שאלה מפחידה במידת גוברת והולכת, מעסיקה כיום חלק נכבד מן הציבור בישראל: מה יהיה אם - בעקבות החלטה אמריקנית "ללכת חזק" על עירק ולחסל, אחת ולתמיד, את האיום הטמון במשטר הטרור של סאדם חוסיין - יחליט הרודן הרצחני לשגר טילים ביולוגיים, כימיים או, חס וחלילה גרעיניים, על מרכזי האוכלוסיה של ישראל, והתוצאה של מיתקפת-פתע שכזו תהייה אלפי הרוגים, רבבות נפגעים והרס רב ממדים?
אם אמנם החשש הכבד הזה יהפוך למציאות, וסכנה קיומית תרחף על המדינה, סביר להניח כי ישראל תגיב במלוא האנרגיה של עוצמתה נגד מי שקם עליה להורגה. במונחים של אסטרטגיה צבאית קרויה תגובה זו הפעלת יכולת "המהלומה השניה", יכולת שהתקשורת העולמית כבר דיווחה כי היא מצויה בידי ישראל, בעיקר בתחומי הפעילות של צוללות ה'דולפין' שלה. ובמלים פשוטות: אחרי שיהרגו בנו אלפים - נהרוג אותם ברבבות רבות.
כדי להבין את המשמעות הפסיכולוגית-היסטורית של פיתוח היכולת הישראלית הזו, ראוי להכיר את הגורמים שהביאו את ישראל לבחור בנתיב האסטרטגי של פיתוח האופציה הגרעינית. ההחלטה ללכת בנתיב האטומי נפלה - מוזר ככל שהדבר נשמע - דווקא בגלל מוראות השואה. הטראומה של השואה ליוותה את דוד בן-גוריון כצל כבד ומאיים, לא רק בעקבות הניסיון הנפשע של שלטון האימים הנאצי להפעיל את "הפתרון הסופי" לקיומו של העם היהודי, אלא גם כתוצאה מן החשש מפני מה שעלול להתרחש בעתיד, במקרה של איום קיומי על מדינת ישראל. הטראומה הזו הצמיחה את האמירה כי האופציה הגרעינית היא האמצעי האולטימטיבי למנוע מן העם היהודי שואה שנייה. בתמצית ובקיצור: אם תרחיש אימים של השמדה אכן יתפתח לחשש מציאותי או אז "תמות נפשי עם פלשתים", במשמעות שלפיה "כל מי שמנסה לחסל אותנו יספה יחד איתנו". בשתי מלים כונתה מדיניות זו בשם "ברירת שמשון". וכדי לממש את הברירה הזו דרושה יכולת "המהלומה השניה".
מה, בעצם, משמעותה של יכולת "המהלומה השניה"?. היטיב להגדיר את המונח, בתמצית מירבית, פרופ' יהושפט הרכבי, מי שהיה בימי עבר רחוקים ראש אמ"ן ואלוף בצה"ל, בספרו "מלחמה גרעינית, שלום גרעיני". הרכבי כתב כי "מכה שנייה" היא "הנחתת תגמול בעזרת כוחות גרעיניים שנותרו לאחר התקפת אויב גרעינית, כלומר: לאחר המכה (הגרעינית) הראשונה של האויב".
באילו אמצעים ולאילו מטרות יכולה מדינה פגועת מיתקפת נשק גרעיני או ביולוגי, כמו ישראל, למשל, להפעיל את "המהלומה השניה"?
במקרה של התקפה גרעינית או ביולוגית עירקית סביר להניח, כי יעד "המהלומה השניה" הישראלי לא יהיה רק בגדאד, אלא גם הנחתת מהלומה בנוסח "ברירת שמשון" על מקורות הפרת והחידקל, בסמוך לגבול עם טורקיה וסוריה, מהלומה שתהפוך את שני הנהרות האלה, עורקי החיים של עירק וכלכלתה האגרארית, לתעלות ביוב רדיואקטיביות מתות מכל חי למשך לפחות חמישים שנה. ואילו במסגרת תרחיש של התקפה גרעינית אירנית על ישראל אפשר להעריך, תוך בחינת האופציות הגיאוגרפיות של האויב התוקף - ובמידת סבירות גבוהה - כי המטרות שעליהן תונחת "המהלומה השניה" תהיינה אלה: האחת - טהרן על עשרת מיליון תושביה; האחרת: מטרה בעלת משמעות דתית מוסלמית עמוקה ביותר, למשל: אבן הכעבה במכה שתתאדה מן העולם, אם אמנם תממש ישראל את "האופציה הגרעינית" שלה על גבי הכעבה.
עד כאן חלק מן המטרות האפשריות - על-פי הערכה הגיונית. ומנין תשוגר "המהלומה השניה"?
מעצמות כמו ארה"ב מצאו את הפתרון האולטימטיבי לשאלה זו באמצעות "פיקוד המפציצים האסטרטגי" המטיס בשמי העולם מטוסים חמושים בנשק גרעיני כל ימות השנה - לכל מקרה שלא יקרה; נושאות מטוסים המשייטות באוקיאנוסים סביב לגלובוס חמושות גם הן בנשק גרעיני שייעודו "המהלומה השניה"; טילים ביניבשתיים אמריקניים חמושים בראשי-חץ גרעיניים ממוקמים במתקני שיגור תת-קרקעיים במדבריות, הרחק מריכוזי אוכלוסין וצוותי הפעלה מתגוררים בסמוך להם; וכמובן: צוללות גרעיניות משייטות במעמקים כאשר הן נושאות בכני השיגור שלהן טילים גרעיניים ביניבשתיים המיועדים למטרות אסטרטגיות בכל רחבי העולם - וגם זאת לכל מקרה שלא יקרה.
