ילדי הפוקימונים

כיום, כאשר הורים לילדים רכים רושמים את ילדיהם לקורסי הכנה לגני הילדים ולמבחני מיון, התאמה ואינטליגנציה לבית הספר, על-מנת לשפר את סיכויי קבלתם לבתי ספר ייחודיים ויקרים - בדרך כלל מחוץ למסגרות החינוך הממלכתי - ובזמן שבו אנו ההורים נאלצים להשתעבד באופן הולך וגובר למקום העבודה בשל דרישות השוק, קמה קבוצה גדולה של אקדמאים, אנשי רוח ואנשי מקצוע בריטים מודאגים ופרסמה בעיתון ה"דיילי טלגרף" הבריטי עצומה חינוכית, שנכונה במידה רבה גם למציאות העכשווית בישראל.

בעצומה שפרסמו, הביעו אנשי הרוח, המקצוע והאקדמאים דאגה מהעלייה הגדולה במספר הילדים הסובלים מדיכאונות, בעיות התפתחות ובעיות התנהגותיות. הסיבה המרכזית לטענתם היא חוסר הבנה של פוליטיקאים והציבור הרחב את המציאות המורכבת המאפיינת את התפתחותם של ילדים בדורנו ובעולמנו.

מוחותיהם של הילדים הרכים שעדיין מתפתחים, אינם יכולים למעשה להתאים את עצמם, כפי שעושים זאת אנשים בוגרים, לתוצאות ההתפתחויות התרבותיות והטכנולוגיות המהירות של העידן החדש.

הילדים עדיין זקוקים למה שתמיד בני אדם מתפתחים נזקקו לו. הם זקוקים למזון אמיתי, הם זקוקים למזון רוחני והם זקוקים בשנותיהם הראשונות למשחק אמיתי, בניגוד למשחקי ישיבה מול מסכי המחשב והטלוויזיה. גם כיום זקוקים הילדים להתנסויות ראשוניות בעולם האמיתי והתנסויות עם מבוגרים הממלאים עדיין וימלאו תמיד את התפקיד המשמעותי ביותר בשנות חייהם הראשונות.

מעבר לכך זקוקים הילדים גם זקוקים לזמן. אולם הזמן בתרבות ההיפר תחרותית והמהירה, הפך למוצר שהולך ונעלם מן העולם. אנו מצפים מילדנו להתמודד בגיל מוקדם מאוד עם מטלות בית ספריות ועם תוכניות לימודים אקדמיות מדי המבוססות על בחינות ועל היותו של בית הספר בית חרושת לציונים ותו לא.

הם נדחפים גם על-ידי כוחות שוק הרסניים ועל-ידי תרבות הצריכה, שניגע בה מיד, להתנהג ולהתלבש כמבוגרים קטנים, נחשפים לחומרים שרק עד לפני זמן קצר נחשבו כבלתי הולמים לילדים, ומאבדים כך את תום נעוריהם בגיל צעיר מדי, מבלי היכולת לטעום את טעמה של ההתנסות הראשונה ולהבין את משמעות צעדיהם ומעשיהם בעולם מורכב ומסובך, שבו לעיתים רבות מטשטשים הגבולות בין טוב ורע, בעולם שלא ניתן להגדירו פעמים רבות במונחים של שחור ולבן והתחום האפור שולט בו פעמים רבות - עולם רב ממדים, עולם רב תחומי ומסובך.

בחברה שאנו חיים בה נעשה בצדק מאמץ עליון להגן על ילדים ולמנוע פגיעה פיזית בהם, אולם נדמה שאנחנו מתעלמים מהצרכים הרוחניים, הרגשיים והחברתיים של ילדינו. ברור עתה שאנו גורמים נזק למצבם הנפשי של מספר רב מדי של ילדים, מצב הגורם לעלייה באלימות ולשימוש בסמים בקרב אנשים צעירים.

