כיצד פעל הפסיכולוג המתחזה

גדעון סבל מזה שבע שנים מבעיות נפשיות, ומאז 1998 היה מטופל אצל אלי פלח. זאת, שנתיים בלבד לאחר שריצה פלח מאסר שנגזר עליו בגין עבירות מין, ולאחר שרשיון הפסיכולוג שלו נשלל ממנו. כדי להעמיד דברים על דיוקם, יש לציין כי החל מחודש דצמבר 1996, נאסר על פלח לטפל ולהציג עצמו כפסיכולוג מכל סוג שהוא. נוגה ידעה שלפלח אין כלל רישיון לעסוק בפסיכולוגיה וגם שהוא ריצה מאסר בגין עבירות מין; היא אף הספיקה לקרוא את הספר שכתב פלח לאחר שחרורו מהכלא, מתוך מטרה להוכיח את חפותו לעולם, ובו סיפר כי הוא חף מפשע וכי הכל היה קנונייה אחת גדולה.

כאשר הקשר בין גדעון לבין חברתו, נוגה, בחורה בת 29 מבית דתי, שלימים תהיה אישתו, ובהמשך לגרושתו, עלה על שרטון, החליטו בני הזוג לקבל ייעוץ מקצועי. בני הזוג, שהיו לפני חתונה, רצו לטפל בקשר כבר אז, לפני שיתחתנו, יביאו ילדים לעולם ויכנסו לשיגרת חיי הנישואין. איש המקצוע, שנראה המתאים ביותר לסייע לבני הזוג, היה לא אחר מאשר אלי פלח, הפסיכולוגי המפורסם מרמת השרון.

כאשר גדעון הכיר את נוגה, הוא כבר היה תלוי בפלח בצורה יוצאת דופן. נוגה סיפרה בחקירתה במשטרה, כי כאשר גדעון הציג אותה לראשונה כזוגתו בפני פלח, הוא התנהג כמו מישהו שמכיר את בת זוגתו להוריו, וחיפש את אישורו, כבן המבקש את הסכמת אביו. בהמשך, שיכנע גדעון את נוגה כי היא זקוקה לטיפול נפשי ומציע לה ללכת לפלח, וכך אכן עשתה.

בסיום אחד המפגשים שהתקיימו לפני חתונת בני הזוג, חיבק פלח את נוגה. בפגישה משולשת שהתקיימה מאוחר יותר עלה נושא החיבוקים. גדעון, שהיה אמור להגן על זוגתו, מביע תרעומת כלפיה. לאחר החתונה, הופכים החיבוקים לדבר שבשגרה. בהדרגה, הופכים החיבוקים ליותר ויותר מיניים, עד שאלו הופכים למעשים מגונים של ממש. המגעים המיניים הולכים ומתרבים מפגישה לפגישה.

בסיומה של כל פגישה טיפולית כזו, נוגה נסערת, בוכה ותשושה נפשית. פלח, מצידו, מנצל את מצוקתה ואת חוסר היכולת שלה להתנגד ומערכת היחסים הזו מגיעה לשיאה באפריל 2005, כאשר, תוך כדי חיבוק, הכניס פלח את ידיו לתחתונה של נוגה וליטף את איבר מינה. נוגה הביעה את מחאתה ומדגישה כי היא אינה מעוניינת. אז הוציא פלח את איבר מינו והורה לה לבצע בו מין אוראלי. ההצדקה שלו לנחיצות פעולה זו הייתה, בהמשך לקו הטיפולי שלו, כי קשייה בזוגיות נובעים מבעיה בנשיות שלה, וכדי למנוע את התדרדרות יחסיה, עליה לשתף פעולה עם שיטת הטיפול שלו.

נוגה, שלא חוותה התנסויות מיניות למעט עם בעלה, בוטחת בפלח, הפסיכולוג המנוסה והמשכיל, ביטחון מלא. היא אומנם כותבת ביומנה כי היא "לא מרוצה משיטת הטיפול הזאת, היא לא טובה לי", אך מאמינה בו בדבקות לכל אורך הדרך, וסבורה כי המעשים שהוא עושה בגופה קשורים לטיפול, שכל מטרתו היא לשפר את איכות חייה ואת הזוגיות שלה. נוגה למעשה לכודה: מצד אחד, מבהיר לה הפסיכולוג שללא שיתוף פעולה מצידה, נישואיה נידונו לכישלון; ומצד שני, בעלה גדעון, תלוי בפלח בצורה מוחלטת ומקבל את דבריו כדבר אלוהים חיים. פלח מספר לגדעון כי אישתו מסוכנת ושהיא חייבת להמשיך בטיפול. בתגובה, לוחץ עליה גדעון להמשיך בטיפול ולא נענה לבקשותיה להעביר את הטיפול לפסיכולוגית-אישה.

