זה מתחיל מהרכב הממשלה שכאילו נבנה על-ידי טל פרידמן ושותפיו (ו"ארץ נהדרת" עוד הספיקה בתוכנית האחרונה להגיד את דעתה בעניין). מנהיג ועד העובדים הגדול במשק מונה להנהיג את ועד העובדים הגדול במדינה, אלא שכאן הוא יוכל מקסימום להשבית את המכונות.
שר התחבורה, שאול מופז, מבין בתנועת נגמ"שים והאמרים לכל היותר וקשה לי לומר מה יעשה בתחום. לשר התקשורת אין טלוויזיה בבית וגלגל"צ מבחינתו הוא עוד קיצור צבאי בלתי מובן. שר התמ"ת מבין בתעשיה פחות משאני מבין בגמרא, ראש עיירת פיתוח מתמנה לשר הקליטה, איש שב"כ יהיה אחראי על איכות הסביבה ועסקן כדורגל וכמעט יועץ משפטי יצטרך לקבוע גורלות במשרד הפנים.
אם זה לא היה עצוב זו היתה הבדיחה הכי טובה בעיר. ואם כל זה לא מספיק, סמכויות הועברו באופן מלאכותי ממשרד למשרד כדי לפצות במשהו את השרים הנעלבים (ויש הרבה), משרדים ללא תוכן וללא תקציבים הומצאו רק בשביל להכביר את רווחיה של חברת "וולוו". מגזרים שלמים כגון מיליון ומאתיים אלף עולים, מיליון בני מיעוטים וכמות דומה של אנשי הציונות הדתית לא מיוצגים כלל בממשלה, רק שתי נשים מונו לשרות ועוד מחדלים קטנים שיכולים לקצר את חייה של הממשלה.
עוד לפני השבעתה התחילה הממשלה את דרכה ברגל שמאל. רמת הבערות הגואה של תלמידי ישראל בכל מדע אפשרי לא פוסחת כנראה גם על אנשים מבוגרים שבממשלה. דבר ידוע הוא שמה שהחזיק את האימפריה הרומית במשך מאות שנים לא היתה רק עוצמה צבאית או מינהל תקין, אלא מדיניות "לחם ושעשועים" שתרמה ללגיטימיות של השלטון אצל פשוטי העם.
בפחות מיומיים הפרה הממשלה את שני הכללים. ביום שלישי (ערב יום העצמאות, כמה סמלי) חתם שר התמ"ת היוצא וראש הממשלה הנכנס, איש מלא חמלה ושמו אהוד אולמרט, על החלטה להעלות את מחירי הלחם (וזו לא הפעם הראשונה שהוא עשה זאת), החלטה שתסייע מאוד לשכבות החלשות לצאת לרחובות (ובשביל זה לא צריך ללכת עד רומא, די ללמוד משכנינו הירדנים שעשו פעם מהומות גדולות על הנושא הזה בדיוק).
ביום חמישי בבוקר החליטה מועצת הכבלים והלווין לגבות מחיר שערורייתי של 492 ש"ח על שידורי מופע השעשועים הגדול ביותר בעולם (לפחות מבחינת הגברים) - המונדיאל, ובכך לנתק את מיליוני העניים ואנשי המעמד הביניים הקורס גם ככה בעול ההוצאות מהתחביב מספר 1 בעולם.
אז אין לחם ואין שעשועים אבל הסבלנות של העם מתחילה להתקצר וכל העסק עלול להתפוצץ לממשלה בפרצוף. המשך הליקויים במנהל התקין ומדיניות החמס האנטי-חברתית עלולים לגרום לשני תרחישים ששניהם גרועים.
לפי תרחיש אחד, האופטימי יותר, העם אומנם יישאר פסיבי ולא ייצא לרחובות, אך הממשלה לא תחזיק מעמד הרבה זמן ותיפול ואז נלך לבחירות חדשות שבהן המיאוס הכללי יוריד את אחוזי ההצבעה עוד (אולי אף מתחת ל- 50 אחוז), מה שיערער את יציבות המשטר ועלול להביא בטווח הארוך דמות אוטוריטרית שתסכן את הדמוקרטיה.
בתרחיש השני, הגרוע יותר, לאנשים יישבר מהגזל והשחיתות והם ייצאו לרחובות ואז אני לא רוצה לדמיין מה יקרה. כדי שהתרחישים האלה לא יתרחשו, אני מקווה שהממשלה הזאת תמשיך לצעוד ברגל ימין ולא תהפוך לגירסה חדשה של ממשלת ברק, או גרוע מכך. לפיכך, נשאר לי רק לאחל לממשלה הזאת בהצלחה, כי אם היא לא תצליח עוד נתגעגע לתקופה הרגועה יחסית שיש לנו עכשיו.
