מלחמה! אנגליה נגד ישראל

בכדורגל, לא מתקופת המנדט. זה יקרה בשבת הקרובה, וכנראה ששוב יהיה משחק בינוני, כל המהלכים יהיו צפויים, הכל יהיה שקוף, בלי ברק, ושוב "ההר יוליד עכבר", זה יהיה משחק בכיוון של תיקו מתסכל לשני הצדדים.

ויכול להיות שאחרי המשחק אצטרך ל"אכול את הכובע".

(אגב, תמיד סיקרן אותי איך ביטויים נוצרים, למשל - "לאכול את הכובע", לא מובן לי מה ההיגיון שמאחורי הביטוי, ולמה דווקא "כובע", ואולי גם הביטוי "למה כובע" נובע מהראשון. לביטוי "כמו ברווז צולע" נדמה לי שיש לי הסבר הגיוני. הכוונה כנראה לדמויות הברווזים עליהם יורים בביתנים באתרי השעשועים, ומי שפוגע בהם מקבל דובי גדול כפרס. הברווזים הללו כל הזמן בתנועה וקשה לפגוע בהם אבל אם ה"ברווז צולע" קל יותר לצוד אותו. לפחות נדמה לי שזה ההסבר. גם הביטוי "חלק הארי", שפירושו: החלק הגדול, הרוב, מצריך הסבר. זהו ביטוי נפוץ וכששמעתי אנשים רציניים אומרים: החלק הארי, זה נשמע לי בסדר עד ששמעתי ב - B.B.C שאומרים : The lion's share שפירושו המעשי: החלק של האריה בשלל, ואז הבנתי ש"חלק הארי" בשלל הוא הרוב כי הוא מלך החיות החזק).

אומרים שאנגליה היא מולדת הכדורגל, אם כי, לאחרונה, הסינים מייחסים לעצמם הכול, אולי גם את גילוי אמריקה. בישראל אוהבים את הכדורגל האנגלי, אנחנו מכירים את המועדונים, את השחקנים והיום יש לנו נציגות יפה בליגת העל: יוסי בניון ב"ווסטהאם" וטל בן חיים ועידן טל ב"בולטון". ההערצה לכדורגל האנגלי באה בגלל שבעבר הוא הקדים בהרבה את אירופה, וכנראה גם בגלל השפה האנגלית שתמיד הייתה כאן השפה השנייה (אפרופו המנדט) שאיפשרה לקרוא ולשמוע על מה שקורה, וגם בגלל "מנצ'סטר יונייטד" ואסון המטוס שקרה לה במינכן, כשמרבית השחקנים מצאו את מותם בהתרסקות המטוס בו טסה הקבוצה למשחק חשוב באירופה. בובי צ'רלטון, אחד הניצולים, היה אז שחקן צעיר בהתחלת דרכו, בהמשך הוא הפך לאליל בגלל יכולתו הגבוהה אבל גם בגלל האסון. הליגה האנגלית משודרת בטלוויזיה שלנו ולא אתפלא אם היא יותר פופולרית מהכדורגל האיטלקי, הספרדי והדרום אמריקני.

אבל מה זה "כדורגל אנגלי" ?

לפני כשנתיים קמה בתקשורת האנגלית צעקה גדולה כשבהרכב הפותח של "ארסנל" לא היה אפילו שחקן אנגלי אחד! הכדורגל ה"אנגלי" מושך אליו היום את הכוכבים הכי גדולים מכל העולם, את המאמנים הכי מצליחים (מוריניו לדוגמא, שהגיע ל"צ'לסי" אחרי שלקח עם "פורטו" הקטנה את גביע אירופה לאלופות וכבר זכה פעמיים רצופות באליפות אנגליה), ובשנים האחרונות גם את ה"אוליגארכים" שמחפשים חשיפה תקשורתית ועניין בחיים והחליטו שאנגליה זה המקום. רומאן אברמוביץ' קנה את צ'לסי והשקיע בה כבר מאות מיליונים, בלירות שטרלינג, ועכשיו גם לנו יש ייצוג, גאידאמק ג'וניור שרכש את "פורטסמות'" וחיזק את צוות האימון באברהם גרנט (אי אפשר לכתוב בלי להזכיר את אברהם גרנט!). נראה שהיום יש בקבוצות הגדולות באנגליה ייצוג קטן של .......שחקנים אנגליים. אפילו אלכס פרגוסון, המנג'ר הבלתי נגמר של מנצ'סטר יונייטד, הוא סקוטי, לא אנגלי! ולסקוטלנד יש נבחרת כדורגל משלה.

