במרחק של אלפי קילומטרים מלבנון, על משולש הגבולות של ארגנטינה, ברזיל ופאראגוואי, פועל מזה שנים, רחוק מן העין ובאין מפריע, אחד מקיני הטרור המרכזיים של החיזבאללה ואל-קאעידה, ממנו הם שואבים את ההסתה חסרת המעצורים נגד ישראל, לומדים דרכו את תורת הלחימה הרעיונית והאקטיבית בה ומקבלים באמצעותו את כספי המימון לפעולותיהם.

העיירה סיודד דל-אסטה (עיר המזרח) קרויה כך משום שהיא מאוכלסת רובה ככולה פלשתינים לשעבר. לתיירים התמימים הנקלעים אליה היא ידועה יותר כגן-עדן אטרקטיבי לקניות זולות מאין כמותן. אלא שמאחורי גן העדן המדומה הזה מסתתר, לאמיתו של דבר, מרכז חבלה רעיוני ואקטיבי רב-עוצמה.

לפי מקורות מודיעין מוסמכים, שבהם נאחז גם הנשיא האמריקני, ג'ורג' ו' בוש, יצאו מסיודד המחבלים שביצעו לפני למעלה מ- 12 שנה את פיגועי התופת בבואנוס איירס, כשפוצצו את בניין השגרירות הישראלית ואת אחד מבנייני הקהילה היהודית - פיגועים שבהם מצאו את מותם מאות אנשים ובהם עשרות יהודים.

ראשוני הפליטים הפלשתינים נמלטו לסיודד עוד בשלהי מלחמת השחרור של ישראל ומצאו בה מקלט מדיני אוהד. לאחר מלחמת ששת הימים החרו החזיקו אחריהם פליטים רבים נוספים. חדורי שנאה תהומית למדינה הציונית, שגירשה אותם, לטענתם, בבושת-פנים, הם מצאו בסיודד הבנה וסיוע מצד שליט פאראגוואי דאז, הרודן אדולפו שטרסנר, יליד גרמניה ובעל השקפות פרו-נאציות, שכרה להם אוזן קשבת ולא היסס לקלוט אותם בזרועות פתוחות. בשלב ראשון דאג לפרנסתם והעמיד לרשותם רחובות שלמים, שבהם הקימו חנויות ובאסטות. בזכותו הפך כל סוחר ורוכל בסיודד, שהיה בעבר ערבי-פלשתיני מסכן, לאזרח פאראגוואי גאה ובעל זכויות לכל דבר.

מאחורי הקלעים הפכה עד מהרה סיודד למרכז-תעמולה ארסי נגד ישראל, בהאשמה שהמיטה שואה וחורבן על הפלשתינים. מכאן היתה הדרך אך קצרה לפתיחת קיני הכשרה לפעולות טרור של ממש. בסיודד התאמנו ומתאמנים עדיין מחבלים רבים, הנשלחים לשם בחסות מדינות כמו אירן וסוריה. בתום השתלמותם בסיודד, נשלחו לוחמי החיזבאללה ואל-קאעידה לפעילות מעשית בלבנון, לא לפני שתוגמלו בעין יפה למימון פעולותיהם.

כשהגעתי לאחרונה לסיודד, במסגרת מסע להכרת מדינות דרום-אמריקה, לא היה לי מושג ירוק על קיומו של האתר המקולל הזה. במלון הפסטורלי שבו התאכסנתי והממוקם בחיק הטבע, צמוד למפלי האיגוואסו, שמעתי לראשונה, בצד ציוץ הציפורים, את שמה של סיודד מפי תיירים, כמוני, שחזרו משם מלאי התפעלות על עיר הקניות האטרקטיבית, בעיקר של מוצרי אלקטרוניקה.

לא עברה אלא שעה קלה וכמעט התפתיתי לעלות על האוטובוס הראשון שעשה את דרכו לסיודד. אבל בדלפק הקבלה של המלון, שאליו פניתי כדי לשאוב מידע נוסף ולקבל הנחיות נוספות, התבשרתי להפתעתי כי מדובר במקום הרה-סיכון להתנכלות ולשוד למי שאיננו תושב מקומי. בו במקום הוזהרתי, אזהרה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי אם ברצוני לתור את האתר, טוב אעשה אם אסתייע, על-פי הנוהל המקובל לתיירים, בליוויו של שומר-ראש, וכך אכן עשיתי.

שומר הראש המוצק, הנישא לגובה של כמעט שני מטרים, היה לא אחר מאשר נהג המונית שלי, שהוזמן עבורי על-ידי דלפק ההזמנות של המלון. תמורת סכום של 30 דולרים ניאות הלה להתלוות אלי ל"יום-עבודה" ולסוכך עלי בגופו, כל אימת שאבקש לרדת מן המונית ולהתרשם מן הרחוב.

מה שגיליתי אכן היה כצעקתה. עשרות-אלפי מוצרים, מהמותגים המובחרים בעולם, המילה האחרונה של מותגים עולמיים בעלי שם, הוצעו לכל דיכפין במחירים מגוחכים, כיאה למוצרים מוברחים ברובם ומזוייפים בחלקם. כל זה לא הפריע כהוא זה לבאי המקום לעוט על המוצרים, כמוצאי שלל רב, במחירי מציאה. בעיר, שרחובותיה מטונפים עד לאימה, כשהביוב בכיכר המרכזית עולה על גדותיו, ניתן באמת להשיג את הבלתי ייאמן כמעט בחינם.

במרכז העיר צד את העין כָּלבו ענק, "מונה ליזה" שמו. רב הקומות המפואר ניצב במלוא הדרו אל מול הזוהמה והצחנה שמסביב, שמפיץ הביוב הזורם מסביב לרחוב. הוא מציע לכל דיכפין את כל המותרות האפשריים - ממוצרי כריסטיאן דיור ועד לפסנתר כנף. אלא שהכלבו שומם משך מרבית שעות היום. התושבים המקומיים מדירים את רגליהם ממנו, פשוט משום שאינם יכולים להרשות לעצמם לרכוש את מוצריו המפתים. הקליינטים היחידים של מוצרי הלבוש, כלי הבית, הריהוט ומוצרי האלקטרוניקה, הם שכבה דקה של עשירי עיר הבירה, אסוניסיון, וחלק מהתיירים שיכולים לעמוד במחירים, שאינם זולים במיוחד. כל שאר התיירים, זולת הארגנטינאים, הברזילאים והפאראגוואים, רוכשים את המותגים המוצעים להם בבאסטות ובחנויות הפחות מפוארות של הפלשתינים, ונהנים מכך שהמכס אינו חל עליהם.

אבל בסיכומו של דבר, אין זה אלא שקר החן והבל היופי. עבורי, התייר הישראלי, גם שומר הראש המסוכך עלי בגופו, הוא תזכורת מעוררת חלחלה לאימה הרוחשת מסביב ותזכורת נוספת, בלתי נעימה, לעובדת המצאותם של מאבטחים בכל אתר ציבורי בישראל. אחרי ככלות הכל, המחשבה האיומה המקננת בראש, שבגן העדן המדומה הזה של קניות אטרקטיביות מסתתר גיהנום של שנאה וחבלה - פשוט מעוררת פלצות. על כן, לנו, התיירים הישראלים, אין מה לחפש שם.