אני חייב לציין, שעד לשלב זה לא כתבתי דבר על המערכה ועל הלוחמים בה, ויש לי ביקורת כמו לרבים וטובים, הן על הצד הצבאי והן על הצד האזרחי, בעשרים השנים האחרונות.
ראיתי את תוכניתו של חיים הכט (קמפיניסט השלום של פרס) בה הוא ראיין טייסים ומפקד בסיס בחיל האוויר ועלה לי לחץ הדם. המפקד וטייסיו אמרו בפירוש, שעדיף ניצחון מוסרי "טהור" הכרוך באימה מתמשכת של מיליון אזרחים יהודים והריגת עשרות מהם בבתיהם, והריגת עשרות או מאות חיילים "ירוקים", על ניצחון צבאי רווי דם מוסלמים "טהורים".
"יש לנו פצצות לכל משימה" אמר הטייס, כולל יישור בניינים, גבוהים כנמוכים. נראה שבחיל האוויר בפרט, ואולי בצה"ל בכלל, לא הבהירו לקצינים מהו ניצחון ומהו הפסד, זה כנראה כבר לא חלק מהכשרת קציני צה"ל! אכן בראיונות עם כמעט כל צמרת צה"ל, אנו נתקלים בביטוים ספרותיים לתיאור המטרות וההצלחות כמו "לא ניתן למנוע לחלוטין את הירי", "נוריד בצורה משמעותית את ירי הטילים", "אין פתרון צבאי לבעיה" ועוד.
כדאי אולי שחלק מהכשרת הקצינים תכלול את לימוד הקוד האתי של צה"ל בעל-פה, בו כתוב במפורש:"מטרת צה"ל היא להגן על קיומה של מדינת ישראל, על עצמאותה ועל ביטחון אזרחיה ותושביה", " החייל יראה עצמו שותף פעיל בהגנה על בטחון המדינה, אזרחיה ותושביה. החייל יפעל תוך גילוי מתמיד של מעורבות, יוזמה ושקידה, בשיקול דעת ובמסגרת סמכותו, כשהוא נכון לשאת באחריות לתוצאות פעולותיו".
כמו כן רצוי שקציני צה"ל ילמדו ויבחנו בהיסטוריה של המלחמות, אז אולי יבינו וילמדו איך הבריטים מנעו ל ח ל ו ט י ן את נפילת טילי ה- V1 ו- V2 (אבי הקטיושה) בתוך פחות מ- 4 שנים!!! ובכמה חיים של "חפים מפשע", מושג דמיוני שפותח בצבא.
אמצעי התקשורת למיניהם מכל כיוון טורחים להסתיר את העובדה המרה שאחרי ארבעה שבועות של לחימה, כוחות הצבא "החזק בעולם" (והיהיר בעולם) הגיעו למרחק של עשרה ק"מ מהגבול. כדאי לזכור לשם השוואה שמלחמת יום כיפור ארכה כשלושה שבועות בהם הצבא, שאז עוד היה "צבא הגנה לישראל" הגיע למרחק של 100 ק"מ מקהיר ו- 40 ק"מ מדמשק.
מדווחים לנו על שמות הכפרים בהם יש "לחימה קשה" אך מעולם לא הראו לנו מפה עם קנה מידה כדי שלא נדע את עומק הביזיון של הצבא הספרותי, בו יש דרג פיקוד עבה יותר מכל צבא מודרני בעולם (יחס בין מספר קצינים למספר הלוחמים).
נראה שלא רק העורף והפריפריה מנותקים מהמרכז אלא גם חיל האוויר מנותק מהצבא "הירוק". הסביר מפקד הבסיס, לגבי הפעולה של השייטת בצור, בה חייל נפצע קשה בפניו, וסוכנו חייהם של עשרות לוחמים, שהחלופות בהן נהרגים ביחד עם המחבלים עשרות אזרחים לבנונים נשללו על הסף. אותו מפקד בסיס שחצן הוריד, למעשה, את מחיר הדם היהודי. שוב דם יהודי, חייל כאזרח לא שווה לדם של הרבה מוסלמים "טהורים".
