|
ולנטינו רוסי. ספורטאי על [צילום: ספורט 5]
|
|
|
|
|
זה לא מובן מאליו, תקופה שכזו, כשבטווח של עשר שנים זכינו לראות בפעולה, ובשיאם, את הכדורסלן (מייקל ג'ורדן), נהג הפורמולה 1 (מיכאל שומאכר), הגולפאי (טייגר וודס), הטניסאי (רוג'ר פדרר), רוכב האופניים (לארנס ארמסטרונג), האצן (אוסיין בולט) והשחיין (מייקל פלפס) כנראה הגדולים אי פעם. בין השנים 1998 ל-2008 כל אחד מהם, בתחומו, רשם לפחות פרק אחד בסיפור שמציב אותו בשפיץ של ספרי ההיסטוריה. רובם, אגב, כתבו את כל הספר בזמן הזה. מן המשותף לשמות הללו, בין היתר, זו העובדה שכולם מגיעים מהענפים הפופולריים ו/או החשובים ביותר בעולם. וגם אם זה לא המקרה כשמדובר ברוכב האופנועים ולנטינו רוסי - הרי שהאיטלקי הצנום הוכיח השנה שבהחלט יש לו מקום ברשימה זו.
השבוע השיג רוסי, 29, את ניצחונו ה-69 בקריירה בסבב המוטו GP - הפורמולה 1 של עולם האופנועים - ושבר את שיא הניצחונות בענף. ההישג הזה, שקירב אותו עוד צעד אל עבר אליפות שישית, הוא עוד נקודת ציון חשובה (מאוד) בקריירה של רוסי. בדיוק כמו חמש האליפויות הרצופות בהן זכה בין 2001 ל-2005 או ה-51 ניצחונות ב-81 מירוצים באותן שנים או שיא הפעמים שעלה על הפודיום בקריירה (111) ובעונה (16, פעמיים). כולן נקודות ציון שמאפשרות למקם את רוסי בסביבת הספורטאים הגדולים בעולם אך אינן מגדירות אותו. משום שרוסי הוא הרבה מעבר למספרים ולשיאים שרשם עד כה בכמעט 13 שנים כרוכב מקצועני. רוסי הוא סופרסטאר רב תחומי וחוצה גבולות שבעזרת כישרון אלוהי ואישיות מרתקת הרכיב דמות ששינתה לחלוטין את הענף שלה.
מה הכוונה שינה את הענף? קודם כל באלמנט הכי חשוב בכל ספורט: התחרותיות. בין 1992 ל-2003 "זה לא שינה מי רכב על האופנוע; אופנוע של הונדה ניצח" אומר וויין רייני, אלוף העולם שלוש פעמים בתחילת שנות ה-90. ב-2004 רוסי החליט לעזוב את הונדה וחתם בימאהה בצעד ש"אפילו ג'רמי בורג'ס (המהנדס האגדי שעומד בראש הצוות של רוסי) כינה אותי טיפש בגללו". שתי האליפויות הרצופות של רוסי בימאהה העבירו את הכוח מהמכונה לאדם, אולי ההישג הגדול של רוסי בקריירה. אבל ההשפעה של רוסי חורגת בהרבה מגבולות הספורט המוטורי: הוא הפך לגיבור ספורט אירופי. בעקבות ההצלחה שלו הרוכבים האירופיים, מלכי הקטגוריות הקלות יותר, השתלטו בשנים האחרונות גם על המוטו GP ושברו הגמוניה אוסטרלית-אמריקאית שנמשכה למעלה מ-20 שנה. במקביל, ולא במנותק, החל הספורט האירופי לנגוס בדומיננטיות האמריקאית בענפים נוספים כמו טניס ושחייה.
העלייה של רוסי למעמד של גיבור ספורט מענף לא מאוד פופולרי התאפשרה בעיקר בזכות האישיות שלו. להוציא את ג'ורדן ושומאכר, רוסי הוא הספורטאי הכריזמטי ביותר ברשימה שפתחה את הטקסט. וכמו ג'ורדן ושומאכר, הכריזמה שלו לא תמיד התבטאה בדרכים מקובלות. בחצי השני של שנות התשעים הוא נגרר לריבים מעל דפי העיתונים מול נהגים אחרים, ובעיקר מול מקס ביאג'י. היריבות הזו הגיעה לשיא (או לשפל) כאשר במרוץ ב-2001, אחרי שעקף את ביאג'י, רוסי שלף לעברו אצבע משולשת פנטסטית והמשיך לניצחון נוסף. אחרי שעבר לימאהה אמר כי "כל הונדה בני זונות". ההתנהגות הזו השתלמה לרוסי במיוחד כשהמפרסמים החלו לרדוף אחריו, הופכים אותו לאחד הספורטאים המרוויחים בעולם ולפנים מוכרות במאות מיליוני בתים ברחבי אירופה, ארה"ב ואוסטרליה. רוסי עשה לענף שלו מה שטל ברודי עשה לכדורסל הישראלי: שם אותו על המפה. חובבי ספורט ממוצעים ידעו לפתע - ולראשונה - מיהו אלוף העולם במוטו GP.
בנקודה הזו רוסי החל להשתעמם. התדירות בה שמו הופיע במדורי הרכילות עלתה. הוא הסתבך עם רשויות המס באיטליה ובסופו של דבר חויב לשלם להן 35 מליון יורו. הוא התחיל לדבר ברצינות על תחביבו הגדול - מרוצי מכוניות - ושמועות רבות גרסו כי הוא אוטוטו פורש ועובר לראלי. שמועות אחרות, שנראו לעתים מבוססות מאוד, קשרו אותו עם מעבר לפרארי מהפורמולה 1, כיורשו של שומאכר. הירידה במוטיבציה של רוסי ניכרה מיד גם בתוצאות: ב-2006 הוא סיים שני לניק היידן, שנה אחר כך הוא הידרדר למקום השלישי (אחרי האלוף קייסי סטונר והספרדי דני פדרוסה). לעונת 2008 הוא נכנס, לראשונה בקריירה שלו, כאנדרדוג.
אבל השנה, כמו כל כך הרבה ספורטאים דגולים לפניו, רוסי הצליח להתגבר קודם כל על עצמו, ואח"כ גם על האופנוע ועל יריביו הצעירים והמוכשרים, ודווקא מתוך הכישלון מצא את דרכו חזרה. "הוא הגיע לעונת 2008 יותר רעב משאי פעם ראיתי אותו" אומר לין ג'רביס, מנהל קבוצת ימאהה. את הרעב הוא השביע עם ניצחונות ב-7 מירוצים ויתרון של 87 נקודות, כשעוד 100 בלבד נותרו בקופה, בדרך לאליפות שישית היסטורית. סטיב פאריש, פרשן ה-BBC, אומר ש"רוסי היה צריך לחזור אחורה כדי שיראה שיש לו שוב לאן להתקדם". הוא התקדם למדרגה הכי גבוהה שאפשר: המדרגה עליה עומדים היום רק ספורטאים כמו פלפס, וודס ופדרר.