לכן צריך לעשות הבדלה ברורה בין ה"ליגה האנגלית" ו"הכדורגל האנגלי".

בנבחרת אנגליה יש רק שחקנים אנגלים. אין בה את דרוגבה, הכוכב האפריקני של צ'לסי, או את רובנס הכוכב ההולנדי של אלופת אנגליה ולכן אסור לחפש סממנים של הסגנון התוסס של צ'לסי בנבחרת אנגליה. תוציאו אותם מההרכב של צ'לסי והרבה מהברק והתיחכום ייעלמו איתם. כריסטיאנו רונלדו, הכוכב הגדול של מנצ'סר יונייטד, הוא פורטוגזי ויש עוד עשרות דוגמאות דומות בליגה האנגלית הבכירה.

האנגלים הם שמרנים, מאד. יש שטחים בחיים שגישה שמרנית בהם היא ברכה.

לא בכדורגל. הם לא אוהבים שינויים והילד האנגלי גדל במסגרות מאד שמרניות, מאד מרובעות ונוקשות, אני מכיר את זה מידע אישי, חייתי באנגליה שלוש שנים. אני זוכר איך התנהגו הילדים במסיבת יום ההולדת של בתי, הם ישבו שלובי ידיים, שקטים ומנומסים, פתאום התגעגעתי לצעקות, לבאלגן והבכי של מסיבות הילדים בישראל. במידה רבה מדכא החינוך האנגלי השמרני את היצירתיות הטבעית של הילדים, את המחשבה העצמאית, את הנועזות, ההרפתקנות והערמומיות. אולי יש כאן הכללה אבל בגדול זה נכון. לכדורגל זה רע! כי מסירה ערמומית יכולה לפרק הגנות, תראו מה רונלדיניו עושה, ורק נועזות ודמיון יכולים לערער את שיווי המשקל של הגנה מעובה ומארגנת. כשפרשתי מהכדורגל והנבחרת נסעתי לאנגליה לעבודה וכשהתגעגעתי לכדורגל הלכתי להתאמן עם קבוצה מהליגה המקצוענית הרביעית. אף אחד לא ידע עלי דבר. במשחק אימון פנימי שלחו לי כדור לימין, שני הבלמים סגרו עלי ואז, בהטעיה ערמומית עברתי ביניהם הגעתי מהצד מול השוער וכבשתי. המאמן שרק ועצר את האימון וקרא לשחקנים למרכז, הייתי בטוח שהוא הוא רוצה שאסביר מה ואיך עשיתי, להפתעתי הוא נזף בי בפני כולם. כאן זה לא קרקס, הוא אמר, היית צריך למסור לאמצע! המגרש היה קצת רחוק מאיפה שגרתי אז לא הגעתי יותר לאימונים.

הנה כמה מהשחקנים הבולטים מבין האנגלים בליגה: פרנק לאמפרד וג'ון טרי, שניהם מצ'לסי. שחקנים מצויינים אבל לא יצירתיים. פעם היה, כמדומני לנוטינגהם פורסט, שחקן שחור ויצירתי בשם ג'ון בארנס, וממש התאמצו לדכא לו את האישיות. את סטיבן ג'רארד של ליברפול אני מאד אוהב, יש בו אופי ומנהיגות, מבין האנגלים הוא נחשב לשחקן יצירתי מאד, אבל במדד ה"תיחכום והיצירתיות" בכדורגל העולמי הייתי ממקם אותו קרוב יותר לתחתית הטבלה. בסך-הכל האנגלים כאילו רוצים מאד אבל לא יכולים, הראש המרובע דופק אותם.

