המאבק שהתקיים בוועדה למינוי שופטים סביב מינויה של עו"ד נאווה בן אור לבית המשפט המחוזי בירושלים, ביום ה' שעבר, הוא פרק נוסף בקרב הטיטאנים שבין שר המשפטים לבין בית המשפט העליון. קרב שבו מערכת המשפט רשמה נצחון זמני, כאשר מזוז הורה לשר פרידמן לבטל מינויים של 15 דיינים לבתי הדין הרבניים.
הנימוקים היו פרוצדורליים לכאורה, העדר תעודות דיינות בתוקף ל-14 מתוך 15 הדיינים והעובדה שבהליך המינוי של הוועדה הממנה לא נרשמו פרוטוקולים. קשה להאמין שאלו אכן הסיבות. הסיבה הראשונה ניתנת לפתרון בקלות והסיבה השנייה מעולם לא הטרידה במיוחד את מערכת המשפט. הדיונים בוועדה למינוי שופטים מתנהלים תמיד ללא פרוטוקול וכך גם הדיונים בבית המשפט העליון. רק לא מזמן היינו עדים לכמה מעט חשיבות מייחסת מערכת המשפט לפרוטוקולים, כאשר בית הדין המשמעתי לשופטים הסתפק בנזיפה חמורה ובהעברה למקום כהונה אחר, לשופטת, הילה כהן, שנתפסה מזייפת 14 פרוטוקולים של דיונים שהתנהלו כביכול באולמה.
נימוק נוסף שאמנם לא שימש עילה לפסילת המינויים, אך היה לו חלק חשוב במלחמה על דעת הקהל, היה קרבתם המשפחתית של הדיינים לפוליטיקאים ולאישי ציבור. מה שעורר את הטענה כי המינויים נעשו על-רקע אותה קרבה המשפחתית. אף זה נימוק תמוה בהתחשב בכך שמערכת המשפט כולה ובית המשפט העליון בפרט, מבוססים על קרבה משפחתית הדוקה שדי בה למלא פרקים שלמים בסדרה קשר משפחתי. רק כדי לסבר את האוזן: אלישבע ברק ,אשתו של אהרן ברק, לשעבר נשיא בית המשפט העליון, וסגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה, היתה כפופה לסמכותו הערעורית של בית המשפט העליון בעת שבעלה עמד בראשו ובשנים 78-87 היתה עוזרת משפטית של נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר, כשבעלה היה שופט בבית המשפט העליון.
מישאל חשין שופט בית המשפט העליון (בדימ.), הוא בנו של שניאור זלמן חשין, מי שהיה שופט ומשנה לנשיא בית המשפט העליון ובן דודו הוא דוד חשין, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר מונה ב-2006 לכהונה בפועל בבית המשפט העליון. אחותו של מני מזוז, ימימה מזוז, כפופה לו מקצועית בהיותה יועצת משפטית של משרד האוצר ואילו אשתו, אלינער מזוז, כפופה לו בהיותה המשנה ליועץ המשפטי של משטרת ישראל.
נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, היא תלמידתו לשעבר של אהרן ברק ובתה עו"ד דניאלה ביניש, התמחתה אצל עו"ד נאוה בן-אור, פרקליטת המדינה שבאותה עת הופיעה לפני אמה ושלאחרונה מונתה, כאמור, ביוזמת ביניש לשופטת בית המשפט המחוזי בירושלים. שופטת בית המשפט העליון, עדנה ארבל, גם היא תלמידתו של אהרן ברק וחברה קרובה של נשיאת בית המשפט העליון, ביניש.
קרוב לוודאי שאילו היה מינוי הדיינים קורה בעיתוי אחר הוא היה עובר בשקט. המערכת המשפטית החילונית מעולם לא התעניינה במיוחד במינויים בבתיה"ד הרבניים, הנתפסים בעיניה כעולם נפרד, אבל באווירה הנוכחית ובמתיחות השוררת בין בית המשפט לשר המשפטים נראה שכל גיץ קטן יכול לעורר דליקה גדולה.
מינויו של שר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן, חתן פרס ישראל ומבקר חריף של בית המשפט העליון ושל העומדת בראשו עורר סערה גדולה במערכת המשפטית. מה שגרם לשופט (בדימ.), מישאל חשין, לשלוח לו עוד טרם מינויו, את האזהרה האומרת: "אני הייתי משנה לנשיא בית המשפט עליון. זה ביתי. מי שירים יד על ביתי, אני אגדע את ידו".
