מי ראוי להיות עו"ד?

תמצית העובדות

זהו ערעור על החלטת הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, שלא לרשום להתמחות את המערער, מהטעם שאינו ראוי לשמש כעורך דין, נוכח חומרת עבירות המירמה משנת 1985-1986 בהן הורשע בעבר, ושבגינן נדון לשלוש שנות מאסר בפועל (שהופחת לשנתיים מאסר בפועל) ולעונשים נוספים. הוועד המרכזי של הלשכה אישר את המלצת ועדת ההתמחות לדחות את בקשתו של המערער, בנמקו אף הוא, "שאין המועמד ראוי להיות עורך-דין נוכח חומרת העבירות בהן הורשע בעבר".

המקרה שבפנינו מעלה את השאלה, האם יכולה לשכת עורכי הדין, בהחליטה על קבלת אדם כמתמחה או כעורך דין לשורותיה, לשקול את עובדת הרשעתו בפלילים, אף על-פי שהרשעתו התיישנה או נמחקה, לאחר שאותו אדם מסר לה מיוזמתו את דבר הרשעתו.

הערעור התקבל

נקבע - במקרה דנן הרשעתו של המערער התיישנה, וניתן לראות את הרשעתו של המערער כהרשעה שנמחקה.

נקבע - לשכת עורכי הדין הוקמה על-מנת שתאגד את ציבור עורכי הדין בישראל ותשקוד על הרמה המקצועית ועל טוהר העיסוק בעריכת דין, והיא חבה חובת נאמנות כלפי הציבור, וכלפי חברי הלשכה. סעיף 27 לחוק לשכת עורכי הדין מאפשר ללשכה, שלא לרשום אדם כמתמחה, בין היתר לאור הרשעות בפלילים של המועמד.

נקבע - משמעותו המשפטית של המונח "ביודעין" בסעיף 20(ב) לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים כפי שפורשה בדנ"פ "אל נסאסרה", מחייבת, כי מי שמוסר ראיה על עברו הפלילי שנמחק, יוותר במודע על זכותו שלא לגלות מידע כאמור. כלומר ניתן להגיש ראיה, שיש בה גילוי הרשעה שנמחקה, רק כאשר המורשע מעוניין לשחרר עצמו מתוצאות המחיקה, ביודעו כי בכך הוא מכשיר ראיה, שאלמלא כן, היתה פסולה. בהתאם לפרשנות זו, הודיה בפני הרשות על הרשעה שנמחקה, בלא מודעות לתוצאות המשפטיות הכרוכות בכך, אין די בה כדי שההרשעה תבוא בגדר שיקוליה של הרשות. לשם כך, על המורשע לוותר במודע על תוצאות מחיקת הרשעתו. עוד נקבע שם, כי אותו הסדר, החל בעניין זה על הרשעה שנמחקה, יחול גם על הרשעה שהתיישנה.

נקבע - במקרה דנן, ספק אם אמירתו של המערער בפני הוועדה מלמדת בפני עצמה על מודעותו של המערער, כפי שנדרש בעניין אל נסאסרה, מודעות אשר תאפשר ללשכה לשקול את הרשעותיו שהתיישנו במסגרת בקשתו לרישום להתמחות. בכל אופן, ברי כי המערער לא היה מודע לזכותו השניה, לפיה הרשעותיו שהתיישנו לא יובאו בחשבון שיקוליה של לשכת עורכי הדין.

נקבע - אליבא דכב' השופטת ע' ארבל: מול האינטרס לשיקום אדם שהורשע בפלילים, עומדת הציפייה המוצדקת של החברה, כי עורך דין יהיה אדם ישר דרך, שומר חוק, אשר אין כל דופי בעברו. אני סבורה כי יש לשקול מחדש באופן מעמיק ויסודי, תוך בחינת כל השיקולים הרלוונטיים, את ההסדר הראוי לחול במקרה של קבלת אדם כחבר בלשכת עורכי הדין (או ברישום אדם כמתמחה).

-----------------------------------------------------------

על"ע 5277/03 וולפיש לואיס (חיים וייל) נ' הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין בישראל.
בבית המשפט העליון.
כבוד השופטת מ' נאור, כבוד השופטת ע' ארבל, כבוד השופט ס' ג'ובראן.
מיום 31.5.2006.