אין גוף במדינה דמוקרטית שאי אפשר להחליף. המדינה רשאית לבדוק ולמצוא פגמים וּפגעים בתחומי ריבונותה, היא רשאית לתקן את הפגמים הטעונים תיקון, וכן לשרש את הפגעים הרעים שלא יצלחו עוד. זוהי מלאכת ניהוּל מדינה. היא יכולה להיות מלאכת-מחשבת ולחילופין מלאכת-מחשבת-עִיוְעִים. פותחים וסוגרים מפעלים, תאגידים, חברות. מחליפים אנשים. מֵשנים כיוון!
זוהי, אם תרצו, נשמת אפם של החיים הקהילתיים. התבונה של המנהיגים נוכחת במקום בזמן אמיתי. החלטה נכונה מביאה ברכה והחלטה אסונית ממיטה חורבן. כך יכול הציבור, שהוא הריבון במדינה דמוקרטית, לרשום בפנקס מוחו את מידת התבונה לבוא יום הדין.
מחליפים שלטון, מחליפים בעלי תפקידים, ממנים ומפטרים, מרוממים וּמשפילים. אין גוף חסין בפני הדמוקרטיה. דמוקרטיה, כידוע, הינה המשטר הכי גרוע שיכול להיות, אלא שכל המשטרים האחרים גרועים ממנה. העובדה שכל אזרח, לאחר שבחר את נבחריו, הופך להיות נתין - גם היא ממחלות הדמוקרטיה הנפוצות, אלא שבכל זאת ביום הבחירות כלליות הבוחר מטיל לקלפי את סך-כל שיקלוליו.
כל גוף חוקי במדינה נתון לחסדי המדינה. מה עושים בשביל לנטרל את הכוח שהופך באחת את כל מעשי-ידנו לחסדים? כולנו חסרי אונים מלבד אמצעי התקשורת. שם המצב הפוך לחלוטין. החסדים הם בידי התקשורת. ברצותם ירעיפו, ברצותם יעיפו. מי יכול לסגור עיתון? בחוק הדמוקרטי כתוב שיש לשר הפנים את הסמכות החוקית בעליל לסגור עיתון. נוּ...? הוא יכול לסגור את ידיעות אחרונות, הארץ, מעריב...?
הכוח שיש לאמצעי התקשורת הוא כוח הניתן לסופר סת"ם הכותב מזוזה. אין רב הבודק את המזוזה. כְּשֵׁרוּתָה של המזוזה נקבעת על-ידי הסופר בינו לבין קונו, האמת הפנימית של האדם, חוש הביקורת שלו, הענווה וההכרה באפסותו. מהי האמת הפנימית של התקשורת הישראלית שיש לה סדר יום ואוריינטציה, השקפת עולם והשקפת חיים? את מי היא מייצגת?
השאלות הללו אינן ממין הענין. השאלה הנכונה היא: למי שייכת התקשורת? אם מוצאים את הבעלים, מגלים מהר מהו העיתון - עיתון? הון? או שלטון? או איזוֹ הכלאה, בכל מיני ואריאציות, בין שניים מהם או כל השלושה. אין טעם לתבוע אחריות מאמצעי התקשורת! זה גדול עליהם משום שזהו לא רק עיתון או ערוץ או אתר או גל, שאחריות תקשורתית היא מרכיב אחד, ולא תמיד חשוב, ממכלול המרכיבים בהם.
זהו המצב לאשורו. אם לא מתעלמים, אפשר להבין מדוע אמצעי התקשורת אינם מסוגלים להיות אחראים במאה אחוז. לא כל מה שכתוב/ מצולם / משודר - בהכרח נכון! ראו "מלחמת לבנון השנייה".