למרות האמור למעלה, יש להודות שהבעיה סבוכה אף יותר: מדובר על בעיה תרבותית וחברתית מורכבת, הכוללת בנוסף להיבטים החינוכיים והטכנולוגיים, שצוינו למעלה, גם הבטים פסיכולוגיים, פילוסופיים, היבט כלכלי, והיבט צרכני תרבותי (תרבות הצריכה). בעיה שאין לה פתרון פשוט.

אולם הצעד ההגיוני הראשון הוא לעודד הורים ומעצבי מדיניות למצוא דרכים לפעול למען רווחתם של ילדים. כצעד חירום מוגש מאמר זה כהצעה לפתיחתו דיון ציבורי על גידול ילדים במאה העשרים ואחת. סוגיה זו צריכה להיות סוגיה מרכזית של מעצבי המדיניות בעשורים הבאים.

ילדים ותרבות הצריכה

גידול ילדים בתרבות המואצת והרועשת, שאנו חיים בה כיום, היא משימה קשה. לטוב ולרע, ילדים חשופים היום לעולם רחב יותר. הקולות שהם שומעים בבית נטמעים במקהלת קולות מכל העולם, הזועקים לתשומת-הלב של ילדינו, ולמרבה הצער, מרביתם מנסים למכור להם משהו.

המפרסמים עומדים היום, כשמטרה אחת לפניהם - יצירת דור חדש של "היפר-צרכנים", ובעזרת אמצעי התקשורת והתרבות העכשוויים המשימה אינה קשה. מחקרים מראים, כי ילד ממוצע צופה ב- 20,000עד 40,000 פרסומות בשנה. מגיל 6 חודשים הוא מסוגל להבחין בלוגו של חברה, בגיל שנתיים הוא מסוגל לפתח נאמנות למוצר, ובגיל שלוש (עוד לפני שהוא יודע לקרוא) הוא מתחיל לדרוש מוצרים ממותג מסוים.

הדבר הרסני במיוחד, היות וילדים קטנים לא מסוגלים להבחין במטרת הפרסומת - הם לא מבדילים בין תוכנית טלוויזיה ובין פרסומת, ומשוכנעים בכנות, שבארני (מהפלינסטונ'ס), המופיע על אריזות דגני הבוקר, מבין בתזונה.

פרסומאים מודעים להשפעה, שיש לילדים על הוצאות הבית השוטפות - מקניית משחת שיניים ועד לקניית מכונית (גורם הנדנוד), ולכן גם כאשר המוצר המפורסם אינו מיועד לילדים, מנסים המפרסמים למכור אותו להורים דרך הילדים. את השינוי בהרגלי הפרסום ניתן לראות בעלייה החדה בתקציבי הפרסום המיועד לילדים - פי 20 מהתקציב לפני עשר שנים.

בחברה, שמקדשת את הכסף כערך עליון, אין פלא שלא נעשה דבר כנגד התופעה, הפרסומאים, שרואים את ילדיכם כקהל יעד לאומנות השכנוע שלהם, והתאגידים, שרואים את ילדיכם כצרכנים לעתיד, לא משאירים הרבה מקום לחינוך ערכי אמיתי.

וכל האלימות הזו

אחת הבעיות הקשות בארץ כיום, הינה בעיית האלימות בקרב בני הנוער. אולם אותן הטעויות שעשתה החברה בארצות הברית, נעשות כיום גם על ידינו - לא למדנו כלום וכעת גם אנחנו משלמים את אותו המחיר.

בכדי להבין מהיכן צריך להתחיל ולפעול כנגד הבעיה, יש קודם כל להיפטר מדרך הטיפול בה: דרך חשיבה נפוצה המושרשת בארץ, גורסת כי בעיות פותרים בכוח בלבד. גישה זו חזרה והוכיחה את עצמה כשגויה לחלוטין במקרים רבים כמו בלבנון, באינתיפאדה, חוצה ישראל ויבוש החולה. בעיות אינן ברות פתרון בדרך כלל בצורת זבנג 'זבנג וגמרנו' ושימוש בכוח לבדו, מבלי לתת את הדעת על מגוון הבעיות וההבנה שבמכלול זה נמצאים פרמטרים שהתשובה עליהם אינה טמונה בכוח אלא במוח.

