איני יודע מהו הפתרון הנכון לבעיה החמורה המתעוררת בניהול ענייני המדינה החשובים, כתוצאה מהחקירות. למעלה מעשור שנים נמצאים אנשי ציבור מרכזיים, חברי כנסת, שרים, ראשי ממשלה ונשיאים, תחת בדיקה או חקירה או משפט של רשויות החוק,ו/או התקשורת. אין ספק שעובדה זו פוגעת ביכולת קבלת ההחלטות של אישים אלה. הליכי הבירור, עד הגשת כתב אישום ולאחריהם, נמשכים מטבעם זמן רב. מנגד, החיזבאללה ,הפלשתינים והאירנים אינם מתחשבים במצבנו ואף רואים בתופעה סימן לחולשתנו. גם עניינים פנימיים רבים סובלים מכך, כמובן.
כאזרח, החקירות מעוררות תחושות קשות. אנו רוצים באנשים ישרים והגונים. עובדת חיים מצערת היא שאין לנו דרכים להבטיח זאת. אפילו חז"ל אמרו על דרך הגוזמא ש"אין ממנים פרנס על הציבור אלא אם כן קופת שרצים תלויה לו מאחריו". עם זאת, צריך לחשוב על דרכי מניעה או מזעור הנזק לציבור. הנה דוגמא מבחירת שופטים - שמות המועמדים מתפרסמים חודש לפני בחירתם, כדי שהציבור יוכל להשיג השגות, במידה וישנן, לפני הוועדה לבחירת שופטים שדנה ומחליטה. החליטה הוועדה - סוף פסוק, לאחר מכן אין השגות על העבר.
איני יודע אם דרך זו מתאימה לפוליטיקה, אבל אם ישנן תלונות, השגות על מועמד - המועד הראוי להעלותן הוא לפני הבחירות ולא סמוך לאישור המינוי או מיד לאחריו. טענות צריך להעלות מיד עם ידיעתן. ולא יש חשש לחוסר תום לב וטעם לפגם. גם צדק צריך לרדוף בצורה צודקת. זאת ועוד, קורה שעצם העלאת חשד מסכלת מינוי (ראה מקרה עו"ד יעקב נאמן, ראובן ריבלין - עד שעניינם התברר, המינוי כבר אינו רלוונטי). הדבר הגרוע ביותר, מלבד סבלו של האיש, הוא שמדינת ישראל "תקועה" עם אישיות שנמצאת בחקירה. גם הדיון הציבורי אינו מתמקד עוד בבעיות הקיומיות אלא בפרשיות.
ישנן גם תופעות לוואי המעוררות אי נחת ותהיות רבות: מונחים כסוב יודיצה, חזקת חפות, דיני נפשות כמו נעלמו מהמילון. קיימת הדלפה מחקירות (שאינה לצורך איסוף ראיות),מתקיים ניהול משפט באמצעי התקשורת. אין סבלנות לבירור היסודי בבית המשפט. בודקים אירועים שקרו לפני שנים רבות. הכלים אינם ברורים וחדים כפי שהיה בעבר. הרבה תלוי בשוטר, בפרקליט, ביועץ ובעורך הדין. אין אחידות. יש שנוהגים לפנים משורת הדין ויש לפי ייקוב הדין את ההר. מאידך, כדי להתמודד עם המציאות הקשה קבעו נורמות של צדיקים גמורים. האמת והצדק כבר אינם הערכים היחידים. האמת היא שכבר איני יודע למי להאמין ולמה להאמין.
לכן צריך לקבוע מחדש את הכללים: מה בודקים לפני אישור מינוי ומה לאחריו, מתי אפשר להתלונן, מתי מנהלים חקירה וכיצד, מתי מתפטרים, מתי מושעים, מתי מגישים כתב אישום. אולי אחרי שהאיש מסיים תפקידו? אולי לקבוע שימוע לפני מינוי, כמו בארה"ב, כשניתנת חסינות עד סיום התפקיד? אולי למנות שופט חוקר שיברר תלונות תוך שבוע בלבד? אולי להזהיר יותר? כאמור, איני יודע מה טוב ומה מתאים למדינת ישראל, אך צריך לבדוק את האפשרויות. עדיף שיהיו אלה פתרונות שכבר נוסו בהצלחה במדינות אחרות, כי כבר נכווינו מפתרונות ייחודיים (כמו הבחירה הישירה שבוטלה).
השלמנו עם העובדה שמדינת ישראל נעשתה מדינה שקשה לחיות בה, מבחינת איכות החיים. על דבר אחד איננו יכולים ואסור לנו לוותר, על קיומה של המדינה, כמדינה שניתן לחיות בה. פשוטו כמשמעו. ישנם איומים קיומיים ועלינו להתמודד עמם בהצלחה.
