עשו על זה הרבה סרטים: נכנסים פושעים לבניין כלשהו, לוקחים בני ערובה, ומנהלים מו"מ על שחרורם. בצד אחד של המו"מ נציג הפושעים, ובצד השני, נציג הממסד. אם יש סיכוי סביר לשחרר את בני הערובה ללא פגע, הממסד ינסה. אם אין סיכוי, הממסד נכנע.
העובדה שעובדי חברת החשמל (הנמלים, מקורות, נתב"ג, וכו') - מככבים בראש טבלת מקבלי השכר מוכיחה את כניעתו של הממסד. ואין כמו הכניעה הזו, כדי להפיץ וליחצן את הקלישאה: "כל דאלים גבר". הטיב להגדיר זאת העיתונאי סבר פלוצקר שאמר לרזי ברקאי: "ככל שיש לך יותר כוח להזיק, יש לך יותר כוח להשיג.
שתי סיבות, שיש ביניהן קשר חברו יחד כדי להשאיר את האזרחים בני ערובה של עובדי חברת החשמל. הראשונה: פגיעתם אנושה ולכן האיום שלהם מפחיד, והשנייה: אינטרס פוליטי בולשביקי של הפוליטיקאים. רוצה לומר: אנחנו ניכנע לדרישותיכם, ואתם תתפקדו למפלגה. ומי הקורבן? הציבור.
עובדים שאין להם בעיה לתקוע אזרחים תמימים במעליות - הם פושעים. עובדים (נמל) שמונעים כניסה ויציאה של סחורות וחומרי גלם, ובכך גורמים לפיטורי עובדים אחרים, ונזקים במיליארדים למשק - הם בעיני פושעים. עובדים שמזהירים את הממשלה לבל תתעסק איתם, אחרת יסגרו את נתב"ג - הם פושעים. ועוד, ועוד...
גם אם חלק ממה שכתבתי לא קרה במציאות, על דבר אחד אין ויכוח: הוועדים הגדולים מעולם לא ויתרו על האופציה להצמיד אקדח לרכת האזרחים. לא מוכרחים ללחוץ על ההדק. גם ליטוף השאלטר, מפחיד דיו כדי שנחוש מאוימים. בשפה משפטית יש להתנהגות כזו שם: סחיטה באיומים.
נשגב מבינתי, איך עד היום הממשלה לא עשתה את מה שהיא חייבת לעשות כדי להגן על אזרחיה מהפושעים האלה. זכות השביתה לא כתובה בלוחות הברית, ואיננה קדושה. צריך להזכיר לבולשביקים שנשק השביתה הומצא ע"י עובדים שזכו ליחס מחפיר, ונאנקו מתחת מגפיהם של מעסיקים נצלנים, שהעסיקו אותם מבוקר עד ערב תמורת שכר זעום.
האם עובדי חברת החשמל יכולים לטעון ליחס מחפיר ושכר זעום? או עובדי הנמלים? את זכות השביתה חייבים להגביל. (מזמן) הגיע הזמן לעשות סדר בנושא: רק עובדים מנוצלים באמת, רשאים להעמיד את מצוקתם על שולחן מקבלי ההחלטות, באמצעות שביתה מוגבלת. את השאר יקבעו כוחות השוק. דהיינו, היצע וביקוש.
האיש עם "היד על השאלטר" (במושגים שלי: עם "האצבע על ההדק"), מיקו צרפתי (ולפניו יורם אוברקוביץ' ז"ל), בטוח שהוא מלך העולם. צריך לשאול אותו, איך הוא היה מרגיש אם בעיצומה של שביתת רופאים קשוחה, הוא היה (חלילה) מגיע לביה"ח עם בנו החולה, וניתקל בדלת נעולה עם הכיתוב: "רופאים בשביתה"? בתוך שנייה, הוא היה מבין, שנשק השביתה הוא בלתי מוסרי.
אני יודע: הם עובדים קשה. מאוד קשה. כל כך קשה, עד כי בלתי אפשרי למצוא אנשים שיסכימו לעבוד בחברת חשמל או בנמלים, ו/או בנתב"ג. כל כך בלתי אפשרי, עד כי אין להם ברירה, והם נאלצים לאנוס את בני משפחתם להיכנס לחברה, ולעזור להם בטרם יתמוטטו ממאמץ. הינה לכם ההסבר, מדוע במונופולים האלה, אפשר למצוא משפחות שלמות.
לסיכום: זכות השביתה = הזכות להתעמר בציבור!! ממשלה שמאפשרת זאת, בפועל היא משת"פית של פושעים. מי שנתקע במעלית, יודע על מה אני מדבר... הבוז למשת"פית...
