כיום, חייל אשר לקה במחלה כלשהי במהלך שירותו הצבאי, זכאי להגיש תביעה לקצין התגמולים להכרה בנכותו ככזו אשר פרצה תוך ועקב השירות. אלא שכמה מכשולים עומדים בפניו: ראשית, הטיפול בתביעה אורך זמן. שנים לרוב: אם קצין התגמולים דוחה את תביעתו של תובע תגמולים, והתובע מגיש ערעור לוועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התש"יט - 1959 (עליו להגיש ערעור, לכל היותר בתוך שישים יום), סביר להניח שערעורו יישמע בחלוף מספר חודשים במקרה הטוב, ובחלוף מספר שנים במקרה שמתרחש לעתים קרובות. אם ועדת הערעורים תדחה את ערעורו יחלפו מספר שנים נוספות עד לקבלת הכרעה בבית המשפט המחוזי. דרך הייסורים לא תסתיים בזאת משום שיש ובית המשפט המחוזי ישיב את הדיון לוועדת הערעורים בכדי שתברר נתון עובדתי מסוים, ואם ועדת הערעורים תדחה בשנית את ערעורו של המערער, הוא יצטרך לשוב אל בית המשפט המחוזי. מבין נכי צה"ל לא חסרים נכים אשר "זכו" להכרה בחלוף עשור, אם לא יותר.
