שנה מוזיקלית

הטור של ניר

והנה, אחרי שנת 2006 החבוטה והמוכה, נכנסה שנת 2007 ברוב פאר והדר. וכמדי סוף דצמבר, אני חש באווירה סיכומית. אני צריך להיכנס לתחושה חגיגית כזו, לעטות בגדים לבנים, ולפתוח עיתונים כדי לראות מי - לפי החלטה של ארבעה אנשים וחצי שרובם לא חצו את גיל 28 - הוא איש השנה, מהו שיר השנה, מהו טרנד השנה, מיהי אכזבת השנה, מה היה "מגניב" השנה, מה היה "חבל על הזמן" השנה, מי הייתה "סוף הדרך" השנה, מי היה "קצוות" השנה, ומי הייתה "כאפות" השנה. רשתות הטלוויזיה במשדרי סיכום מיוחדים, תחנות הרדיו במצעדים שנתיים, ועיתונים מספקים הררי מוספי סיכום, כאילו כרתו את כל יערות ברזיל בשביל כמויות הדפים.

ואחרי שסוכמתי והחכמתי, למדתי שמירי מסיקה היא זמרת השנה, ושאיה כורם היא תגלית השנה, ושלקרן פלס יש את אלבום השנה, ושלמירי מסיקה יש את שיר השנה, ואיה כורם היא התמלילנית של השנה, וקרן פלס היא בכלל המלחינה של השנה, ומירי מסיקה היא גם בעלת האלבום שמכר הכי הרבה השנה, ואיה כורם זכתה בהופעה המוצלחת של השנה, וקרן פלס זכתה באלבום בעל ההפקה המוזיקלית הטובה ביותר השנה, ומירי מסיקה היא זמרת השנה. אה, את זה כבר אמרתי.

ולפתע נפל לי האסימון. מירי מסיקה, איה כורם וקרן פלס זו אותה בחורה. אני חושב שמפחדים לומר לכם את זה. זה לא מוכר מספיק תקליטים. בחברות ההפקה מעדיפים לקרוא לאותה בחורה בשלושה שמות ואז להרוויח פי שלושה. שלא יעבדו עליכם - מסיקה-כורם-פלס זו אותה בחורה! אין לי ממש מושג מה השם האמיתי שלה. אולי מירי פלס, אולי איה מסיקה, אולי קרן כורם. אולי סתם שושנה לוי. אבל שושנה לוי לא ממש מוכר. זה לא סקסי מספיק.

איך אני יודע שזו אותה בחורה? פשוט מאד. יש לה את אותו קול והיא שרה את אותו שיר. כן, זה טריק ידוע. מדובר במפעל כזה בקריית גת, ששם מכניסים כמה אקורדים למכונה ויוצאים ממנה יופי של שירים. ממש כמו במפעל של עלית. כל שוקולד זהה לשני אבל הם כל כך מתוקים וטעימים! וכך פועלת אותה שושנה לוי. היא מגיעה למפעל הזה בקריית גת ומוציאה משם יופי של להיטים. אגב, היא לא הזמרת היחידה שעובדת עם המפעל. הרבה זמרים עובדים איתו. לא רק זמרים, גלגל"צ בכבודו ובעצמו עובד עם המפעל הזה. יש לו חוזה בלעדיות עם המפעל הזה. כל מה שיוצא מהמפעל הזה - מגיע ישירות לגלגל"צ. כי זה כזה מתוק וחמוד ונעים וטעים טעים טעים!

עכשיו תסלח לי, אכלתי יותר מדי שוקולדים של עלית. אני צריך ללכת לשירותים להקיא.


הטור של עידן

בתור אוהב שוקולדים מושבע, משהו כאן לא נשמע לי בסדר. להקיא משוקולד?! ממש לא נראה לי... אולי זה משהו שקשור בחוש הטעם שלך, ניר, לא רק לגבי שוקולדים או שירים. כי אני למשל לא מקיא, אלא אם כן אני חולה (או במקרה שאני בריא ונאלץ לבלוע את השטויות שלך...).

תאמין או לא, השוקולד המועדף עלי הוא לא אגוזים, נוגט, לבן או חלב, אלא דווקא השוקולד המריר. הכל עניין של אופי - מריר. ולא רק בענייני שוקולדים, אלא גם בענייני מוזיקה. נסה לשאול ולבחון אותי ותיווכח שאין לי מושג וחצי מושג על זמר זה או אחר, תקליט כזה או אחר וגם לא על אף סינגל (מה זה בכלל?).

יש לי דיסקים באוטו. כל מיני, של המשפחה. נראה לך שאני שומע משהו מזה? ממש לא. איך שאני נכנס לרכב אני מדליק רדיו, אבל בין התחנות המועדפות לא תשמע אותי מאזין לגלגל"צ, לרשת ג' או ל-88 אף אמו. מלל ומלל ועוד מלל, זה מה שאני מחפש בסקאלה. החל מחדשות וכלה בשעת הדוחק בשיחות עם מאזינים או שיעורי תורה בערוצי הקוטג' (מי יודע - אולי יצמח לי משם איזה סקופ). במקרה אחד אני מוכן להתפשר על מוזיקה - כאשר האלטרנטיבה היא להקשיב ליוסי סיאס ודומיו או למעוננים ומכשפים למיניהם נוסח "רדיו ללא הפסקה". לא הסטייל שלי, מצטער.

הדיבור בשבילי הוא סוג של מוזיקה, האומר כמוהו כניגון, המלל כפיוט, הלהג כרינה, הפטפוט כמלודיה, וגיבוב הדברים כשירה. הקיצר - הבנת... זה לא אומר שאני לא אוהב מוזיקה. להפך! אני אוהב מאוד מוזיקה; תודה לאל ניחנתי בחוש מוזיקלי ואני אפילו אוהב לשיר. כשאחרים ששרים לידי לא מדייקים בטונים או במקצב זה צורם לי עד לכאב, אבל מכאן ועד להכניס דיסק ולשמוע את מירי מסיקה (מי זו?) או את אום כולתום (עליה דווקא שמעתי) הדרך ארוכה. אני דווקא מעדיף לשמוע את השירים שבין ראיון לראיון ברדיו, וככה גם נהנה מאפקט ההפתעה. למרות שלמען האמת ברווח שבין הראיונות אני לא מצליח להתאפק, ומחליף לרשת המתחרה, כדי לשמוע עוד דיבורים.

ועוד משהו: ממש לא מצליח להבין את אלו שקובעים מה ישמעו לפי שטאנץ מסוים של סוגי מוזיקה או זמרים מסוימים. מבחינתי הכל הולך: עברי, ערבי, מזרחי, חסידי, אירי, קלאסי וכו'. העיקר שיהיה נעים לאוזן. יש שירים מ-ד-ה-י-מ-י-ם שהרדיו שלנו מצנזר רק כי זה לא מסתדר עם האג'נדה התרבותית. ושלא תבין אותי לא נכון: אני ועוד איך בעד צנזורה: צריך לצנזר "שירים" שנשמעים יותר כצרמוניה בלתי מובנת לאוזן. אבל בשלב הזה אני מרגיש שאני ואתה, ניר, יותר מדי מסכימים, אז אם תסלח לי, אני זז להקשיב לרזי ברקאי, גבי גזית ויעל דן. ד"ש לגלגל"צ.