לקצין המפואר והעטור כדאי להיזכר לשם השוואה, שטוקיו נמחקה על מיליוני יושביה "האזרחים" בפצצות רגילות לחלוטין, רק בגלל תקיפת נמל הפנינים, שמספר ההרוגים יחסית לאוכלוסיה היה, כפיגוע בדולפינריום בתל אביב. שדרזדן, המבורג וערים אחרות נמחקו מעל פני האדמה מתוך דאגה שמא התנגדות קרקעית של הגרמנים, תעלה בחיי חיילים של בנות הברית.
אותו מפקד בסיס חיל האוויר, אם היה יושב יומיים במקלט בקריית שמונה, וחש על בשרו את הלחץ הכרוך בישיבה במקום סגור ימים ארוכים, ללא מיזוג, ללא טלפון ללא אוכל חם, עם אנשים זרים ותחת הפגזות קטיושות המזעזעות את כל המקלט, אולי היה מבין מה תפקידו ומהי משימתו הבלעדית ומהו המחיר שצריכים, אם צריכים, לשלם המוסלמים בלבנון. אגב נראה שאין כל בעיה לסדר זאת מאחר שלכל מפקד יש סגן מפקד.
אם בנו של אותו מפקד בסיס היה משרת ביחידת חי"ר או שריון, וחשוף לירי טילים, ללא כל חשיבות למיגון המדומה בתוכו הוא נמצא, בין עם בטנק, בית או מסתתר מאחורי סלע, אולי הוא היה מבין מה בדיוק הוא צריך לעשות.
אני קורא למפקד הבסיס שחייליו, המטיסים מכונות מעופפות בשווי של גדוד שריון או צי ספינות טילים, שיבוא בזמנו הפנוי למתאבלים על בניהם "הירוקים" שנהרגו, יסתכל להם בעיניים ויסביר להם שניתן היה למחוק את כל בתי הכפר ב"חצי יום עבודה" ושבנם היה יכול להיות חי, אך בגלל החלטה "הומאנית" של הטייס, מפקד הטייסת או מפקד חיל האוויר, או הרמטכ"ל, לא להרוג "חפים מפשע", בנם מת. ולא להסתתר מאחורי גבו הקטן של חיים הכט. יש משפחה שכולה במרחק 20 דקות מהבסיס בו הוא משרת, כך שתרוצי "אין לי זמן" לא מתקבלים.
לסיכום, כדאי להזכיר למפקדי הצבא שכבר 4 שבועות לא מצליח להגן על האזרחים בצפון (לכן כבר לא יכול להיקרא "צבא הגנה לישראל"): משימות הצבא הן לנצח מהר ובעלויות נמוכות של חילינו ובעלויות נמוכות עוד יותר של אזרחינו. לשם הבהרה, לנצח במושגים צבאיים זה להרוג באויב הפעיל ובתומכי הלחימה, עם מדים ובלעדיהם. הרמטכ"ל הנוכחי, איש חיל האוויר, נשמע מדקלם לאחרונה את הביטוי "נחישות ורגישות" בהקשר של פינוי יהודים מביתם. כיום הצבא בראשותו "נחוש" להיות "טהור" ו"רגיש" לסבל האויבים המוסלמים הרצחניים אך לא נחוש לנצח.
נראה, שהצבא חוזר, ובגדול, על אירוע ג'נין הזכור לרע, בו, למי שלא זוכר, נשלחה יחידת חי"ר לטיהור מתחם עם מחבלים ונהרגו 13 מחיילי הצבא ונפצעו רבים אחרים, במקום למחוק מהאוויר או מהקרקע את המתחם בו הסתתרו מרצחים מוסלמים, במחיר אפס של חיילי הצבא. "נחישות ורגישות" היא דרך חיים המתאימה למנותק מהמציאות, צפונבוני, אך לא ללוחם שצריך לספק את הסחורה, שהיא ניצחון, במהירות הגדולה ביותר ובעלויות מזעריות לכוחותינו.