האנגלים מאד פטריוטים ומאד נאמנים לנבחרת שלהם וגם הם נופלים קורבן לבילבול שבין ה"ליגה האנגלית" ל"כדורגל האנגלי". הם לא קולטים איך זה שבכל שבת וראשון,בליגה, הם רואים כדורגל מעולה, ממש הצגות, וקבוצותיהם האהובות מגיעות להצלחות עולמיות אבל בנבחרת הכדורגל מאבד מיופיו והופך לשבלוני, עם מהלכים שקופים וצפויים בלי טיפת יצירתיות ותיחכום, הם מתקשים לעקל את האכזבות שפוקדות אותם מדי שנתיים (פעם במסגרת אליפות אירופה לאומות ופעם במסגרת אליפות העולם לאומות).

הכדורגל שאנגליה תציג מול הנבחרת שלנו בשבת יהיה פיזי מאד, נוקשה אבל לא מתוחכם. הם ינסו לכבוש מבעיטות חופשיות, מקרנות, מנגיחות. אבל כשהשחקן האנגלי ירצה למסור ימינה הוא "יודיע" מראש ורק אז ימסור (עמנואל שפר, מאמן הנבחרת בעבר, היה אומר: הוא "עושה טלפון" לפני שהוא מוסר).

לעומת האנגלים יש לכדורגלן הישראלי יצירתיות ותיחכום אבל לא הרבה מעבר לזה. הישראלי חייב להיות מתוחכם כדי לשרוד. הוא יודע לאלתר, הוא ערמומי, סתגלן. אני שוב מכליל אבל, באופן כללי, שחקן הכדורגל הישראלי מפגר אחרי עמיתו האירופאי ביכולות הפיזיות שלו, ברמת הטיפול בכדור, בכושר הגופני והוא חלש יותר מנטאלית. אם הוא היה רוצה יותר (כמו שאמרו להורים שלנו בכל מפגש תקופתי בבית הספר) , מתאמן יותר הוא היה משיג שליטה הרבה יותר טובה בכדור, אפילו ברמה גבוהה יותר מהשחקן האנגלי הממוצע, הבעיטה הייתה משתפרת מאד, הנגיחה, הרגל ה"חלשה". אם הוא היה משקיע יותר המבנה הפיזי שלו היה מתעצם, תראו מה קרה לטל בן חיים מאז שעבר לאנגליה, אפילו יוסי בניון הרבה יותר חסון מאשר בתקופה שלו אצלנו. לכן הכדורגלן הישראלי, כמו האזרח הישראלי, מאלתר, חי מהבלחות, מהברקות רגעיות, מ"עיגולי פינות" ולא ממאמץ עקבי ויציב. כמה פעמים יסכים המגן הישראלי לרוץ למעלה בלי לקבל את הכדור?! בתנועה שלו הוא יוצר שטחים לחבריו, עוזר לקבוצה, אבל הוא לא מספיק חזק מבחינה מנטאלית כדי לשים את האגו שלו בצד. יוסי בניון הוא דוגמא חריגה , הוא מאד חזק מנטאלית ולכן הוא מצליח. אי אפשר להצליח באירופה בלי חוסן מנטאלי. האוסטרלים, לשם השוואה, מצליחים בכל התחומים רק בגלל העוצמה המנטאלית שלהם, הלוואי עלינו. שלא כמו האנגלים אנחנו, הישראלים, יכולים אבל לא רוצים (להתאמץ).

לכן אנחנו לא באמת מאמינים ביכולתנו, ולכן סף השבירה הוא מאד נמוך - כלומר, אם הכול ילך טוב נהיה, אולי, כמו ברזיל אבל אם יתחילו תקלות השבירה תגיע ומהר.

גם התירוץ של "מדינה קטנה" כבר לא עובד עבורנו. דנמרק הרבה יותר קטנה מאיתנו, גם שוויץ שלא לדבר על ה"רסיסים" של יוגוסלביה.

גם אנגליה וגם ישראל "חייבות" לנצח במשחק הזה, ויש בזה עומס מנטאלי עצום, גם שני המאמנים חייבים ניצחון כדי לשרוד בתפקידם וזה רק מגביר את הלחץ.

אבל נגד אנגליה יש לנו יתרון קטן אחד. "הם" אנגליה הגדולה, מעצמת כדורגל, הם היו אלופי עולם, להם יש את הליגה הכי טובה בעולם, הם פייבוריטים ברורים. הם "חייבים" לנצח הרבה יותר מאיתנו ויש בזה קצת הקלה, רק חבל שתוצאת תיקו תהיה, למעשה, כמו הפסד לשתי הקבוצות.