|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
שולמית לפיד לקחה את המושג 'רכוש נטוש' (בתים ודירות שננטשו על-ידי ערבים שברחו ו/נמלטו ו/גורשו מהארץ ב- 48) והפכה אותו לסמל [צילום: ג'ראר אלון]
|
'רכוש נטוש' היא מסוג ההצגות שאי אפשר לומר שאתה נהנה מהן, אבל כדאי לצפות בהן. ולו בשל הדרמה השקטה והמעיקה המתרחשת בין ארבעה קירות. בין אם שתלטנית ומרירה (גילה אלמגור) לשתי בנותיה המתבגרות (הילה פלדמן ורותם זיסמן). אומנם מדובר בסיפור קטן על מערכת יחסים מחניקה, לוחצת ועמוסה, בין האם ובנותיה, אבל בסוף ההצגה נשאר הצופה עם תחושת מחנק קלסטרופובית ותחושת דכדוך מעיקה.
שולמית לפיד לקחה את המושג 'רכוש נטוש' (בתים ודירות שננטשו על-ידי ערבים שברחו ו/נמלטו ו/גורשו מהארץ ב- 48) והפכה אותו לסמל. מטאפורה למצב הנפשי של טוני, האם, שננטשה על-ידי בעלה לטובת אשה אחרת. היום היא כמושה, קמלה ומקומטת, אבל עדיין מצפה לו שיפתח את הדלת ויופיע וששגרת החיים הקודמת תחזור.
בינתיים היא מתגוררת בבית מט לנפול שנחשב לרכוש נטוש. המועצה שרוצה להרוס אותו, כדי לבנות שם כביש, מציעה לטוני בתמורה, דירה אחרת. טוני המרירה והעקשנית מסרבת לשנות את המצב, כי כאמור, היא נאחזת בכל שריד שמזכיר לה את בעלה. בינתיים, היא מתעמרת בבנותיה, שמתות לעוף כבר מהחור הזה ולהתחיל סוף סוף לחיות.
טוני שנראית כמו חורבה עבשה - בדיוק כמו הבית שבו היא מתגוררת - מצליחה לתמרן את הבנות ולשלוט בהן תוך שהיא נוטעת בהן פחד ותחושות אשמה.
אבל בתוך החדר המחניק והאוירה הדחוסה, הנשים בעצם לא יכולות להיפרד זו מזו. הן לכודות. לפותות בקשרי אהבה, שנאה, קנאה ונקמנות. לא לבלוע ולא להקיא. אין מוצא.
איציק ויינגרטן, הבימאי, הטיב לבטא את תחושת האין מוצא ולהפיח במחזה רגעים דרמטיים חזקים. גילה אלמגור פשוט טובה. גם הילה פלדמן ורותם זיסמן אנרגטיות וכאובות. אבל הסיפור עצמו קטן מדי. לא מתפתח. סצינה אחת ארוכה ומתמשכת שאין בה נקודות מפנה שמשנות את העלילה. הכל מינורי. ליניארי. קטן וקומפקטי. עם זאת, על הבמה מתקיימת התרחשות ששווה צפייה.
פרטים
נטישה נפשית
מאת: שולמית לפיד
תיאטרון הבימה
בימוי:איציק ויינגרטן
שחקניות: גילה אלמגור, הילה פלדמן, רותם זיסמן.
|
| תאריך:
|
11/11/2006
|
|
|
עודכן:
|
11/11/2006
|
|
שוש מיימון
|
|
בריטואל קבוע, אחרי כל תקלה של הרג אזרחים פלשתינים (או לבנוניים, או אויבים אחרים) חוזרים מנהיגים ישראלים ומתנצלים על הרג "חפים מפשע". תפסיקו את זה!! אתם הורגים בנו! בחפים מפשע בצד שלכם.
|
|
|
|
|
אולמרט ואנשיו מנהלים קמפיין מסודר. בשיטות שונות ומשונות. המטרה: להרתיע את מבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס, לבל יפרסם את הדוח המפליל בפרשת השוחד שקיבל אולמרט בפרויקט כרמיה בירושלים, יצירת דעת-קהל נגד גורמי האכיפה בכלל ומבקר המדינה בפרט, ובנוסף - איך לא: הצגת חושף הפרשה, קרי, אותי, כאיש הזוי שירד מזמן מהפסים.
|
|
|
|
|
פרק נוסף מיומני אבנרי  הפעם: על ארבעת התחמנים - השר רוני בר-און, השר שלום שמחון, ח"כ ישראל חסון ומנהלת הטלוויזיה החינוכית, יפה ויגודצקי
|
|
|
|
|
אפילו לחינוך הטהור, כפי שמכנים אותו החרדים, יהיה קשה להשתקם מהמשקעים שהותיר מצעד הגאווה בקרב הנפשות של הילדים הרכים. נושא ההומוסקסואליות, שעד כה כלל לא עלה על-דעתו של מישהו להזכירו, צף בבת אחת, וסחף אליו את הרחוב החרדי כולו. איש לא נקב בשם המפורש. מפגן התועבה, המצעד שבא לטמא את ירושלים, מצעד המתועבים היו השמות היותר עדינים שבציבור החרדי השתמשו כדי לתאר את שעתיד להתרחש.
|
|
|
|
|
בתחילת שנות השבעים הטיל אנס נורא את חיתתו על תל אביב ואחת לכמה ימים דווח על מקרה מזעזע של תקיפת אישה בעיר. הכנסת התכנסה לדיון דחוף בנושא, ואחד מחברי הכנסת אף הציע הצעה פרקטית, שעד שהמשטרה תניח את ידה על האנס, יש להמליץ לבנות העיר שלא לצאת מהבית בשעות הערב. ראש הממשלה דאז גולדה מאיר (שתתפלאו, היה לה הומור מעולה..) מיד התפרצה בקריאת ביניים ואמרה: "אולי נעשה הפוך, ושבמקום שבנות תל אביב יישארו בבית - יישאר האנס בבית".
|
|
|
|
|
