בית המשפט העליון דחה (יום א', 6.7.08) את העתירה של חושף פרשת פריניאן, סגן ניצב אפרים ארליך (קרמשניט), נגד מינויו לתפקיד סגן מפקד מרחב חברון. השופטים שיבחו את קרמשניט על עבודתו במשטרה ותרומתו לחשיפת פרשות שחיתות. בהחלטה כתבו השופטים, כי "החלטת המשטרה אינה חורגת ממתחם הסבירות באופן קיצוני", באופן המצדיק את התערבותם. עם זאת הם הוסיפו, כי יש לקצר את הקדנציה לקידום ולאפשר לקרמשניט לדלג לתפקיד אחר אחרי שנתיים, במקום ארבע.
בהחלטה נמתחה ביקורת על חשיפתה של קלטת הנסיעה המהירה של המפכ"ל הנוכחי, דודי כהן. מדובר בקלטת משנת 2005 שבה נראה המפכ"ל נוסע במהירות מופרזת. הקלטת נחשפה על-ידי קרמשניט ביום הגשת העתירה. השופטת נאור ציינה בהחלטה כי בשל מעשה זה היא החליטה להימנע מלהמליץ לזכות אותו "לפנים משורת הדין" ב"העדפה מתקנת".
קרמשניט הגיש עתירה באמצעות התנועה לאיכות השלטון נגד הכוונה להעבירו מתפקיד ראש היחידה המרכזית בענף התנועה לתפקיד סגן מפקד מרחב חברון. המשטרה טענה כי מדובר בקידום, אך קרמשניט טען כי למעשה הוא נשלח ל"ארץ גזירה" בתור נקמה על חשיפת שחיתויות במשטרה. לטענתו, אין זה קידום אלא ב"סטייה ממסלולו המקצועי ומתחום התמחותו", ולמעשה מהווה פגיעה בקידומו מתוך שיקולים לא ענייניים ונקמה על חשיפת פרשת פריניאן.
אינו עושה חשבון
כאמור, שופטי בית המשפט העליון, השופט אדמונד לוי (אב"ד), אליקים רובינשטיין ומרים נאור, דחו את העתירה. בהחלטה מתחו ביקורת על התנהלותו של קרמשניט בפרשת הקלטת ואף גילו "הבנה" לאנטגוניזם שיצר במשטרה. "העותר נקט בעבודתו גם בדרכי תקשור לא שיגרתיות ונתפס כמקושר עם גורמים שמחוץ למשטרה, וגם כמי ש'אינו עושה חשבון' לגבי מפקדיו, לרבות באופן בוטה. הדעת נותנת, כי במישור הקונקרטי הייתה השלכה מערכתית ל'פנים חיצוניים' אלה".
"ארגונים הירארכיים", כתבו השופטים, "אינם בנויים לעכל בתוכם מי שהולך בתלמים לא שיגרתיים. מפקדים צריכים להיות מלאכי השרת כדי לקבל זאת כמובן מאליו, ובני אדם - כולנו - אינם מלאכי השרת. הדעת נותנת כי על חלק מאלה ראוי העותר לשבח מהותי. האם היו הדברים הנחוצים נעשים אילולא הלך לתקשורת בפרשת פריניאן? שאלה טובה, ויתכן שהתשובה אינה חיובית, וכבר אמרה ועדת זיילר את אשר אמרה, ואנו מה נענה אחריה, ואולם על דרך הכלל - אולי ראיה לכך היא השיחה בין העותר למפכ"ל... קשה מאוד להשיג את האיזון הנכון בין פעולה סדורה בתוך המערכות הרלוונטיות לבין האינטרס הציבורי בחשיפה. כל אדם הגון מבין, כי 'התוקעים בחצוצרה' אינם חביבים במיוחד על ארגוניהם, גם אם הם חביבים על הציבור הרחב".
היציאה לתקשורת צריכה להיות חריגה
השופטים כתבו עוד: "רחוקים אנו מתמיכה בסתימת פיות או בטאטוא אל מתחת לשטיח. ואולם, המתחם או המרווח שבין 'קבלת הדין', גם גם כשהבטן מתפוצצת מזעף, דבר שאינו רצוי, לבין מעבר הישר להטחה פומבית שאינו רצוי אף הוא - גדול הוא, ולחצייתו נתכנו דרכים שונות, ובמהלכן אבני דרך. האם היושר והיושרה גם יכולים להיות רישיון לחריגות משורת השכל הישר הסדור מתוך הרצון לעודד את חושפי השחיתויות? למשל, האם אין על הקובל לפנות תחילה לגורמים האחראיים במערכת בה הוא פועל בטרם יפנה אל התקשורת ואל חברי הכנסת? ולמצער, האם עליו לאתר אותם גורמים שהדעת נותנת כי מתוקף תפקידם, לפחות, האינטרס שלהם להילחם בשחיתות הוא משותף וטבוע - כך, למשל, יועצים משפטיים, מבקרי פנים, וכיוצא בזה".
היציאה לדבריהם לתקשורת ו"לגורמים ציבוריים או פוליטיים צריכה כמובן להיות חריגה, כאשר מאמין הגורם המתלונן כי כלתה הרעה ואין אוזן שומעת... בקווים רחבים, זכאי ואף חייב אדם לנסות לחשוף דברים בלתי תקינים בעיניו, לא כל שכן שחיתות; אך זכאית המערכת כי יפתח בכך בתוכה, בפני הממונים או גורמי הייעוץ המשפטי והביקורת".
פרשת הנהיגה המהירה - גרעה נקודות זכות
כאמור, ביקורת נוקבת נמתחה על קרמשניט בעקבות חשיפת קלטת הנסיעה המהירה של המפכ"ל הנוכחי. הקלטת התייחסה לשנת 2005 והיא "נשלפה" ביום הגשת העתירה. השופטים כתבו כי "העותר טעה, כך דומה, בצורה ובעיתוי בהם חשף בעתירה את סיפור הנהיגה המהירה של המפכ"ל דהיום בשנת 2005; אפשר היה לנהוג בדרך אחרת גם אם יתכן כי דבר זה הותיר משקע כזה או אחר אצל הנוגע בדבר, ובבני אנוש עסקינן". פרשה זו לדברי השופטת נאור, גרמה לה לחזור בה מכוונתה להמליץ לזכות אותו "לפנים משורת הדין" ב"העדפה מתקנת". "עיתוי חשיפת הנהיגה המהירה של המפכ"ל דהיום בשנת 2005 אינו מזכה את העותר 'בנקודות זכות' אלא ההיפך מזה", כתבה נאור.
כאמור, בהחלטה קבעו השופטים כי "אינם רואים מקום לקבלת העתירה במובן זה שנורה למשטרה שלא לשבץ את ארליך כסגן מפקד מרחב חברון". כמו-כן כתבו כי "יש מקום לקצר את הקדנציה לו כסגן ניצב "נראה לנו כי כשנתיים טובות ומושקעות בתפקיד יוכלו בנסיבות להוות בסיס מספיק לשקול באופן ענייני את קידומו".