פעם כתבתי נאומים עבור כל מיני תשלומים, שהעבירו לי גורמים כאלה ואחרים. התחייבתי לעצמי, שלא אסגיר את מי שקיבלו ממני שירותים כאלה. בארץ עדיין מתביישים נכבדים להודות, כי לא כתבו את נאומיהם.
לכן, איני הקהל הנכון לנאומי יום העצמאות. איני רוצה לשמוע דברי רהב ללא כל כיסוי, ואני מסרב מנעורי להקשיב להם. פעם, במרחבי החול של מתקן האימונים בצאלים, בקיץ 1973, אפילו קטעתי את נאום הרהב של המח"ט שלי, שסיפר לנו כמה אנחנו טובים ונהדרים, ואבוי לאויב, שנצא נגדו. אחר כך במלחמה הצטערתי - כיוון שהמח"ט הוכיח את עצמו בקרב בגולן, בסתיו שלאחר מכן, והביא את החטיבה לביצועים אדירים נגד הסורים ונגד העירקים.
אין הרבה מקרים כאלה.
נאומי הרהב, מלאי הפאתוס והרטוריקה, מסוכנים - אנחנו נוטים להתמכר להם, ולהאמין לשטויותינו. קוראים לזה, "אוטו-סוגסטיה". בלי קשר, הציע ידיד - קצין מצטיין, ששרד את קרבות הצליחה במלחמת יום הכיפורים: "מוכן לחתום ראשון על עצומה, הקוראת לפוליטיקאים לנצור לשונם ביום הזיכרון לחללי מערכות הביטחון.
"אין דבר שיקדש יותר את היום הזה מדומיית הפוליטיקאים".
לפיכך, התכנסנו כאן, וערכתי דירוג של מקצה הגמר של רהבתנינו. הנה לפניכם דירוגי לדברי יוהרתם.
מספר 4: הרמטכ"ל גבי אשכנזי רב-אלוף גבי אשכנזי - אם הוא עצמו שכח זאת - מונה לתפקיד הרמטכ"ל כיוון שקודמו החליט להתפטר, ולא בכדי, אחרי שהוביל את צבאנו לכישלון מדהים ויקר.
רא"ל אשכנזי
אמר בטקס פתיחת אירועי יום הזיכרון, כי "רק צה"ל חזק ומרתיע, נחוש ואיכותי, הנשען על טובי המפקדים והלוחמים, הוא שיביא את כל עמי האזור ומנהיגיו, להכרה כי את המשא-ומתן עם מדינת ישראל, יש וניתן לנהל רק סביב שולחן הדיונים ולא בשדות האש, הקרב והשכול. רק צבא שכזה יקרב את השלום. כזהו צה"ל! ...".
אני מקווה שרב-אלוף אשכנזי אינו מתכוון להמשיך במסורת קודמיו. מאז תום מלחמת ששת הימים, לפחות, הם הכינו לנו צבא נהדר, נחוש, חזק, איכותי, מבריק ומרתיע - הצבא הכי טוב בעולם - שכשל בכל קרבותיו ונגד כל אויביו.
בכל אופן, אישית, אשכנזי איבד אצלי בערב יום הזיכרון הזה הרבה נקודות; וזה המון - כיוון שבקצה השפיץ שלי נשארה לי קצת גאוות יחידה מימי ב"גולני".
ועוד הערה באותה ההזדמנות: רמטכ"לנו כותב בפקודת יום לרגל יום הזיכרון ויום העצמאות: "... כמפקדו של צבא ההגנה לישראל, מבטיח אני - לא ניחת ולא נירא ...".
חוק יסוד: צה"ל (ה'תשל"ו - 1976) קובע (כמו קודמתו, פקודת צבא-הגנה לישראל ממאי 1948), שלצבאה של המדינה קוראים, "צבא-הגנה לישראל". הרבה ויכוחים היו על שמו של הצבא, ודוד בן-גוריון פסק, ששמו לא יהיה מיודע. כנראה, בזמנו של רא"ל יעלון הוסיפו את ה"א הידיעה.
