שורש הפוליטיקה

(בראשית ז) ט שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל-נחַ אֶל-הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹקִים אֶת-נחַ:

השקר רצה להינצל מן המבול הצפוי וביקש להיכנס לתיבת נוח; אמר לו נוח, אין כניסה לבודדים; רק זוגות נכנסים. הלך מיואש ופגש בצביעות; 'מהיכן אתה בא, ולמה פניך נפולות' שאלה הצביעות. 'אני שב כעת מתיבת נוח לאחר שלא הורשיתי להכנס כי אין לי בת זוג, תסכימי להיות בת זוגי וביחד נינצל בתבה'? 'אשמח מאד', ענתה הצביעות; גם אני רוצה להינצל. הם התחתנו ולאחר המבול נולדה להם בת; פוליטיקה קראו לה (שמעוני, תהלים ז, בעיבוד חופשי).

עד אז, כל הפעילות האנושית הייתה אישית-אקראית; כל אחד דאג לאינטרסים של עצמו ושל משפחתו; לא היו התארגנויות להשגת יעדים קבוצתיים/ציבוריים.

(שם, יא) א וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים: כעת זה משתנה לפתע:

ב וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: ג וַיּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר: ד וַיּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְראשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ שֵׁם פֶּן-נָפוּץ עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ:

לכאורה, מטרה חיובית ביותר (מדרש רבה): 'ודברים אחדים', שאמרו דברים חדים; אמרו, אחת לאלף ותרנ"ו

(1656) שנה הרקיע מתמוטט; בואו ונעשה סמוכות.

ובעברית: פעם בכמה שנים מתחוללת שואה; זו מין מחזוריות הפוגעת באנשים אשר אינם מאוגדים תחת דגל אחד, כשהם כל אחד לעצמו. אז כדי למנוע את השואה הבאה, נתארגן כ-לאום במסגרת טריטוריאלית מוכרת ונבנה מערכות חזקות כל כך (מגדלים) שיהיה לנו מספיק כוח כדי למנוע שואה. טוב מאד, לא?! אז למה ה' לא מרוצה? מדוע הכל נחרב?

אובדן ערך 'חיי אדם'

כאשר חותרים אל איזשהו יעד משותף, משהו שאמור להתאים לכולם וכולם אמורים להנות ממנו - צריכים לוודא שאמנם כולם מקבלים הזדמנות שווה בדרך אל היעד. לא זה היה המצב כאשר עסקו בבניית העיר והמגדל:

(שמעוני): שבנו אותה גבוהה... ואם נפל אדם ומת לא היו שמים את לבם עליו ואם נפלה לבנה היו יושבין ובוכים ואומרים אוי לנו אימתי תעלה אחרת תחתיה.

התייחסות כזאת לנופלים מלמדת כי בעיני היוזמים יש ערך חשוב יותר מחיי אדם; מעניין מהו אותו ערך. רמז לתשובה יש לנו בהגדרת המטרה על ידי היזמים: וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ שֵׁם... אמנם מסמנים יעד שכולם נכספים אליו, אבל המטרה האמיתית מסתתרת מאחורי המלים היפות ומוזילה את חיי האדם בדרך אל היעד הנכסף (???). "קורבנות השלום" קוראים להם.

אבל כמו שקורה לפעמים, היה שם אחד שקילקל את החגיגה:

(שם, בהמשך): עמד אברהם והלעיג בם וקללם בשם אלקיו, שנאמר: (תהלים נה) י בַּלַּע ה' פַּלַּג לְשׁוֹנָם כִּי- רָאִיתִי חָמָס וְרִיב בָּעִיר: ומאסו את דבריו כאבן מושלכת על גבי קרקע; ועליו הכתוב אומר (שם קיח): כב אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְראשׁ פִּנָּה:

על אברהם אבינו ודרכו נדבר, בע"ה, בשבוע הבא; כאן הוא צעיר יחסית אבל נבון מספיק לזהות את השקר המסתתר מתחת לבסיס העיר והמגדל; ברור לו כי במקום בו יש חמס וריב - לא יתכן שייכון שלום, והוא מבטא זאת בפסוק המצוטט.

"דור הַפַּלָגָה", מכונה הדור שאנו מדברים עליו; הרבה מפלגות נוצרו שם; שבעים ליתר דיוק. אנחנו כבר לא כל כך רחוקים מהם, כמה מפלגות נרשמו אצלנו לבחירות בקדנציה הקודמת? לא חסר הרבה להגיע לשבעים... למה זה קורה? כי היעד האמיתי הוא: וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ שֵׁם. כמעט כל האמצעים מקבלים הכשר בדרך אל היעד הזה, כולל ויתור על חיי יהודים, ה' ישמור.