ספק אם השופט חשין חשב באותה עת על חוואי בשם שי דרומי שהגן על ביתו מפני פורץ ועל אנשי עמונה שניסו להגן על בתיהם מפני אלו שנשלחו להרוס אותם ושהמערכת עליה הוא בא להגן העמידה אותם לדין.
גם השופט (בדימ.), מצא, מיהר לנזוף בשר החדש בגין דיעותיו על בית המשפט העליון ועל דורית ביניש. "דורית ביניש עומדת בראש מוסד מפואר. בית המשפט העליון איננו עניין אישי, הוא מוסד". דברים אשר עולים ללא ספק בקנה אחד עם דברי עמיתו השופט חשין "אני הייתי משנה לנשיא בית המשפט עליון. זה ביתי וכו'".
לזכותו של פרידמן יש להגיד שהוא לא השיב ולא נגרר לעימותים. גם כאשר אזרחים רצו להתלונן במשטרה נגד חשין, בגין איומים, ביקש להסיר את התלונה. יתכן שחשב שעדיף לענות להם במעשים ולא במילים ובתור צעד ראשון הגיש את הצעת החוק לשינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים באופן שבו בין השאר יוחלפו בוועדה שניים משופטי בית המשפט העליון בשופטי ביהמ"ש המחוזי (בדימ.) וכמו כן יתווספו אליה יו"ר ועדת חוקה, או ח"כ אחר ופרופסור למשפטים.
ללא ספק מדובר בהצעה מהפכנית. הוועדה כיום מורכבת משלושה שופטי בית המשפט העליון בד"כ בעלי עמדה זהה, עוד שני נציגים מלשכת עוה"ד שבד"כ מפחדים מהשופטים, שר, ח"כ מהאופוזיציה וח"כ מהקואליציה שבד"כ חלוקים בדיעותיהם. כך יוצא ששלושת שופטי בית המשפט העליון, הם הקבוצה ההומוגנית והחזקה ביותר ואי לכך נותנת הטון בהחלטות הוועדה והשפעתה עליה מכרעת.
במילים אחרות מערכת המשפט ממנה את עצמה. זו שיטה יחודית שלא קיימת באף מערכת משפט אחרת בעולם ומלבד העובדה שהיא פועלת על עיקרון חבר מביא חבר וקרוב מביא קרוב כל שאר הקווים המנחים שלה הינם תעלומה. כך לדוגמה נפסלה מועמדותן של פרופ' נילי כהן ושל פרופ' רות גביזון, שתי משפטניות מבריקות ובמקומן קודמה פרקליטת המדינה לשעבר, עדנה ארבל, חברה קרובה של דורית ביניש.
המחשבה היתה שהכנסת גורמים חדשים למשחק תיטול את ההגמוניה מידי שופטי בית המשפט העליון העליון, תשים קץ לסבב המינויים הנפוטיסתי ותאפשר חדירתן של השקפות עולם חדשות לבית המשפט העליון, שהוא אינו ביתו הפרטי של אף אחד, אלא ביתו של העם. באופן לא מפתיע נתקלה ההצעה בהתנגדות קשה מצד שופטי בית המשפט העליון. שלא רק שבהסדר החדש הם מאבדים את כוחם, אלא שבנוסף, רחמנא ליצלן, מינויים יקבע ע"י שופטי בתי משפט מחוזי (בדימ.).
ומה בפרקים הבאים: התנגדותה של ביניש ליוזמת השר פרידמן למנות את השופטת הילה גרסטל לנשיאת בית המשפט המחוזי לאזור המרכז, הביאה למאזן אימה לפיו פרידמן מסרב למנות את השופט משה גל למנהל בתי המשפט הקבוע לפי רצונה של ביניש ומאיים למנות לתפקיד זה את גרסטל במקומו.
בנוסף קיים גם עניין מינוי שופטים חדשים לבית המשפט העליון, שאמור להתבצע ב-13 ביוני (זאת לאחר שהמועד נדחה שוב ושוב לבקשת ביניש). לראשונה יוגשו שתי רשימות מועמדים שונות. אחת של ביניש ואחת של פרידמן. אין להמעיט בעוצמת המאבק הצפוי סביב אותם מינויים. שופט בית משפט העליון מתמנה לתקופה ממוצעת של 20 שנה ולפיכך זה שיצליח להכניס את האנשים שלו יזכה לעצב את דמותו של בית המשפט העליון לתקופה ארוכה. צפו לעוד אינספור פרקים מעניינים בהיכלות הצדק שלנו, או במילים אחרות המשך יבוא.
