|
|
השופט טימן. אין לי מושג מה קרה בדירת הנרצחת [צילום: ערוץ 2]
|
|
|
|
|
|
אלכסיי וולקוב [צילום: חדשות 2]
|
|
|
|
|
טימן. הפרקליטות נגדו [צילום: חדשות 2]
|
|
|
|
|
השופט טימן מפליל את עמיתיו
|
|
יואב יצחק
|
|
השופט שלי טימן פורש וחושף עבירות מצד עמיתים * האחד מחליט להרשיע מחמת חששו מהתקשורת * והשני מרשיע עוד לפני שהקריא את כתב האישום * מדוע שהיועמ"ש לא יורה על חקירה משטרתית?
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
|
|
|
כשנתיים לאחר שהואשם ברצח אשתו לשעבר, בינואר 2006, החליט (יום ב', 2.6.08) בית משפט המחוזי בתל אביב, לזכות מאשמת הרצח מחמת הספק את הנאשם, הבעל לשעבר, אלכסיי וולקוב. בהחלטה "הרשיע" ראש ההרכב השופט הפורש שלי טימן, את המשטרה על אופן ניהול החקירה ואף הטיח בה ביקורת קשה וחריגה.
בהחלטה לזכות את וולקוב, פרס טימן את כשליה של המשטרה, כולל תשאול "חסר תחכום ומתיש", "זלזול באיסוף ראיות", דבקות ב"קונספציה" לפיה וולקוב הוא החשוד היחידי ואין בלתו, למרות קיומו של גבר נוסף בחייה, יואל, שאף שהה עימה בליל הרצח.
טימן התייחס לקלטת השחזור ואמר כי העלתה בו תחושה של "דה ז'בו". "ראיתי קלטת שחזור כזאת בהרצאה של עו"ד אביגדור פלדמן, כשנחקר מי שנחשד ברציחתו של החייל אולג שויחט, על-רקע לאומני, והתקשה בשחזור, עד שנעזר בקצין ומצא פתרונות משביעי - רצון לבעיות שעלו במהלכו, והיה נמק עתה בכלא, אילולא נתפסו הרוצחים האמיתיים מאוחר יותר, בעקבות פיגוע חבלני והשוואה בליסטית של כלי הנשק, שלא נמצא קודם לכן. קטע אחד בשחזור המצולם, שאיננו נוגע להפללת הנאשם, אלא לצורת החקירה, עליה התעכבתי (קונספציה, ללא רצון לבדוק כיוונים אחרים, עדים וממצאים מהזירה) - היה מקומם בעיני, ועלבון לאינטליגנציה".
הוא הוסיף כי חוות הדעת הפתולוגית קבעה כי יוליה מתה מחנק ופצע דקירה בכבד. הנאשם "הזכיר את עורק התרדמה ואנשי הרשות המבצעת עטו על אמירה זו כמוצאי שלל רב", אלא שמסתבר, "שדווקא עורקי התרדמה לא נפגעו".
"הממצאים בשטח, דוח הנתיחה וחוות הדעת המשלימות; כמו גם הגיונה הפנימי של ההודאה, אינם מחזקים את ההודאה והשיחזור, במידה הרבה הנדרשת, המקרה שלפנינו, אלא מעמידים אותן בספק, אפילו סותרים אותה", כתב טימן בהחלטה. הוא הוסיף כי התרשם מוולקוב כ"אדם חזק מאד ברוחו, פיקח מאד, רגוע וסבלני. האמנתי לו שמסר הודאתו מחמת עייפות, ייאוש, והעדר תמיכה מצדו של עורך דין דובר רוסית, עם מנטליות ורגש אחווה (כפי שחווה כל אחד מאיתנו, הפוגש ישראלי, לאחר שהות ממושכת בניכר, בתנאים קשים)".
טימן הוסיף בהחלטה כי הוא יכול לקבוע במצפון שקט, "אין לי מושג מה קרה בדירת המנוחה בעת שנרצחה; ואין כל אפשרות להרשיע את הנאשם, על-פי הודאתו...התביעה לא עמדה בנטל להוכיח אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר. אני סבור שקביעה כי הנאשם שבפנינו הוא הרוצח, תהיה טעות נוראה, שאין להשיבה לאחור. אולם כיוון שהודה בביצוע הרצח, ובשל אותם סימני שאלה ותהיות שהעליתי, הייתי מציע לזכותו מחמת הספק".
אחותה של הנרצחת הביעה חשש לחייה עם שחרורו של וולקוב.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
