מסלול התנגשות

השבוע נפל דבר בפרקליטות המדינה. הוכח, באופן ברור ומוחלט כי תובעת בכירה השתמשה בכלים העומדים לרשות המערכת שבה היא עובדת, כדי לחבל בסיכויי הליכוד בכלל ואריאל שרון בפרט להצליח בבחירות לכנסת ה-16. אין מדובר ב"תפירת תיק", אלא בהוצאתו לאור בעיתוי מכריע - ערב הבחירות. היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, אמר זאת באופן ברור ומוסמך: הפרקליטה העידה בחקירתה בפני צוות החוקרים, שבראשו עומד עו"ד ערן שנדר, כי פעלה מתון מניע אידיאולוגי-פוליטי.

צרתו של רובינשטיין ושל כלל אזרחיה מדינה היא זו: במשך שנים מועלות טענות נגד בכירים במשטרה ובפרקליטות, על ניצול גורמי התביעה להשגת מטרות פוליטיות, על תפירת תיקים ו/או פתיחת חקירות באופן סיטונאי נגד אישים מסוימים, ועל הימנעות, מצד שני, ממיצוי הדין עם גורמים אחרים. הטענות הועלו פעמים רבות נגד רובינשטיין, נגד פרקליטת המדינה עדנה ארבל, וגם נגד גורמי אכיפה אחרים, בהם ראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי. למרות זאת, הטענות נדחו. "אין דבר כזה", אמר היועץ. עכשיו הוכח שיש, ובדיקה תוכיח כי עשרות תיקים נוהלו במשך שנים משיקולים זרים.

הדרמה הכרוכה בחקירת ההדלפה ולכידת הפרקליטה הבכירה, ליאורה גלאט-ברקוביץ', שהושעתה עם חשיפתה, הסיטה את האש משני עיקרים. האחד הוא כמובן השאלה אם ראש הממשלה אריאל שרון ובניו אכן קיבלו שוחד מאיל ההון סיריל קרן. רובינשטיין נהג באופן מוזר ומעוות, כאשר הורה על עצירת מהלכי החקירות; השני, ובמקומותינו (בכל זאת מדינה דמוקרטית) היא השאלה, אם אכן מסמך חיקור הדין הוכן ושוגר אל התביעה בדרום אפריקה, משיקולים זרים. ובמילים ברורות יותר: מתוך כוונה להפיל את הליכוד בכלל ואת שרון בפרט. בחינת הפרשה והתנהלות הגורמים המעורבים בה מעלה חשש כבד כי אכן מדובר בשיקולים זרים. להלן הפרטים:

מישהו מחק את התאריך

אחד העניינים שטושטשו בתקשורת הוא מועד שיגור מסמך חיקור הדין אל התביעה בדרום אפריקה. עיתון "הארץ", וכמה גורמים נוספים שעסקו בכך לא סיפקו את המידע הזה, וכאשר דיווחו בכל זאת, פרסמו מועדים לא נכונים. דיברו על אוגוסט, ספטמבר וגם אוקטובר. ולא במקרה. נודע לי כי מסמך חיקור הדין שהגיע אל העיתונאים ברוך קרא ומשה נוסבאום אינו נושא תאריך. מישהו מחק בכוונה את התאריך, אולי כדי לטשטש סוגיה זו וליצור מצג, שלפיו המסמך שוגר לפני חודשים רבים, ובמיוחד לפני יום 21.11.02, המועד שבו הודיע היועץ המשפטי לממשלה רשמית, על הנחייתו לגורמי התביעה.

בהודעה הרשמית מסר אז היועץ כי "הנחה נוכח הרגישות שבתקופת בחירות יש לדחות את סיכום ממצאי החקירה וההחלטות באשר אליהם עד לאחר הבחירות"; בהקשר זה מנה היועץ, באותה הודעה, כי "במהלך הדיון נידונו מספר תיקי חקירה הנמצאים בטיפול רשויות האכיפה ובכלל זה תיקי עמותות ברק, מימון הפריימריז בליכוד (עמותות שרון), מימון מטה מצנע ונוספים". ובהמשך ההודעה נאמר: "בכל התיקים הללו דיווחו נציגי רשויות האכיפה, הפרקליטות והמשטרה כי אין בעניינם החלטות מסוכמות וסוכם כי ההחלטות תגובשנה ותינתנה לאחר מועד הבחירות".