מספר 3: מורתנו דליה איציק ח"כ דליה איציק - מורתנו - הרעידה את קרומי תופינו בהיותה ממלאת-מקום הנשיא. ולאו מילתא זוטרתא היא. גם דליה בנואמים, וכל מה שאתם - הבכירים, הגברים - יכולים לעשות, היא תעשה כפול ואולי אף יותר. גם ברהב.
מורתנו אמרה בטקס פתיחת אירועי יום הזיכרון, "שגם השנה הזו הוכיחה שצה"ל היה ונשאר משענת הביטחון והמגן שלנו".
יש לי בקשה קלה, מורתנו: אנא ספרי לנו מה מקורות הבנתך הצבאית, שהרי אליבא דכולי עלמא לא בזבזת אפילו יום בצבאנו, ואפילו לא היית - כמו מורך הפוליטי ההזוי - לבלברית במשרד הביטחון כשמיטב הנוער לחם.
נעזוב זה. בכל אופן, אמרי נא, מורתנו, את דבריך המאלפים לתושבי העורף, שממשלת קדימה הפקירה למר גורלם במלחמה האחרונה, ולתושבי שדרות והנגב המערבי, המופגזים בהתמדה ובלי הרף מבלי שנעשה משהו למענם. ועוד משהו קטנטן, מורתנו: נדמה לי, שלא היינו יחד בקיץ האחרון במדינת ישראל.
מספר 2: שר הביטחון עמיר פרץ עמיר פרץ - המומחה הגדול לביטחון (ראינו בקיץ ...) ולצבא, הנוהג להחזיק את משקפתו מכוסה, כשהוא מביט דרכה בעניין במתרחש - יודע לנאום. הוא גם מומחה לניתוח אסטרטגיות - כשאת נאומו מאבטחים מסוקי חיל האוויר. עוד סימן להצלחה הכבירה של משרדו ושל הממשלה, שהוא חבר בה, בביצוע תפקידיהם.
השר פרץ אמר, "היום, אחרי שש השנים נסתיימה מדיניות 'עצימת העיניים' בכל החזיתות. מעכשיו לא תהיה חסינות למשגרי הקסאמים, לשולחיהם ולכל אלה שעוסקים בטרור".
אכן דברים כדרבנות. צדקה מתחילה בבית. האם שכניו - בשדרות ובבית חאנון - יודעים זאת?
וקבלו את מספר 1 - הגדול מכולם: ראש מכשלתנו ושר אוצרנו וכמובן, התהילה, ההדר, ההוד והתפארת מגיעים למספר 1 בדברי רהב חסרי כיסוי במקצה הזה: אהוד אולמרט, ראש מכשלתנו ושר אוצרנו, ששריו נעלמים בזה אחר זה אל תוך התוהו הפלילי. שלא כמו מורתנו - ככתב צבאי ותיק ב"במחנה", הוא מכיר היטב את הסיפורים על המתרחש בשדה הקרב, ויודע לאשורן את ערכן של המילים.
אולמרט ידע להבטיח לקהל השבוי של שומעיו, "חובתנו לנופלים ולבני המשפחות לעשות כל מאמץ אפשרי לצלוח את הדרך הארוכה המוליכה אל מניעת המלחמה ואל השלום".
זאת אומר מי שהוליך את ישראל בדיון קצר וממצה בקיץ האחרון אל אחד מכישלונותיה הצבאיים הקשים ביותר ואל הרבה מצבות נוספות בבתי-העלמין.
יתר על כן, אולמרט הפליג בניתוח מדיני חדשני ומדהים. "אנו קשובים למתרחש מעבר לגבול, ושומעים גם את התחזקות הקולות המתונים" - הוא הסביר. הבטתי מאחורי ומצדדי לראות האם המשנה שימון פרס הבלתי נלאה אינו צץ מתוך מיקרופונו, ונזכרתי, שבימי הביניים נהגו למנגל את מי ששמעו סתם כך קולות ביום אביב בהיר (עיינו בערך ז'אן דארק).