יש לציין כי גדעון אינו מודע למגע המיני המפתח בטיפול. הוא יודע על החיבוק הראשון ועל העיסוק בפן המיני-נשי בטיפול, אבל לא על המגעים המיניים. הדבר נודע לגדעון, רק כאשר נוגה עוזבת את הטיפול בחודש אפריל 2005. ימים ספורים לאחר מכן, ב-10 למאי, מתגרשים בני הזוג.

בכל משך תקופת הטיפול, מגיעים נוגה וגדעון לפלח חמש פעמים בשבוע – פעמיים הוא, פעמיים היא ופעם אחת פגישה משותפת. הם משלמים ל"פסיכולוג" המתחזה 300 ש"ח ללא קבלה עבור כל פגישה. הסכום שהזוג הצעיר משלם לפלח בכל שבוע עומד על 1,800 ש"ח, המסתכמים לכדי 7,200 ש"ח בחודש, כל זאת נקי ממס ועם הרבה פורקן מיני למטפל.

לאחר הפגישה האחרונה של נוגה על "ספת הפסיכולוג", שהתקיימה ב-28 באפריל 2005, היא מספרת לראשונה על מעשיו המיניים של פלח. נוגה מספרת לגדעון על האירועים, ללא פירוט. בהמשך, היא מספרת לאמו של גדעון, וו מספרת לבנה. גדעון מתפרץ על נוגה, שחשה נבגדת ע"י בעלה שהכריח אותה ללכת לטיפולים. זו גם אחת הסיבות לגירושי בני הזוג.

נוגה מגישה את התלונה הראשונה רק ב-31 במאי 2005, זאת לאחר שכאשר ניסתה להגיש תלונה לפני כן, הגיע גדעון לתחנת המשטרה בנתניה, משתולל ודורש ממנה שלא להגישה. נוגה מסבירה לחוקרים כי בנוסף למצבה הנפשי הקשה, היא חששה שאם תגיש את התלונה לפני סיום הליך הגירושין, יסרב גדעון לתת לה גט. עו"ד של נוגה, ששכנעה אותה להגיש את התלונה אף העידה במשטרה על מצבה הקשה של נוגה. אלי פלח מכחיש את המעשים המיניים בינו לבין נוגה וטוען כי לא היו דברים מעולם. הוא טוען כי היא קראה את הדברים בספרו וכעת מנסה להעליל עליו. מצד שני, הוא מאשר את שיחת החיבוק ואת המכתב שכתב לו גדעון, שטוען אף הוא כי הוא קורבן של הפסיכולוג.

בכתב האישום נגד פלח, מאשר גדעון כי פלח כפה עליו, לא באיומים כי אם בשכנוע ובהפעלת לחץ, לכתוב מכתב שבו הוא מאשר לאישתו לשכב עם כל אדם שתרצה. עוד כתב כי הוא מעוניין שהיא תקיים יחסי מין עם אלי פלח. הויתור הרגשי שבכתיבת הדברים מעיד על השליטה המוחלטת של פלח בבני הזוג. פלח, שכבר ריצה מאסר על אותם מעשים בדיוק, ניצל את השפעתו באופן קר, מניפולטיבי ומכוער, עד לכדי ביצוע מעשה סדום.

