"יש להחזיר עטרה ליושנה", כך הכריז מוטי
שקלאר, מנכ"ל
רשות השידור שנבחר פה-אחד כיו"ר ועדת העורכים. "עם זאת, אף אחד לא מצפה לשובה של ועדת העורכים המיתולוגית מהעבר, כשהיה קשר בלתי אמצעי בינה לבין הממשלה, שרצתה להעביר דרכה דברים", הוא מסייג. "כשהתקשורת עסוקה בהישרדות ובתחרות עצומה, אין זמן לקשר כזה, אבל אני מצפה שהוועדה תתכנס מעת לעת ותדון בסוגיות בעלות ערך ומשמעות שהן בליבת השיח שלנו".
"יש מקום ליותר קשר בין הוועדה לבין גורמים ממלכתיים בכל הנוגע לאירועי ביטחון מסוימים, תוך כדי העמדת האינטרסים של התקשורת מול האינטרסים של הצבא", מוסיף שקלאר. "אם ועדת העורכים הייתה יותר פעילה, אולי היינו מגיעים להסכמה עם מערכת הביטחון על סיקור רחב יותר של מבצע '
עופרת יצוקה' ואז אולי לא היינו מגיעים לדוח גולדסטון. יש גם מקום לשאלות אתיות משמעותיות, כאשר באמצעות דרכי סיקור מסוימות אנחנו יוצרים גישה דמונית כלפי קבוצות שונות בחברה הישראלית".
אתה בעד המשך הצנזורה? "אם אנחנו חפצי חיים, צריכה להיות צנזורה צבאית. השאלה היא עד כמה אתה משתמש במושג צנזורה כדי לכסות דברים שלא מן הנמנע שיתפרסמו. צריך להגיע להבנה שמה שכרוך בפיקוח נפש משמעותי יהיה תחת הצנזורה, ומה שלא נוגע בפיקוח נפש בעידן אינטרנטי רב-ערוצי יכול להיות שלא צריך צנזורה".
תחדש את מסורת מפגשי שישי בצהריים של ועדת העורכים עם ראשי המדינה והמשק שהניבו לא מעט כותרות ראשיות? האם זה יכול לעבוד כך בתקשורת של שנות האלפיים? "אני סבור שיש גם כעת מקום למגע קרוב יותר בין הרשות הפוליטית המבצעת לבין רשות התקשורת, שבסופו של דבר הן חורצות גורלות של מדינה שלמה ושל עם שלם. מעת לעת מתקיימים מפגשים כאלה שלא כותבים עליהם, כמו מפגש שהיה לנו עם הרמטכ"ל ועם ראש אמ"ן, שבו היה דיון רק לאוזניים ששמעו".
השאלה אם 'סופרים' את הוועדה שלכם? "אני משוכנע שהם 'סופרים' אותנו, אבל שוב - אני לא מציע לבוא ולהעתיק אחד לאחד את מה שהיה בימים אחרים".
איך אתם מצפים שייקחו אתכם ברצינות אם נעדרת אצלכם נציגות של העיתון הקורא לעצמו "העיתון של המדינה"? "זאת אחת המשימות הראשונות שנטלתי על עצמי עם כניסתי לתפקידי - לשבת עם אנשי '
ידיעות אחרונות' ולנסות לשכנע אותם שיצטרפו מחדש לוועדה".
התפרסם בתקשורת שכביכול השר הממונה על רשות השידור, יולי אדלשטיין, מאיים על תפקידך. יש דברים בגו? "מכיוון שאנחנו חלק מהמזרח, לדמיון המזרחי אין גבולות. לצורך העניין, השר גם אם הוא רוצה לפטר, הוא איננו מוסמך לכך. הייתה לנו שיחה מאוד עניינית בלי שום רמזים לכאן ולכאן. מניין צצים פרסומים כאלה? - כשאתה מזיז אנשים מתפקידם, הם מהווים אופוזיציה ואז הם מפיצים שמועות. כשהבור ריק ואין בו מים, אתה יודע מה אמר רש"י? - יש בו נחשים ועקרבים".
אמנון דיק אמור להתמנות כיו"ר רשות השידור? "הוא אמור לעבור את ועדת שפייניס ואז יכהן כיו"ר רשות השידור ובעזרת השם יהיה לצדו ועד מנהל חדש. דיק יבוא אלינו, כידוע, מהכלכלה. צריכים הרבה כוחות כדי להחזיר את רשות השידור לימי זוהרה. כל כוח חיובי שיכול לתרום, יתקבל בברכה".
רשות השידור מוכרת עשרות שנים כגוף עתיר גירעונות עם אין-ספור יוזמות לרפורמות. מתי תגיעו אל המנוחה והנחלה? "יש פה ניצול ציני של משבר כלכלי שנוצר כתוצאה מהרבה סיבות. אחת מהן היא גריעת 40 אחוז בסך הכול מאגרת הטלוויזיה בשנים האחרונות. אנחנו במקום האחרון בעולם בנושא הזה. במדינות אחרות שבהן יש שידור ציבורי, גובים פי שניים או שלושה אגרה מתוך הבנה שזה מה שמייצר תרבות. מי שמבין שאי-אפשר להשאיר את הזירה רק לשידורים המסחריים ויוצא קצת מהקופסה הקטנה של שמאל וימין, ברור לו שהמאבק האמיתי של החברה הישראלית היא על דמותה הערכית הציונית היהודית. הבעיה היא שכל אלה שמקטרים על ערוץ 1, לא צופים בו. לו היה עושים כך, היו רואים תוכניות שנוגעות לליבה של הקיום שלנו ונוגעות בשיח היהודי-ישראלי. מאז שנכנסתי לתפקידי ברשות השידור, אני פועל להחזרת השיח הזה למגרש המשחקים ולהיות משמעותי בדופק התקשורתי שלו".