מסמך חיקור הדין שוגר אפוא לאחר הנחיית רובינשטיין, שקידש את מהלכי הבחירות על פני מיצוי הדין, בשלב זה, עם החשודים הבכירים. אין ולא יכול להיות ספק: ההחלטה לפנות, ובמיוחד בעיתוי זה, אל דרום אפריקה, בבקשה לחיקור דין, היא החלטה החורגת מהנחייתו של רובינשטיין. קשה להאמין כי הפרקליטה הבכירה פעלה על דעת עצמה. הדעת נותנת כי היא קיבלה לכך אישור, לפחות מפרקליטת המדינה עדנה ארבל. גם אם יגיד עכשיו אחרת, מחשש ו/או הימנעות להתעמת חזיתית עם ארבל, הרי שהשכל הישר מוביל למסקנה הבאה: מסמך חיקור הדין נוצר ושוגר מעל ראשו של רובינשטיין, תוך צפצוף על הנחייתו ומתוך מניעים זרים. בסוגיה זו מסרה הפרקליטות בתגובה כי בניגוד לטיעון כאן, הרי ששיגור מסמך חיקור הדין אינו סותר את הנחיית רובינשטייין. לטענתם, ההנחיה מתייחסת רק לסיכומי חקירה ולהחלטות בדבר העמדה לדין. התגובה אינה מורידה מחומרת העניין.

המנהג המגונה של היועץ

חקירת העיתונאי ברוך קרא באזהרה (כחשוד), בחשד לשיבוש מהלכי חקירה ומשפט מקוממת. קרא זכאי וראוי להגנה, לא רק מצד התקשורת, המתפרנסת ממה שמכונה הדלפות (ולדידי: זרימת מידע), אלא מצד הציבור בכללו, שאותו אנו העיתונאים משרתים. ייאמר כאן: עיתונאים מקבלים מידע מגורמים רבים, ומחויבים לפרסם זאת גם כאשר ברור כי למוסר המידע יש מניע פסול. המבחן היחיד המחייב את העיתונאי (והעיתון) הוא מהימנות המידע והמסמכים המוצגים בפניו).

מעניין לציין כי תרבות הצביעות מסתמנת גם בפרשה זו. עכשיו, שלא כמו במקרים הרבים אחרים, עומדת התקשורת על רגליה האחוריות, ובצדק מנסה להדוף את החקירה באזהרה שמנהלת המשטרה נגד ברוך קרא/"הארץ". לא כך נהגו אחדים מכלי התקשורת במקרים קודמים. על כך יכול אני להעיד ממעורבותי לפחות בשתי פרשות שחשפתי בראשונה, עיתון "הארץ", ובמיוחד כתבו אמיר אורן, הם שעודדו את המשטרה לפתוח בחקירה כדי לגלות מי מסר לי את המידע/המסמכים הנוגעים למתנות הכספיות בהיקף של מאות אלפי דולרים, שקיבל הנשיא עזר ויצמן מהמיליונר אדוארד סרוסי. החקירה נכשלה. מוסרי המידע לא נחשפו.

הפרשה השנייה נוגעת לחשיפת הפרוטוקול המלא של ישיבת ממשלה ב-96', שעסקה במינוי עו"ד רוני בראון לכהונת היועץ המשפטי לממשלה. הפרוטוקול העיד כי בניגוד לפרסומים הכוזבים, הרי שהממשלה קיימה דיון מעמיק בנושא. הפרוטוקול חשף גם את צביעותם של כמה שרים, ובהם דן מרידור, שטענו - באופן לא מדויק - כי הם התנגדו למינוי. הפרסום שיחק לידיו של בנימין נתניהו. באותה עת ניהלו כמה גורמי תקשורת, ובהם "ידיעות אחרונות", מערכה נגד ראש הממשלה דאז, כדי לסכל את המינוי. ואולי מתוך הערכה/ הנחה שנתניהו או מי מאנשיו הוא המדליף עודד העיתון וכתבו שמעון שיפר פתיחת חקירה ומצוד אחר מוסר המידע. גם אני זומנתי לחקירה בנושא. לא כחשוד, אלא כעד. במשך שעות ניסו החוקרים לקבל ממני מידע. סירבתי. בכל אותה תקופה - החקירה נמשכה חודשים ובמהלכה נחקרו חלק ניכר מהשרים בממשלת נתניהו ופקידים בכירים בשירות הציבורי (חלקם באזהרה) - לא יצאה התקשורת בכללותה נגד החקירה. להפך. הם ליבו את האש, בתקווה שנתניהו ייפול ברשת. גם במקרה זה לא התגלו מוסרי המידע.

הנה כי כן: רובינשטיין עשה לעצמו מנהג מגונה - לחקור עיתונאים שמבצעים את עבודתם. במובן זה, כולנו "קראים" וכולנו חשודים. החרב המתהפכת הונחתה הפעם על עיתונאי "הארץ". בפעם הבאה, אני ואתה.

