תכונה רבה ניכרת במרכז המפה הפוליטית. הסקרים צופים למפלגת שינוי כ-15 מנדטים. הניסיון לנתח את המפה הפוליטית ביום שאחרי, דהיינו לדון בקואליציות האפשריות מביא למסקנה ברורה - ככל ששינוי תקבל יותר מנדטים כך תגבר חוסר היציבות הפוליטית אשר כה נדרשת למדינת ישראל בימים קשים אלו.
על-פי הסקרים מונה גוש הימין כ-63-65 מנדטים, כלומר שרון יתקשה להרכיב ממשלת ימין צרה ויציבה, מה גם שאינו ממש מעוניין באחת כזו. ממשלת ימין שכזו תקשה על שרון להוביל מהלך מדיני שככל הנראה יחל מיד לאחר שכוך הקרבות בעירק. גם מהלכים כלכליים שכה נדרשים לנו ייתקלו בדרישות מרחיקות לכת של יהדות התורה, ש"ס, המפד"ל ועוד היד נטויה.
כל אלו עלולים להוביל להתפרקותה בטרם עת של ממשלה זו ולהוביל לבחירות נוספות בתוך שנתיים.
תסריט אחר הוא כמובן ממשלת אחדות לאומית. תסריט זה יכול לקבל צורות שונות, אולם לאור ההכרזה החד משמעית של מפלגת העבודה כי לא תשב בממשלה מעין זו וכן לאור הרצון העז שלה לא להעלם לחלוטין מן המפה הפוליטית בבחירות הבאות, קשה להאמין כי ממשלה שכזו, אם תקום כלל, תאריך ימים. נכון, שוב בחירות.
בניסיון לפלח את מצביעי שינוי ניתן להבחין בכמה קבוצות עיקריות. הראשונה ואולי המשמעותית ביותר מבחינת היום שאחרי הנה אנשי ליכוד שמאסו בשחיתות. אלו אותם אנשים שבבחירות 96' מאסו בביבי והצביעו ברק-מפלגת המרכז, ניתן לומר בוודאות גבוהה שבדיעבד הם היו מוכנים לסבול את ריח הסיגרים של ביבי עוד ארבע שנים שלמות בכדי להימנע מקמפ-דיוויד והשנתיים שבאו אח"כ.
חשוב לשים לב כי מרבית המועמדים של שינוי הם אנשי שמאל מובהקים, לכן מצביעי ימין שיתנו להם את קולם עלולים, בקונסטלציה פוליטית עתידית, לאבד את קולם לטובת עריקים כפי שקרה עם שגב וגולדפרב בצומת, דבר שהוביל כזכור להסכמי אוסלו.
הקבוצה השניה היא של אנשי שמאל שמאסו בפשרנות של השמאל בכלל ובעמדות השמאל הרדיקליות של מצנע בפרט. שוב, כיוון שהעבודה לא תשב לאורך זמן, אם בכלל, בממשלת אחדות חילונית או אחרת, קולם ילך לאבדון. על כן עליהם לעשות את הבחירה המתבקשת בין לחזק את הליכוד למען יציבות פוליטית או לחזק את העבודה למען עתידו הפוליטי של מצנע.
בחברה הישראלית ישנם נושאים רבים וחשובים המחכים להכרעה כמו למשל גיוס בחורי ישיבות, הפרדת דת ומדינה, איכות הסביבה ולגליזציה של סמים קלים. אולם הימים הם ימי מאבק והכרעה, אין בימים אלו מקום להתפנקות פוליטית נוסח מערב אירופה. על המצביע הישראלי לנקוט עמדה ברורה בנוגע לגבולותיה העתידיים שלה ויחסיה עם שכנותיה, ולא להשאיר נושאים אלו בידי מפלגות שלא הביעו את עמדתן הברורה בנושא, שכן לאחר שאלו יקבעו לא יהיה ניתן לשוב ולשנותם - בניגוד, כמובן, לחקיקה בנושאים פנימיים.
הפתעת הקולות הצפים. אחת התופעות הבולטות בסקרים בתקופה האחרונה היא ריבוי המתלבטים - כלומר אלו שאינם מבצעים בחירה בסקר. נהוג לפלח את הקולות הצפים מבחינה סטטיסטית כמו תוצאות הסקר עצמו, אולם כפי שקרה בבחירות 96' נוהג זה עלול להטעות.
בבחירות 96' לאחר רצח רבין, הייתה "בושה" רבה בקרב אנשי ימין שגרמה להם לא להזדהות ככאלו ולכן התפלגות הקולות הצפים הייתה שונה באופן משמעותי מהתפלגות האוכלוסייה, דבר שהטה והטעה את הסוקרים והוביל למהפך בלתי צפוי. בבחירות אלו קיימת גם כן קבוצה מסקרנת בקרב הקולות הצפים: היא אנשי שמאל שהמציאות טפחה על פניהם והותירה אותם ללא דרך. קבוצה זו מהווה את המפתח לסטיית תוצאות הבחירות מן הסקרים.
לדעתי, קבוצה זו עלולה להפתיע את הסוקרים, שכן בבואו של יום הם לא יהיו מסוגלים לשים פתק של מפלגה ימנית בקלפי ויחזרו הביתה - לשמאל. על כן נצחונו הסוחף של הימין אינו מובטח כפי שאולי נדמה לכולנו.