"לא תופסים כאן מה זה פיחות מתמשך בתשלומי האגרה", הוא מוסיף. "המדינה מתייחסת אל השידור הציבורי כמו אל איזה מפעל, או רשות שדות התעופה, רשות הנמלים, או חברת החשמל. היא לא תופסת שזה מקום שמחולל תרבות ויש בה שלא מבינים שכמו שאי-אפשר לסגור את משרד החינוך, כן אי-אפשר לסגור את רשות השידור".
מאיימים לסגור? "מאיימים, אבל אם כל שנה מורידים חמישה אחוזים מהאגרה, משמעות הדבר היא שבסופו של דבר לא תהיה רשות השידור. ושוב מאיימים עלינו בהפחתת האגרה אם לא נספיק לבצע את הרפורמה עד סוף השנה. זה לא מקובל עלי הדבר הזה. כבר הצעתי פיתרון ולפיו יתנו לנו תקציב מסוים לטובת תכנים, שיופקו מחוץ לרשות השידור ובמקביל לבצע את הרפורמה בתוך הרשות. ואגב, שיהיה ברור שהשידור הציבורי הוא לא רק ערוץ 1 של הטלוויזיה, אלא גם שמונה תחנות הרדיו השונות של 'קול ישראל'. אחרי כל זה התקציב שלנו הוא בסך הכול 100 מיליון ש"ח יותר מערוץ 2 שהוא רק ערוץ טלוויזיה".
על-רקע כל הקיצוצים הנדרשים, הבאתם כמגיש חדשות את ינון מגל, עם שכר של 55 אלף שקל לחודש לא הגזמתם? "הנתון הזה הוא חלק מהפופוליזם התקשורתי. הסכום האמור הוא עלות מעביד. מי שמבין עניין, יודע שזה שווה 30 אלף ש"ח פלוס, מבחינת השכר שהוא מקבל. כל כלכלן יאשר לך את מה שאני אומר. שכרו הוא עלות קבלן והוא מוריד מעצמו את הפנסיה, הביטוח הלאומי, קרן השתלמויות וכן הלאה".
טוב, הוא קבלן ועודד גרנות, פרשנכם לעניינים ערביים, שמשתכר מעל 47 אלף שקל? "יש מספר מועט של אנשים ברשות שחייבים להחזיק בשכר של טאלנטים והם מרוויחים הרבה יותר ממני. אני בתחרות מול ערוצים אחרים ואני מודה שאם עודד גרנות עובר לערוץ אחר, אני בבעיה קשה. זה חלק מהתחרות בתחום".
אתה שלם עם מציאות שבה מפקח שידור משתכר בלמעלה מ-50 אחוז יותר מאשר מנכ"ל רשות השידור? "לא, אני לחלוטין לא מסכים עם זה. לכן, אנחנו פועלים למימוש הרפורמה שאמורה לשנות את המציאות הזאת".
מנכ"ל הרשות השנייה, מנשה סמירה, צוטט כאומר - "רשות השידור גוססת בגלל שיטות העבודה שלה". מה דעתך? "לדעתי, מנשה שוגה כאן. כמי שניהל שבע שנים את הרשות השנייה, לא אתייחס אליה לטוב ולרע וכך אני מציע שגם הוא לא יתייחס אלינו. לעצם העניין, כל רעיון הרפורמה הוא לייתר 700 מתוך 1,800 עובדי רשות השידור. אני מקווה שעובדים אלה, שרובם מיותרים, יפרשו ברצון ולא - הם יפוטרו עם תנאי פרישה ראויים כדי לא להוציא אותם לרחוב. החיסכון של 250 אלף שקל בממוצע לעובד שיסיים את תפקידו, יאפשר לי במהלך השנים להוציא יותר כסף לתוכן. בסיכומו של דבר, ברגע שיהיו הסכמי עבודה נורמליים ואדם ירוויח בהתאם למה שהוא עובד ולא יקבל שעות כוננות ושעות נוספות כפיקציה במובנים מסוימים, כתוצאה מהסכמי עבודה מלפני עשרות שנים, אז נוכל לשדר יותר דרמות ותוכניות תעודה".
נזכיר שכיו"ר חברת החדשות של ערוץ 2, סירבת לשלם סכומי עתק בעבור ראיונות בלעדיים. "ברשות השנייה יכולתי לקבל החלטות כאלה בתור גוף מסחרי. רשות השידור היא גוף ציבורי, הבנוי על הסכמי עבודה. אסור לי לשנות דברים באופן שרירותי. בלי הסכמה בין האוצר לבין ההסתדרות ולבין אגודת העיתונאים, אי-אפשר לנקוט מהלכים חד-צדדיים".