נתיב ההידרדרות

כאן ישאל השואל, ובצדק רב, איך איבדו את הערך הכי בסיסי, הערך המוחלט שיש לחיי אדם? הרי כשניגשו לבנות את העיר והמגדל לא היתה להם כוונה שייהרגו אנשים ובטח לא התכוונו לזלזל בחיי אדם, אז מה קרה?

ערך מוחלט יש לחיי האדם רק על בסיס הנחת יסוד ש-"בצלם אלוקים ברא את האדם" ואותו אלוקים הוא שקבע וקובע את ערכו של כל נברא בעולמו. כאשר העיקר הוא וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ שֵׁם, מציבים יעד בניגוד לרצון הבורא יתברך ובכך מורדים בו. כאשר מורדים (בעניין אחד) - רק טבעי שהמרידה תתפתח לכיוונים נוספים כולל זילזול בחיי אדם.

התכנית שלהם עלולה להצליח בטווח הקצר מה שיביא לחורבן מוחלט בטווח הארוך; אז ה' מתערב לבלום לפני שיהיה מאוחר מדי; הוא הרי התחייב שלא יהיה חורבן טוטאלי.

וַיּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם כּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת:

(כלי יקר) 'ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות'. אין פירושו בלשון תמיהה אלא באמת אמר כן; יען כי המה חשבו לעשות מעמד קיום אל השלום, גם אני חושב כן; אמנם בסבה (בדרך, בסבוב) הפכית ממה שחשבו.

הם חושבים שיעשו שלום של שוויון בין יהודים לגויים כי כך יהיה טוב לכולם, אבל ה' חושב שהשלום מחייב הבדלה ברורה בין יהודים לגויים ורק כך יהיה טוב לכולם. הרעיון "לעשות שלום" מקורו בנטיות האנושיות/טבעיות, על בסיס אותו שורש של וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ שֵׁם; מזה לא יכול לצמוח משהו טוב.

(המשך הכלי יקר): כי לעולם אין שלום בין אנשים אשר כל מגמת פניהם לעשות להם שם בארץ, ובני עמינו יוכיח.

מעניין לבחון עד היכן עלולה להגיע ההידרדרות כאשר "אנשי השם" מובילים; האם יש להם גבולות? האם יזהו את החורבן המתקרב ויפסיקו לדהור לעברו? בוני העיר והמגדל לא עצרו את העבודה כאשר נהרגו אנשים; האם זה אומר שלא היו עוצרים בשום שלב?

אצלנו, בעבר קראו להם "קורבנות השלום"; היום כבר לא משתמשים בביטוי זה אבל אנחנו ממשיכים ליהרג; האם יש איזו "תיקרה" שמעבר לה יגידו: די! לא ממשיכים!?

(שם) הורו בזה עד היכן יגיע דעת "אנשי השם" עד אשר אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו; כי מתחלה לשונם תהלך בארץ לבקש לו גדולות, ואח"כ שַתּו גם בשמים פיהם לחלוק על מלכותו ית' כביכול. ועתה בא וראה כמה פחותה מדה זו: הלא היא המחרבת שני בתי מקדשים ומסבבת איחור בנין הבית השלישי; עד אשר יסיר מתוכנו עליזי הגאוה וישאר 'עַם עָנִי וָדָל וְחָסוּ בְּשֵׁם ה'' (צפניה ג יב).

עצוב מאד, אבל מי שעניינם הוא טיפוח האגו של עצמם - לבם נעשה גס בחיי אדם. אין שום סיכוי שיתעשתו ויפעלו להגשמת האינטרסים האמיתיים של העם. הם חושבים רק על עצמם ועל השגיהם-לדעתם. בית ראשון ובית שני חרבו בגלל גישה כזאת וגם בניין הבית השלישי והנצחי מתעכב בגלל אותה גישה של דאגה לשם האישי.

שמירה קפדנית על חיי אדם היא יסוד הכל, ורק היא מובילה לגאולה האמיתית והשלמה ולשלום אמת. בשום אופן זה לא יכול להיות על בסיס מודעות עצמית של 'אני אנווט, אני אחליט, אני אקבע...' זה יכול להיות רק על בסיס מודעות של 'עָנִי וָדָל וְחָסוּ בְּשֵׁם ה''.

ושיהיה רק טוב ליהודים.

_____________
נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'.