חשיפת זהות המדליפה פתרה אמנם בעיה אחת, אך היא מעידה יותר מכול על התנהלות לקויה של הפרקליטות. נבהיר זאת: ליאורה גלאט-ברקוביץ' נחשבת פרקליטה בעייתית כבר שנים רבות. עד לפני כשנתיים היא פעלה במסגרת פרקליטות מחוז תל אביב (פלילי), תחת פרקליטת המחוז דאז, עו"ד מרים רוזנטל. עקב חילוקי דעות קשים ביותר, לרבות תלונות על חריגות מינהליות קשות, הועברה גלאט-ברקוביץ לפרקליטות מחוז מרכז (שאף היא בתל אביב), תחת פרקליטת המחוז, עו"ד נורית שניט. אך גם במחוז זה לא הצליחה גלאט-ברקוביץ' לשמור על יחסי עבודה תקינים ונכונים. היא נהגה לפעול מעל ראשן של פרקליטות המחוז, ולפעול משל אוטוריטה עצמאית המחליטה לבדה.

במצב דברים זה, נאלצה פרקליטת המדינה עדנה ארבל להתערב. במקום לבחון את המשך כשירותה לבצע עבודת צוות, קיבלה גלאט-ברקוביץ' לפני יותר משנה מתנה: היא תישאר (פיזית) במחוז מרכז, אך תעבוד באופן עצמאי מול פרקליטות המדינה בכלל ופרקליטת המדינה בפרט. יתרה מכך: התיק הכי רגיש בישראל, פרשת שרון הופקד בידיה האמונות. עכשיו צריך לשאול, כיצד קורה שתיק כזה מופקד בידי פרקליטה בעייתית, ששתי פרקליטות מחוז סירבו לעבוד עימה; וכיצד קורה שמסמך חיקור דין מגובש, נכתב ומשוגר לדרום אפריקה, למרות עינה הבוחנת של עדנה ארבל, שאמורה, מן הסתם, לשעות להנחיותיו של היועץ המשפטי לממשלה (לעכב למעשה עד אחרי הבחירות את החקירות של אישי ציבור).

תיבת הפנדורה של מזרחי

עדנה ארבל ירדה באחרונה "למחתרת". אחרת קשה להסביר מדוע קולה לא נשמע זה כמה שבועות (לפחות עד יום רביעי השבוע). לא בפרשת הפריימריז בליכוד ואף לא בפרשת ההדלפה. לו היה מדובר בפרקליטה הנוהגת לשמור על פרופיל נמוך, ניחא. אך לא.

נודע לי כי ההסבר לכך הוא החיכוך ההולך וגובר בינה לבין רובינשטיין, גם בפרשת החקירות נגד שרון וגם בעניין ההחלטות שעומד רובינשטיין לקבל בקרוב בפרשת ניצב מזרחי, שאגב, עם לכידת הפרקליטה הבכירה, טוהר השבוע מהחשד שעלה גם נגדו (בפרשת ההדלפה הזו). מקורביו של רובינשטיין אמרו באחרונה יותר מפעם אחת, כי האיש התפכח ולמד היטב מה קורה בסביבתו הקרובה; ובמיוחד, כי הוא כועס, לאחר שנוכח כי תומרן על-ידי ארבל ו"נאמניה", וכי הוא סופג שוב ושוב ביקורת, גם בלתי עניינית, מצד עיתונאים הידועים כעיתונאי חצר של ארבל ואנשיה. למעשה השנייםם מצויים עתה על מסלול התנגשות. היחסים ביניהם אינם כתמול שלשום, על-אף שרובינשטיין מקפיד בכבודה של ארבל וטורח להציג כלפי חוץ החלטות כבדות משקל "על דעת פרקליטת המדינה".

במצב דברים זה, עומד רובינשטיין להכריע בשאלה אם להעמיד לדין משמעתי את מזרחי, בגין חשד על חלקו בהאזנות סתר בלתי חוקיות לכאורה ושיבוש מהלכי חקירה ומשפט. ארבל ופרקליטות נוספות נגד העמדת מזרחי לדין; רובינשטיין נוטה לקבל את עמדתו של עו"ד ערן שנדר, לפיה יש מקום להעמיד את מזרחי לדין משמעתי. אם יחליט כך, וחומר הראיות מחייב זאת, עשויה להיפתח תיבת פנדורה שתשפוך אור על מעשיה ועל מחדליה של הפרקליטה הבכירה ארבל.