פתרונן האמיתי - לא הזמני - של רוב רובן - של הרוב המוחלט - של הבעיות מתאפשר בדרך כלל באמצעות מחשבה ורגש - על-ידי ניתוח, הבנה, חמלה אמפטיה ולא על-ידי ברוטאליות ואטימות.

בסופו של דבר השאלה שצריכה להישאל היא - מה הוא בעצם הגורם לגידול באלימות הזו? רק כאשר נשיב לעצמנו על שאלה זו נוכל לכלכל את צעדינו לפתרון הבעיה הנ"ל.

לדעתי, הבעיה נובעת בדיוק מאותו המקום שממנו הגיעה ההצעה להלחם בתופעת האלימות על-ידי הצבת שוטרים בבתי הספר. אלימות פורחת גם מתוך הערצת הכוח שקיימת בתרבות הישראלית, ומתוך המסרים המוכנסים לכאן ע"י תרבות הצריכה בתוך פרסומות ושיווק.

תרבות הצריכה משדרת לנו שה"אני" הוא הדבר החשוב ביותר. אנחנו צריכים לספק את כל רצונותינו, כעת ועכשיו - וזו זכותנו. וכל השאר - שילכו לעזאזל. אנחנו לא אנשים - אנחנו צרכנים. גם את בני האדם כדאי שנמדוד לא על-פי מעשיהם ודבריהם, אלא על-פי התועלת שהם מסוגלים להעניק לנו. הכסף הינו ערך עליון, ובדרך אליו הכול מותר. תכלית קיומנו היא לצרוך. אם אתם אוהבים את ילדיכם - פנקו אותם בעוד צעצוע מיותר בתוך עטיפה ריקה - חיקוי מזויף מפלסטיק לאהבה ולתשומת לב.

ההשפעות הן הרסניות - בני אדם רבים יותר ויותר מרגישים ריקנות גדלה והולכת בחייהם בגלל הניסיון שלהם למלא צורך רוחני על-ידי מוצרים חומרניים. בלתי ניתן לקנות אהבה, הרגשת ערך עצמי, כבוד או אכפתיות. ככל שמנסים יותר כך גדלה תחושת החלל הפנימי.

ילדים הינם פגיעים במיוחד בנושא זה. תעשיית הפרסום מתמקדת בהם כדי ליצור צרכנים לכל החיים. הדבר מקבל ביטוי הולך וגדל, אפילו בבתי הספר ובבידור לילדים: צריך לתפוס את כל הפוקימונים - לקנות עוד ועוד מהם, אספו את כל הרובוטים, וכ"ו. כתוצאה מכך גדל כאן דור שכבר ראה ומכיר הכול. נוער בור, משועמם, מתוסכל ואלים במיוחד.

לתמונה עגומה זו יש להוסיף גם את בעיית ההתפרקות והרס התא המשפחתי. בתים רבים הינם ריקים בין היתר משום שההורים עובדים יותר שעות. שעות עבודה אלו תפקידן לאפשר את מילוי הבית בעוד ועוד מוצרים חסרי תוחלת וחסרי תכלית אמיתית.

מכאן נובעת גם העובדה שמספר השעות שאותן מבלים הורים וילדים יחד ביום ירד מ- 3.5 שעות ל- 14 דקות בממוצע. ועובדה היא שההורים גם הם מרגישים ריקנות ועייפות גדולה אחרי העבודה. כאשר מצרפים את כל העובדות האלו ביחד ניתן לאבחן ולהבין מאיפה באה האלימות ומה באמת צריך לעשות כדי להגיד לה שלום ולא להתראות.

עלינו לצאת בכל מחיר ממעגל הקסמים הצרכני זה, עלינו לעבוד פחות, לצרוך את מה שבאמת צריך ולא לקנות את מה שמוכרים לנו ולחיות יותר. שעות של פנאי מאפשרות לנו להיות יותר עם המשפחה והקהילה שלנו. לעשות את מה אנחנו באמת רוצים (כמו ללכת לפארק ולהעיף עפיפונים).

