נחמה בן-זאב הגישה ערעור לבית משפט מחוזי בירושלים על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בעיר שהרשיע אותה, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע עבירה של נהיגה במהירות מופרזת בדרך עירונית, (המסומנת בתמרור ב-20), במהירות של 122 קמ"ש העולה על מהירות של 80 קמ"ש הקבועה בתמרור. רכבה צולם על-ידי מד מהירות מסוג "מולטנובה", המותקן על עמוד בצד הדרך והמהווה מכשיר מדידה אמין.
על בן-זאב הוטל עונש של 45 ימי פסילה בפועל, 3 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים וקנס בסך 1,500 שקל.
בכתב הערעור טענה שתקינותו של מכשיר המולטנובה הספציפי, לא הוכחה והמדינה לא הגישה טופס בדיקה תקופתית רלוונטית למועד ביצוע העבירה. כמו-כן שעורך הדוח ומפענח התצלום, לא הביא עימו שבלונה לפיה קרן הלייזר של המכשיר נחתכה על-ידי רכבה. כמו-כן שהתצלום של הרכב פגום בהיותו חשוך לחלוטין ולא ניתן לראות אם רכבה היחידי בתמונה.
המדינה השיבה שתצלום התואם את התקנות קביל בכל הליך משפטי בהתייחס למספר הרכב, מקומו ומהירות נסיעתו. "הוגש התצלום כראוי, יוטל הנטל על המערערת לסתרו. בהתאם, יש לדחות הטענה בדבר קיומו של רכב נוסף במקום, שעה שהדבר אינו עולה מן התצלום, והנטל להוכיח, כי היה במקום רכב אחר, רובץ אף הוא לפתחה של המערערת". המדינה הוסיפה שיש לדחות את הטענות שהתייחסו לשבלונה, שכן בית המשפט הכריע בהן בקבעו שהמצלמה תקינה.
בפסק דין שניתן בחודש דצמבר, בהעדר הצדדים, דחה השופט עוני חבש את הערעור. "לא היה בטעמיה של המערערת, בבית משפט קמא ובפניי, כדי להצביע על טעות כלשהי בהליך הניתוח, העובדתי והמשפטי. הנטל להוכחת תקינותו של המכשיר מוטל על כתפיה של המשיבה. עמדה המשיבה בנטל, אזי חזקה היא, לאור סעיף 27א(א) לפקודת התעבורה, כי הצילום המופק באמצעות המכשיר משקף המציאות ויש בו כדי להוכיח ביצועה של העבירה".
"המערערת העלתה, בבית משפט קמא ובערכאת הערעור, טענותיו בעלמא ללא כל תימוכין בצידן. תקינות מכשיר המולטנובה - הוכחה כאמור בתעודות עובד ציבור המלמדות על עריכתה של בדיקה כנדרש, חודשיים לפני שצולם מעשה העבירה כאמור, כאשר מועד הבדיקה הוטבע גם על כרטיס הביקורת של המכשיר... אין בטעמיה של המערערת כדי להביא להקלה כלשהי ברכיבי גזר דינו של בית משפט קמא", ציין השופט.
המשיך השופט והוכיח את בן-זאב: "המערערת ביצעה עבירת מהירות חמורה, בבחירתה לנסוע במהירות מופרזת, העולה ב-42 קמ"ש על זו המותרת, ואין בעובדה שדרך בגין בירושלים הינה דרך רחבת ידיים כדי להכשיר הפיתוי להגביר מהירות הנסיעה בה, שכן בכביש עירוני עסקינן, אשר הוגדר ככזה על-ידי הרשויות המוסמכות לדבר (וציבור המשתמשים בו מוגבל למהירות נסיעה של 80 קמ"ש לכל היותר). גיליון הרשעותיה התעבורתי של המערערת מכיל ברובו הגדול עבירות של נסיעה במהירות העולה על זו המותרת (7 עבירות מתוך 8 בסך-הכל), באופן המלמד על זלזולה במגבלות המהירות הקיימות מכוחו של חוק".
"בנסיבות אלה, חרף עברה התעבורתי הקל, באופן כללי, של המערערת ועל-מנת להרתיעה מביצועה של עבירת מהירות - דוגמת אלה בהן הורשעה כבר כמה וכמה פעמים בעבר וכן כעת, אין להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא חרף נטייתו לחומרה", סיכם השופט חבש.