בדיון המשפטי האחרון של אלי פלח, נקבע כי חזרתו על אותם המעשים שבהם הורשע בעבר, מעידה על כך שהוא לא למד את הלקח, שהוא אינו אדם נורמטיבי ושהוא מסוכן לכלל הציבור. מאידך, גורס עורך דינו של פלח, ששי גז, כי "אם ייקחו בחשבון את עדותה של נוגה, ושאם נקבל אותה ברחל בתך הקטנה, מבלי בכלל להתייחס לעדותו של אלי פלח, כבר שם אין עבירה פלילית, כי אם לפלח הזה לא היו קוראים 'אלי פלח', שעברו רודף אחריו, אז לא היה מוגש כתב אישום כלל. כתב האישום מייחס לפלח התחזות לפסיכולוג יחד עם אישום של אינוס במרמה, לא צריך הרבה כדי לקרוא את העדות של נוגה שאמרה, כי ידעה שהוא פלח, אינו פסיכולוג, היא גם אמרה: 'אני ידעתי וגם גדעון אמר לי שהוא לא פסיכולוג', גם במשטרה אמרה נוגה כי היא רצתה קשר אז עם בעלה, לא הייתה לה בעיה לעשות את הדברים האלה עם אלי פלח והיא עשתה זאת מתוך מודעות כדי לחיות בקשר עם בעלה, נוגה קוראת לזה 'ניצול מצבים' ובכלל לא מדברת על עבירות מין בתלונה שלה, אז נכון שנוגה לא משפטנית, אבל ברגע שהיא עצמה אומרת כי לא הונו אותה והיא מסכימה לדברים האלה, אזי שעל-פי החוק היבש אין כאן עבירת אינוס, נוגה היום מאשימה את ה"פסיכולוג" אלי פלח בגירושין שלה והיא נוקמת ונוטרת לו כך".

בדיון הארכת מעצרו של פלח, אמר גז: "כל אחד מבין שסכנה אין ממנו, זה שהוא, פלח, הואשם לפני 10-11 שנה בדברים האלה ואז בית המשפט העליון הורה לשחרר אותו, אז וודאי שהמקרה הזה שהוא אחר ושונה. ברור שיהיה כאן ויכוח משפטי גדול ורציני. המתלוננת יצאה עם בחורים, היא לא מסכנה ואין לה מצב נפשי כפי שהיא מציגה, היא אומרת שהיא חזקה ובחורה דעתנית ויודעת מה היא עושה ואומרת ששלטה במצב. נשאלת השאלה, מי כאן הקורבן? נוגה אומרת שברור מלכתחילה שהיא שם בגלל גדעון, שהתאהבה בו, אז שיאשימו את גדעון בדברים האלה. אם גדעון אומר לה שאם היא עוזבת את אלי פלח הם ייפרדו, היא גם טוענת שעשתה את הכול למען גדעון, האם יעלה על הדעת שגדעון לא ידע על הדברים האלה? היא רצתה למצוא חן בעיני בעלה, אז בעלה היה צריך לדעת על הדברים האלה, מעניין שבעלה תומך בגרסה שחוץ מחיבוק אבהי לא היה כאן כלום".

הפסיכולוגית הקלינית, אורית פלח: "כרגע אנחנו עדיין בסטטוס של נשואים, בינתיים, מזה כחודשיים אלי עצור בבית המעצר באבו כביר, מההרשעה הקודמת של אלי הוא לא הגדיר את עצמו כפסיכולוג, לא הוציא חשבוניות של פסיכולוג, לא הייתה לא מרפאה מאורגנת והוא לא פירסם את עצמו כפסיכולוג, הוא עבד כיועץ ארגוני ולא כמטפל קליני פסיכולוגי".

האומנם, גברת פלח? אם לא ידעת, כדאי שנעדכנך כי במדריך המכובד "דפי זהב" לשנת 2005-2006, בעמוד 966, תחת הערך: "פסיכולוגים עד פסיכולוגים חינוכיים" בתת-ערך: "פסיכולוגים", מופיע: "פלח אלי, אהוד 12 רמת השרון, מס' טלפון 5496842". מי שבמקרה פספס או פספסה את אותה המודעה, ימצא מודעה דומה בעמוד 968 באותו המדריך, הפעם תחת הערך: "פסיכולוגים קליניים" מופיעה "פלח עמיר אורית, אהוד 12 רמת השרון 5496842".

אז מי בעצם עובד במרפאה/בית, בקומת המרתף של הוילה המפוארת שלכם ברחוב אהוד 12 ברמת השרון? דבר אחד ברור – כל המעשים המיוחסים לפסיכולוג אלי פלח, התרחשו, עפ"י החשד, במרפאה ברחוב אהוד 12. מעניין לדעת, האם הגברת אורית עמיר פלח לא ידעה על המתרחש מאחורי דלתו של בעלה ה"פסיכולוג", בדיוק באותן השעות שבהן קיבלה היא מטופלים לטיפול פסיכולוגי?