במקום לעבוד כמו חמורים, ואז לצאת לחופשה יקרה וריקנית, שעוזרת רק כדי שנוכל להמשיך הלאה בחיי הסבל הזוהרים והמנוונים שלנו, עדיף לבלות יותר עם ילדינו ולדאוג לחינוכם ולרווחתם. כך נצטרך לחשוש הרבה פחות לחייהם, למצבם הנפשי והפיזי, כאשר הם בבית הספר שלהם או מחוצה לו, בין בבית או ברחוב. אם במקום מוצרים מיותרים, נרעיף על ילדנו אהבה, תשומת לב ואכפתיות, בעיית האלימות (ועוד הרבה בעיות אחרות) תקטן במקום לגדול.

ומה עושים בינתיים?

רצוי ככל האפשר להגביל את זמן הצפייה בטלוויזיה של הילדים: בזמן הפרסומות לדוגמא, השתיקו את הטלוויזיה וצפו בהן עם ילדיכם, נתחו עימם את הטכניקות, שבהן השתמש המפרסם. כחלופה לצפייה בטלוויזיה, עודדו פעילות יצירתית כגון: ציור, שירה, תפירה, עיתון ילדים, תנועת נוער, גינון או ספורט.

וכמו הטלוויזיה, ניתן, רצוי ואפשרי גם להגביל את זמן השהייה בקניון. אל תהיו פרסומת מהלכת: הסירו לדוגמא לוגואים מבגדים ומוצרים אחרים. הציעו לילדים ליצור לוגו משלהם לעצמם.

יש להסביר לילדים, שכל מוצר שאנו קונים מיוצר מחומרים שמקורם בכדור-הארץ, ושדברים לא נעלמים, אחרי שזורקים אותם לפח האשפה. למדו אותם מה הנזק הסביבתי הנגרם משימוש מסיבי בפלסטיק, בחומרים מזיקים אחרים, במוצרים שארוזים באריזות גדולות, ובמוצרים שנהרסים בקלות.

למדו את ילדיכם לשמור על הסביבה - ניתן להנהיג פעילות מיוחדת מדי שבוע, שעיקרה שמירה על הסביבה. למדו את ילדיכם להפריד אשפה למחזור, להשקיע וללכת עד לפחי המחזור הללו.

זכרו שילדים, בניגוד לנו המבוגרים, עדיין לא התקלקלו לגמרי. בניגוד לנו המבוגרים הם רגישים מאד לטבע - סיפורם של אלפי העצים שנכרתים מדי יום ישכנע אותם בקלות לעשות את מה שתלמדו אותם ואת מה שצריך. למדו אותם כיצד לגדל צמחים, פירות וירקות - בסוף כל פעילות אפשר לתת להם גם מתנה מאמא אדמה ואיזה שהוא חיזוק חיובי אחר ממנה. בילוי בטבע - גם ילדים וגם מבוגרים זקוקים מדי פעם לאתנחתא מהרעש וההמולה של חיי היומיום. רק כאשר מכירים את הטבע, מעריכים אותו ונכונים לשמור עליו, מתחילים לחיות.

היו דוגמה ומופת לילדיכם - הימנעו מקניות אימפולסיביות ולא מתוכננות, והעדיפו מוצרים ידידותיים לסביבה. החליטו על ערב משפחתי המוקדש לפעילות תרבותית משותפת ( סרט/ ביקור במוזיאון/ ביקור בספרייה/ טיול/ הצגה ועוד...) הקדישו לילדים 20 דקות לפני זמן השינה שלהם. שוחחו עמם על היום שהיה, קראו סיפור יחד או כל פעילות אחרת שתבחרו. הקדישו זמן ותשומת לב לארוחת הערב משותפת - התייחסו אליה כאל כינוס משפחתי יומי - תנו לילדים חלק בהכנתה.