ממשלת ישראל החליטה (4 בדצמבר 2006) להמשיך לדבוק בהפסקת האש עם ממשלת החמאס וארגוני הטרור הפלשתינים על אף המשך שיגור רקטות הקסאם לעבר ישראל (16 רקטות פגעו בשטח ישראל מאז תחילת ה'תהדיאה'- הרגיעה הנוכחית). "מדיניות ההבלגה" נומקה בכך ש"המבצע הצבאי האחרון לא עצר את ירי הקסאם ולכן יש לדבוק בהפסקת האש".
נוסף לכך, תמכה הממשלה ב"רגיעה" גם בגדה המערבית. הקבינט הביטחוני אישר את העברת הסמכות להורות על ביצוע מעצרים בגדה מדרגי מפקדי החטיבות לאלוף פיקוד המרכז או למפקד כוחות צה"ל בגדה, בדרגת תת-אלוף. ע"פ המדיניות החדשה צה"ל מונחה לצמצם ככל האפשר את החיכוך עם הצד הפלשתיני ושומר בידיו את חופש הפעולה נגד "פצצה מתקתקת".
למדיניות הישראלית בסוגית הפסקת האש משמעויות מדיניות וביטחוניות, ובהן:
הכרה דה פקטו בשלטון החמאס - ממשלת ישראל הגיעה להסכם (הגם שאיננו כתוב) עם ממשלת החמאס על הפסקת אש קיבלה למעשה את סמכותה של הרשות הפלשתינית הנוכחית כגורם אשר אמור ליישם את ההסכם. יצירת הקשר עם אבו מאזן היא בבחינת "עלה תאנה" בלבד, שכן הרשות הפלשתינית נשלטת ע"י החמאס ומשקלה של הנשיאות הפלשתינית בקבלת ההחלטות קטן.
ארגוני הטרור פרטנר לגיטימי להסכמים - לראשונה ישראל נתנה הסכמתה הרשמית להפסקת אש עם ארגוני טרור פלשתינים. בכל הסבבים הקודמים של "הפסקות האש הזמניות" הקפידה משלת ישראל לטעון, כי החלטת הפלשתינים על "הודנה/תהדיאה" היא עניין פלשתיני פנימי, ואין ישראל רואה עצמה מחויבת להסכמות אלה.
זיקה בין איו"ש לעזה - ישראל הולכת לקראת ממשלת החמאס בתביעתה להחיל את "הפסקת האש" גם באיו"ש, בעתם ההנחיות לצה"ל שמשמעותן הימנעות מפעולה מתמשכת ורצופה נגד פיתוח תשתיות הטרור.
ויתור על האופציה הצבאית - הטיעון בזכות הפסקת האש, לפיו המבצעים הצבאיים לא הביאו להפסקת שיגור רקטות הקסאם, מעביר מסר בדבר היעדר אופציה צבאית בידיה של ישראל מול ארגוני הטרור הפלשתינים.
הפגנת חולשה ישראלית - בצד הפלשתיני מפרשת ההנהגה הפלשתינית את המדיניות הישראלית כביטוי לחולשה אסטרטגית וכניצחון נוסף בשרשרת הניצחונות של "דרך ההתנגדות" על הציונות. ארגוני הטרור מייחסים חשיבות עליונה להפסקת האש כפסק זמן חיוני לבניית היכולת הצבאית לקראת סיבוב העימות הבא בעתיד הקרוב - "האינתיפאדה השלישית" - עליה הזהיר לא מכבר ח'אלד משעל.
הרגלה הדרגתית לטרור - כבימי ערפאת גם עתה הרשות הפלשתינית מאפשרת ל"כוחות בלתי נשלטים" להמשיך בפעילות הטרור במינון נמוך, על-מנת לבחון את תגובתה של ישראל ובעיקר ל"הרגילה" למשוואה החדשה של תגובות פלשתיניות על הפרת תנאי ההסכם (או במילים אחרות אולטימאטום) שקבעו ארגוני הטרור באופן חד-צדדי.