ישראל אינה מעצמת-על, ואין לה האמצעים הכלכליים להקים ולתפעל מערך מן הסוג הזה. אבל מה, צוללות יש לנו. וגם מדבר.
ברור כי במרחבי המדבר אפשר להציב טילים ארוכי טווח במחפורות תת-קרקעיות, כמו בארה"ב, ולהשתמש בהם ב"יום הדין", כאשר יהיה צורך לבוא חשבון סופי, במסגרת של "המהלומה השניה". אבל האופציה הברורה יותר היא של הצוללות בעלות היכולת לשגר טילי שיוט תוך שהן אורבות בעמדות ירי מתחת לפני הים. דבר קיומן של צוללות כאלה (דגם 'דולפין', מתוצרת גרמניה) בידי ישראל פורסם בתקשורת העולמית כבר לפני שנים אחדות. האסטרטגיה לגבי השימוש בצוללות באה לידי ביטוי בדבריו של מפקד חיל הים לשעבר האלוף אברהם בוצר שהתראיין בתקשורת הישראלית בסוף 1990 ואמר: "צוללות הן אמצעי המבטיח שהאויב לא יתפתה לתקוף התקפה מקדימה בנשק בלתי קונווציונאלי - וייצא מכך נקי". במלים פשוטות, ועל-פי מה שנכתב בפרסומים מקצועיים בעולם, אפשר להסיק בבירור כי לצוללות הישראליות האלה יש "יכולת המהלומה השניה".
אישור לתפיסת עולם זו, שלפיה חיל הים הישראלי עתיד להפוך לזרוע האסטרטגית בהגנת ישראל מפני מיתקפות מצד מדינות עוינות שאינן גובלות בה ישירות, ניתן למצוא בדברים שפורסמו ב"כנס הרצליה למאזן החוסן והביטחון הלאומי" (4-2 בדצמבר 2002). במסגרת זו נחשפה העובדה כי חיל הים הישראלי מגבש תוכנית הצטיידות חדשה הכוללת רכישת עוד שלוש צוללות מדגם 'דולפין' שהינן, כידוע, בעלות יכולות לשיגור טילים בליסטיים נושאי ראשי חץ גרעיניים. די להסתכל על המפה כדי לקבוע היכן צריכות להיות מוצבות הצוללות הישראליות כדי להוות את "האיום המרתיע" הישראלי כנגד אירן או עירק, שבשתיהן טמונה סכנת שימוש בנשק הכחדה המוני נגד ישראל: מעלה המפרץ הפרסי. מכאן ניתן להגיע לכל מדינה בעלת איום פוטנציאלי.
היעד המקורי של פיתוח יכולת "המהלומה השניה" בידי המעצמות הגדולות היה הצורך לייצר מערך של "מאזן אימה". כלומר: למנוע התפרצות מלחמה גרעינית על-ידי יצירת איום הדדי בנוסח: אם תשמיד אותי - אשמיד אותך. למרבה השמחה של תושבי העולם, האסטרטגיה של "מאזן האימה" עלתה יפה ומלחמות גרעיניות בין המעצמות לא פרצו. למרבה הצער, בשנים האחרונות השתנו הנסיבות. הטרור האיסלאמי המתפשט בעולם כמו מגיפה הוא רצחני וחסר מעצורים. כיום כלל לא בטוח שהטרור המאיים הזה, דוגמת ארגון הרצח של אל-קאעידה, לא יפעיל נשק השמדה המונית נגד מטרות רבות והולכות בעולם הנוצרי, ולא רק נגד ישראל. וכי ממה יש לארגון הזה לחשוש? הרי מדינה הניתנת לאיום אין לו, ואת מי יוכל לתקוף הצד הנפגע? בינתיים כנראה אין דרך אחרת אלא לקיים איום מרתיע נגד המדינות המממנות את הטרור הבינלאומי, כמו עירק ואירן ואולי גם ערב הסעודית.
סביר להניח כי שירותי המודיעין של אירן ועירק יודעים היטב מה יכולת ההיזק של האופציה הגרעינית הישראלית באמצעות טילים מן היבשת או ממעמקי הים. אבל כדי להצליח בהשגת מטרת ההרתעה הטמונה ביכולת "המהלומה השניה" ראוי לחשוף את האיום. כוחו האמיתי של איום טמון בעובדה שהוא ידוע וכי יש להיזהר מפניו. אבל לא די שראשי השלטון באירן ובעירק מעריכים אל נכון מה הסכנה שתאיים על קיום משטריהם במקרה של התקפה כימית, ביולוגית או גרעינית מצידם על ישראל. דרוש שגם עמיהם יידעו את הדבר, ידאגו מאד, וילחצו על המנהיגים שלא להתפתות וללכת בדרך הרעה. כדי להשיג את מטרת האיום ב"מהלומה השניה" אין צורך בהודעה ישראלית רשמית שתחשוף את העוצמה המסתתרת מאחורי מסך העמימות של "האופציה הגרעינית". יש לא מעט דרכים תקשורתיות להעביר את המסר. בתחבולות תעשה לך מלחמה פסיכולוגית.
______________
הכותב הוא חוקר התפתחות האופציה הגרעינית הישראלית