בקוד האתי של התאחדות הפסיכולוגים מצוין כי רצוי להימנע ממה שקרוי "קשרים כפולים", כדוגמת אלו שפיתח, על-פי החשד, מיודענו "הפסיכולוג" אלי פלח. ועם זאת אומרים כי "כל התופעות של מעברים על הקוד האתי הן לא שכיחות, או לפחות לא שאנחנו יודעים את התכיפות שבה המקרים קורים. מספר התלונות שהיו בשנים האחרונות הוא זעום. מדובר על עשרות בודדות של מקרים, אולי שלושים מקרים. זה נחשב למספר מבוטל, ביחס למספר הפסיכולוגים שרשומים זה אפילו לא אחוז, זה כלום. אבל אנחנו מניחים שהיו הרבה מקרים שאנחנו לא יודעים עליהם, כי הפציינטים לא מתלוננים והמטפלים בוודאי שלא באים מיוזמתם ומספרים על הדברים האלה".

בהסתדרות הפסיכולוגים אומרים: "אם מגיעה תלונה של עבירה על הכלל האתי של פסיכולוג אנחנו נוקטים בסנקציות שעומדות לרשותנו כמו הסברה, אזהרה, התראה, ועד הרחקה מהתאחדות הפסיכולוגים ופרסום בדבר ההרחקה. אנחנו מסבירים לאנשים איפה הם טעו גם במקרים של יחסים כפולים למיניהם. אלי פלח היה האדם היחיד שהורחק בוועדת האתיקה וסולק מהשירות הפסיכולוגי, ורישיונו נשלל על-ידי משרד הבריאות, שלא לדבר על ההרשעה הפלילית. ברוב התלונות שאנחנו מטפלים, אותו 'קשר כפול' לא נעשה מתוך כוונת זדון. אחרי שאנחנו מסבירים למטפל איפה הוא טעה, המקרה לא חוזר על עצמו".

עורך דין ששי גז צודק. "הפסיכולוג" אלי פלח לא לבד, היו כאלה לפניו ומן הסתם יהיו גם כאלה מסוגו של אלי פלח גם אחריו. אבל אולי צריך וחובה להפנות את האצבעות המאשימות דווקא כלפי המימסד. כן, אלה שאמורים לשמור על המטופלים, בין אם מדובר בגורמי הפסיכולוגיה במשרד הבריאות או בהסתדרות הפסיכולוגים בישראל, שחוץ מלגבות כספים עבור חברויות כאלה או אחרות, טוב היו עושים אם היו גם שומרים לפעמים על הפסיכולוגים הסורחים ועל אלה שלא. אבל בעיקר חייבים הם לשמור על המטופלים.

"הסתדרות הפסיכולוגים מטילה את כל האשמה על משרד הבריאות שאמור לעקוב ולמצות את הדין עם מי שפועל ללא רשות. לאדם בלי רישיון אסור לעבוד ואנחנו לא נותנים רישיון למי שנתפס בפלילים. אין כרגע, מזה כמה חודשים, יושב-ראש להתאחדות הפסיכולוגים, בנושא הרישוי לפסיכולוגים זו אחריות של משרד הבריאות".

באמת?! אז על מה בדיוק אתם אחראים, הסתדרות פסיכולוגים יקרה?

תגובתה של ד"ר דליה גלבוע, הפסיכולוגית הראשית של משרד הבריאות: "ברגע שההליכים הקודמים בעניינו של אלי פלח הסתיימו, מחקנו את שמו לגמרי מפנקס הפסיכולוגים. מבחינתנו הוא לא פסיכולוג, ורישיונו בוטל, זה שהוא פתח קליניקה, זו הבעיה שלו, אין בארץ חוק לפסיכוטרפיה, גם אתה יכול לפתוח ולנהל קליניקה, כל התלונות בעניין יש להפנות לוועדת התלונות של משרד הבריאות".

רגע, אם הבנו נכון, ביטלתם את רישיונו של פלח ומכאן והלאה המטופלים, או ליתר דיוק אלה שזקוקים לעזרה ותמיכה פסיכולוגית, צריכים גם להתמודד לבדם עם תופעות פליליות כגון אלו? מוסד כדוגמת הסתדרות הפסיכולוגים אמור, בין השאר, גם להגן על המטופלים מפני פלח ודומיו. כלומר, לבצע מעקב ולהתלונן במשטרה כנגד אותם עבריינים המתחזים להיות אנשי מקצוע.

