ראשית הקדמה: מי שיש לו ילד היפר אקטיבי, יודע כמה קשה לרסן אותו, ואיזה נזקים הוא מסוגל לעשות לאחרים ולעצמו. גברים מכירים את זה: מי שיש לו "נחש מכנסיים" היפר אקטיבי, יודע כמה קשה לרסן אותו, ואיזה נזקים הוא יכול לעשות לאחרות, ולבעליו.
ישנה קלישאה גסה, המטיבה להסביר את הסיבות להסתבכותם של הגברים עם "הנחש" ההיפר אקטיבי. מאחר שברור לי שמילים גסות עלולות להשאיר את המאמר באלמוניותו, אסתפק בתרגום: כשהגבר מיוחם, תבונתו נוטשת אותו זמנית. זה יכול לקרות אפילו לנשיאים (קלינטון) ושרים (איציק מרדכי). למעשה מדובר בבאג. חוקרים אומרים שהבעיה גנטית. דהיינו, ישנם גברים המועדים לפורענות, וישנם כאלה שאנחנו מגדירים "גבר של אישה אחת".
לפי השמועות, ולא מהיום, האזרח מספר אחת שלנו, משתייך כנראה לסוג הגברים, שאישה אחת לא מספיקה לו. מהסיבה הזו, הוא חיפש ריגושים אצל חלק מהפקידות שעבדו בלשכתו.
רק אלוהים יודע מה הוא חשב לעצמו. האם האמין שהסוד הזה יישאר סוד לנצח? אם כן, אז התוכנית הסאטירית "ארץ נהדרת" עשתה איתו חסד. נשיא מדינה שמעמיד (תרתי משמע) בפני אחת מפקידותיו שתי אופציות: יחסי מין או פיטורין, הוא נשיא טיפש. ואם מישהו רצה הוכחה, אז הוא סיפק אותה. הריצה שלו למזוז כדי לספר לו על ניסיון הסחיטה, מזכירה את הבדיחה על התרנגולת שרצה מיוזמתה לשוחט.
אלמלא אותה "חצי תלונה" שהגיש נשיאנו נגד הפקידה, ספק אם הפרשה הזו, היתה מתבררת בתקופת כהונתו. (אומרים ש)ניטשה אמר: "בלכתך אל האישה, אל תשכח את השוט". בפרפראזה לאמירתו השוביניסטית של הפילוסוף הגרמני, נחש המכנסיים אמר לקצב: "בלכתך אל מזוז, אל תשכח את תיבת הפנדורה". והוא לא שכח.
למרות שעדיין הנשיא הוא בחזקת חף מפשע, ואפילו כתב אישום עדיין אין, השורות האלה נכתבות, משום שהשמועה הזו, איננה זרה לי. שמעתי אותה לפני שנים, ואפילו הרצנו דאחקות עם חברים, על היום הזה, שבו העיתונות הישראלית, תחגוג על מעלליו. אבל האמת היא שזה לא מצחיק. התיק הזה שהונח כגליוטינה מעל ראשו, הפך אותו לבובה של אלה שהחזיקו במידע הזה. רמז: מדובר באנשים שהפכו ערבה לאתרוג.
אחרי שעזר לשרון למכור לציבור את החלפתו של סוחר הסמים טננבאום במחבלים (קצב: "אנחנו צריכים לעשות מאמץ להביא לשחרורם של כל השבויים והנעדרים בלי שום קשר לתנאים ולנסיבות של נפילתם בשבי. ואם מישהו נהג שלא כשורה, זה לא הזמן להתעמת עם הנושא". "מבט" / הערוץ הראשון / 22.10.03), ואת תוכנית הגירוש, הגיע הזמן שנשיאנו יעזור במכירת עיתונים. ותחשבו על זה, שהמוניטין שצבר במשך שנים, קבע אותו בתודעת הציבור כפוליטיקאי הכי משעמם, מאז הומצאה הדמוקרטיה.
ולסיום בנימה אישית. היו לך, אדוני הנשיא, הרבה רגעי שפל. שניים זכורים לי במיוחד. הזכרתי אותם: תמיכתך בעסקת טננבאום, והרגע שבו השבת את פניהם של מגורשי גוש קטיף וצפון השומרון - ריקם. אבל הרגע הזה, שבו כל אזרחי ישראל מתעסקים בהוראות שקיבלת מנחש המכנסיים, הוא רגע השיא. שיא השפל. לכן עצתי לך אדוני הנשיא: תפרוש בשיא...
