הבחירות המקדימות בליכוד ובעבודה, הציגו בפנינו תמונה רחבה ועמוקה יותר על אופייה של מערכת הממשל הישראלית. הדברים האמורים הן לגבי הדרג הפוליטי הנבחר, והן לגבי הדרג הבירוקרטי. הבעיה העיקרית טמונה בהשפעת קומץ גורמים אינטרסנטיים ופליליים.
השפעה זו על נבחרי ציבור, עלולה להתבטא בצורות שונות: אופן מימון מערכות בחירות, גיוס למשרות ציבוריות, מינויים פוליטיים במשרדי ממשלה ובתאגידים ממשלתיים. בכך עלול להיפתח צוהר רחב להתדרדרות באיכות וביכולות השירות הניתן על-ידי המערכות הציבוריות לאזרחים.
פגיעה זו עלולה להתבטא במקצועיות הניהול, בתכנון לאומי לקוי, בתקצוב וקבלת החלטות בעייתיות אשר מושתתות על מדדים פרטיקולאריים - אינטרסנטים וכו'.
התפתחות כזו פירושה צעידה לאחור לעבר מדינות העולם השלישי [עפ"י הממדים המקובלים במדינות העולם המערבי בתחומים כגון חינוך, תעסוקה, אינפלציה, גידול בתוצר ועוד].
מעל לכל ספק, התגלה כי צריך לחפש דרך "אחרת" לבחירות פנימיות במפלגות הצפויות להנהיג ולשלוט במדינה - במפלגות שלטון, הלא כן, גורמים אינטרסנטיים רוצים יכולות השפעה במפלגות אלו, אשר יש להן סיכוי להגיע לעמדות מפתח, ולא יטרחו לבזבז את כוחן במפלגות קטנות אשר לא יחזירו להם תמורה להשקעתם.
לעניות דעתי, צריך להחיל על כל מועמד ומועמדת, איזון בין היכולות האישיות של המועמד לבין התרומה שלו לעשייה המפלגתית. איזון זה מייצג סינתזה של יכולות אישיות מוכחות שמלוות בעשייה ציבורית ואישית, לבין חברות ופעילות מפלגתית מוכרת שמאופיינת בעשייה פנים - מפלגתית (לדוגמא, תנאי יסוד - 5 שנים רצופות של חברות במפלגה, חבר במוסד בוחר במפלגה מועצת סניף, ועידה, מרכז ועוד), זאת על-מנת לקבע מצב, שמועמדים יצמחו מתוך עשייה פנימית, והענקת חשיבות רבה לחברות מפלגתית שתיתן תנופה לפעילויות הפנימיות על-ידי כך שכל מי שירצה בעתיד להתמודד לכנסת יהיה צריך לעשות למען המפלגה וחבריה, ובכך למנוע הצנחת מועמדים מצד בעלי ממון ואינטרסים.
קרי, לא יהיה מועמד שהוא רק בעל יכולות אישיות מדהימות - כגון פרופ' בעל-שם, תעשיין מצליח, איש צבא בכיר וכו'; ומאידך, לא יהיה מועמד שהוא רק עסקן מפלגתי ותו לא. רק מי שיוכל להציג שילוב בין שני הקריטריונים הללו, יתמודד בבחירות הפנימיות.
המפלגה תקים גוף מצומצם של אנשים שיאושרו על-ידי מרכז המפלגה, ויערכו את תהליך סינון זה לכל המציעים את מועמדותם לבחירות הפנימיות, תוך שמירה על ייצוג הולם לנשים, צעירים, גמלאים, עולים וכו'. אך מנגד, לא יהיה מצב שהמתמודדים ברשימה יהיו כולם גברים, מעל גיל 50, ממרכז הארץ, למשל. לאחר שאושרו המתמודדים, יתקיים במפלגה תהליך של פריימריז ארציים.
כל מתפקדי המפלגה יוכלו לבחור את המתמודדים לכנסת מתוך רשימת המתמודדים, תוך קיום אירוע דמוקרטי כללי. הצבעה בוועידה או במרכז מפלגה, משאיר שוב את הפתח לשוחד וטובות הנאה, ומרוקן מתוכן את המשמעות בלהיות חבר מפלגה. בכך תוכל המפלגה להציג רשימה של מועמדים איכותיים בעלי יכולות אישיות עם קבלות לעשייה ציבורית ומפלגתית, שנבחרו על-ידי כלל החברים במפלגה.
נכון הדבר, כי אין כמעט מפלגות בעולם המערבי שמקיימות הליך של פריימריז כלליים. אך צריך להתאים למפלגות בישראל שיטה שתתאים לתרבות הפוליטית שלה, מצד אחד, איננו דמוקרטיה מערבית ותיקה שמאפיינת את מערב אירופה, ומצד שני איננו משטר שמתאים לסוג המשטרים במזה"ת.
כל זאת ועוד, נובע מתוך חשש קיומי להתפוררות המערכת השלטונית בישראל. מערכת לא איכותית ומקצועית שתופקד על ניווט וניהול מהלכיה של המדינה, לא תוכל לעמוד אל מול המשברים החברתיים, הכלכליים והביטחוניים שבפניהם נצטרך לעמוד.
כל מדינה עומדת בפני משברים. אך רק מערכת שלטונית איכותית המכירה בעובדה שהיא משרתת ומייצגת את ציבור שולחיה, תשכיל לצלוח את הגלים הסוערים שיעמדו בפניה, ולא - תטבע הספינה עם נוסעיה וקברניטיה.
_____________
ג'ונתן סבג, סטודנט שנה ב' לממשל במרכז הבינתחומי - הרצליה יועץ פרלמנטרי לח"כ אפרים סנה;
- הכתוב מייצג דעתו האישית של הכותב, תוך שימוש בחומרים שהתפרסמו במחקרים ובעיתונות.