בתאריך 22 בנובמבר 1992 נעצר אלי פלח בחשד לביצוע מעשים מגונים, תוך ניצול מרותו ותלותן הנפשית של המטופלות שלו בו. כמה ימים לאחר מכן, הוגש נגדו כתב אישום ובו תוארו ארבעה מקרי ניצול. באחד מהם, ניצל מטופלת שלא היה לה קשר עם גבר באותו הזמן, בטענה של "סימולציה של החיים". בשתיים מן הפגישות אף קיימו השניים יחסים מיניים אוראליים תוך כך שהפציינטית ההמומה יושבת על בירכיו ומעסה את איבר מינו של פלח עד שהגיע לפורקן. בעדותה במהלך המשפט אמרה כי: "כל המגעים עם אלי וכל מה שחוויתי איתו הם משהו שלא היה לי עם אף גבר אחר".

במקרה אחר, ביצע פלח מעשים מגונים בנסיבות מחמירות של אונס במטופלת שהייתה קטינה בת 16, שהגיעה אליו בעקבות משבר גיל ההתבגרות. היא סיפרה כי "כבר מהפגישה השנייה הנאשם החליק אל השטיח, הכניס את ידו למכנסייה מלמטה וליטף את רגלה, חלץ את נעליה, עשה לה עיסוי, נשף לה לתוך חור המכנסיים שהיה באזור הברך, דיבר על צווארה ונשף לה בגרון, זה החל כבר מהפגישות המוקדמות". היא הייתה מטופלת שלו במשך תשע פגישות.

במקרה שלישי ביצע פלח מעשה מגונה בנסיבות של אונס במטופלת במשך חמש שנים. הפגישות הטיפוליות הפכו בהדרגה לפגישות אינטימיות ונסתיימו בנשיקות וחיבוקים. פלח הושיב אותה אז על ברכיו, ליטף את החזה שלה, נישק אותה, השכיב אותה על הספה, הניח את ידה על איבר מינו ונגע באיבר מינה. "הייתי תלויה בו מאד, הוא היה בשבילי כמו אלוהים", העידה המתלוננת. במקרה אחר ביצע מעשים מגונים במטופלת וטען בפניה כי מעשיו הם חלק מהטיפול הפסיכולוגי וכי הוא רוצה לנסות לעשות איתה דבר חדש: פלח הושיב אותה על ברכיו ומכאן החלו גם המגעים האינטימיים ביניהם, פלח הפשיט את חולצתה, ליטף ונישק את שדיה ונגע באיבר מינה מעל שמלתה, כשהם שוכבים יחד על ספת הטיפולים. בפגישה נוספת כפה עליה "הפסיכולוג" לבצע בו מין אוראלי ובהמשכו החזיק בראשה בכוח תוך כדי שהיא מוצצת ומעסה לו את איבר מינו.

כאשר מתלוננת הטיחה בפלח מדוע אילץ אותה לבצע בו מין אוראלי, הוא השיב: "כי זה נעים לי". במקרה אחר, התבטא פלח ואמר: "היו הרבה מקרים שניסו פציינטים להתחיל איתי, היה פעם הומוסקסואל שרצה לזיין אותי, זה קורה הרבה, אבל לא עם כל אחד ולא עם כל אחת, קודם כל אני צריך למצוא חן, בלי כל קשר לזה שאני פסיכולוג". פלח מצידו הסביר את מעשיו בכך שמדובר בדעה מקצועית בלתי שגרתית ושהו מאמין בשיטת הטיפול הייחודית שלו שאוחזת ב: "מגע פיזי וקשרים פיזיים המשמשים את הפסיכולוגים ככלי טיפול".

פלח הואשם בביצוע מעשים מגונים בכפייה ובנסיבות של אונס וכן בביצוע מעשי סדום בארבע נשים שהיו בטיפולו. ביום 15 בדצמבר 1993, גזר בית המשפט המחוזי בתל אביב, על פלח, שהיה אז בן 40, ארבע שנות מאסר וכן כי רישיון הפסיכולוג של אלי פלח נשלל ממנו לצמיתות. בהחלטתה אמרה השופטת ויקטוריה אוסטרובסקי כהן: "אלי פלח ניצל את תלותן וחולשתן של המטופלות כדי לספק את תשוקתו המינית". פלח ריצה בפועל עונש מאסר של שנתיים וחצי והמשיך לטעון לחפותו אז, כמו גם היום.