באופן פרדוקסלי משהו, מי שכמו גולדשטיין משוכנע שנתניהו טרם חצה את הקווים הוא איש השמאל יוסי ביילין. הלה חטף השבוע מקלחת קרה מאהוד ברק, שטען כי הוא מניח מקלות בגלגלי הרכבת המדינית: מייעץ לפלשתינים על מה להתעקש, מפרסם סודות מחדרי המשא-ומתן. ביילין לא מבין מה ברק רוצה מחייו. "איזה אינטרס יכול להיות לי להפריע לתהליך?" הוא תוהה. הוא אומנם "מדבר עם כולם" אך אינו יועץ לצד זה או אחר.

לעצם העניין, ביילין – בהתבטאות זהה לזו של שרים בשביעייה – משוכנע ש"המחיר הסופי שהממשלה הזו מוכנה לשלם רחוק ממה שהפלשתינים יסכימו לקחת. המצג שנתניהו מציג לגבי גבולות 67' וירושלים רחוק מאוד ממה שהם רוצים, ומסיבה זו אי-אפשר להגיע להסדר. אני לא בטוח שהם צודקים, אבל התוצאה היא קיפאון".

לכן, מעריך ביילין, "נתניהו אומר שהוא רוצה משא-ומתן אך הפלשתינים חוששים שהוא מעוניין רק בתהליך, שיעברו כמה שנים של משא-ומתן שבסופו לא יקבלו את מה שהם מעוניינים לקבל. לכן הם כלל לא רוצים להתחיל בשיחות. נתניהו הולך כל הזמן על החבל הדק בין לומר לעולם ולקהילה הבינלאומית 'הלכתי רחוק למען השלום' לבין לומר לימין 'אני בסדר ואיני מוותר כפי שמלשינים עליי'. הוא מתמרן בין המציאות המדינית שאינה משתנה לבין הקואליציה שלו".

על-פי הידוע לביילין אין פער משמעותי בין מה שנאמר בחדרי חדרים למיטשל לבין מה שידוע בציבור. "נתניהו, כמו ראשי ממשלה שקדמו לו, לא מרמה. כשרבין הבטיח לא לרדת מהגולן הוא התכוון לכל מילה, אבל המציאות הובילה אותו למקום אחר. כששרון אמר 'דין נצרים כדין תל אביב' הוא באמת האמין בזה ובכל זאת עשה מה שעשה. כשנתניהו דיבר נגד מדינה פלשתינית הוא האמין במה שאמר, אבל אז עלה לשלטון ושינה את עמדתו בהתאם למציאות. נתניהו "עדיין לא נמצא לפני צומת הכרעה כי אין משא-ומתן, וכל עוד לא יגיע לצומת הוא יכול להמשיך במשחק הזה ככל שירצה".

מה יעשה נתניהו אם יגיע לצומת?

"הוא עצמו עוד לא יודע".

גולדשטיין מוביל קו מורכב כלפי נתניהו. כמו רבים בישראל, אולי בעולם, הוא מתקשה להבין מה נתניהו רוצה. מצד אחד, נתניהו מבטיח לו ש"יהיה בסדר ונחזור לבנות". מצד שני, גולדשטיין "מתחלחל" מההקפאה ומהתייצבותו הגורפת של ראש הממשלה מאחורי נוסחת שתי המדינות, וזה עוד בלי לדעת את המידע המובא כאן. אך תשובתו של גולדשטיין לערפל הזה אינה לאיים על נתניהו אלא "לאגף ולחבק אותו מימין. אסור לנו להוציא אותו מהמחנה ולומר לו 'לא עוד ימין ייקרא שמך', אלא יש לעבוד עם המערכת הפוליטית כדי לוודא שרצון רוב הציבור, שבחר בנתניהו להיות ראש הגוש הימני, יבוא לידי ביטוי במדיניותו. צריך לחזק את הצד הימני שבו, להגיד לו: אנו מבינים את הקשיים שלך מול ארצות הברית ונמשיך לתמוך בך על-מנת שתחזור לבנות".

אבל אולי כך הוא מרדים אותך, ובעוד כמה חודשים תתעורר ותגלה שהכול מכור?

"לצורך העניין אפשר לומר שלא משנה לי מה הוא יגיד או כבר אמר, אלא מה המצב הפוליטי שהוא נתון בו. התפקיד שלנו הוא ליצור לנתניהו את הסולם הפוליטי שיעזור לו לרדת מהכרזתו על שתי המדינות, כדי שבסוף יגיד לאובמה 'שמע, התכוונתי, אבל פוליטית אני לא יכול'. הצד שלנו צריך לעבוד עם השרים וחברי הכנסת של הליכוד, ש"ס, ישראל ביתנו ושאר המפלגות, כדי שאלה יזכרו ויזכירו לו מה אמרה הדמוקרטיה הישראלית. צריך לעבוד בכלים הדמוקרטיים של שכנוע. נכון, זו עבודה קשה וסיזיפית, אך בסופו של דבר היא מוכיחה את עצמה. הדרך האחרת של איומים, 'תג מחיר' ועשייה לא חוקית מאחורי הקלעים לא הוכיחה את עצמה".

הכיוון שגולדשטיין מתווה הוא אחד מלקחי ההינתקות. הימין, הוא טוען, תקף את שרון בצורה בוטה, דחק אותו מן המחנה, וכך הפך אותו מאוהב לאויב. לבו של נתניהו, הוא אומר, עדיין פועם במקום הנכון. לכן, במקום לדחוק יש לחבק אותו. הוא משוכנע שהטקטיקה הזו היא גם היחידה האפשרית. "תגיד לי מי משרי הליכוד בא לכנס ולהפגנה נגד ההקפאה. אף אחד. תשעים אחוזים מהליכוד הולכים עם נתניהו. הליכוד עדיין בטראומה מהפילוג. הוא לא ישוש לפילוג נוסף".

לא רק במישור הפנימי מטיף גולדשטיין לשכנוע, אלא גם ברמה הבינלאומית. הסיסמה שהוא מסתובב איתה זה כמה שנים היא "ככל שנעבוד יותר על ההסברה כך יגדל מרחב הפעילות של הטנקים". כבר שנים שהוא טווה קשרים אישיים בגבעת הקפיטול ובבית הלבן. הוא, בשונה מנציגיה הרשמיים של ישראל, מדבר בפגישות בגאון על זכותנו ההיסטורית ביהודה ושומרון. גם בדברים שהשמיע השבוע באוזני נתניהו דחק בו "להמשיך בדרכך, להזכיר שאנו נמצאים בארץ ישראל מכוח הזכות היסטורית ומכוח הייסורים שאנו עוברים והמחיר ששילמנו כאן. העמדה הזו אולי מובנת לנו אבל היא לא מובנת בעולם".

עד שיתפתחו הדברים, אם בכלל, נתניהו הולך בזיגזג, פעם ימינה ופעם שמאלה. השבוע היה תורו של הימין. אנשיו של נתניהו ייחסו לביקורו בכפר-עציון ובמעלה-אדומים ביום ראשון משמעות רבה. רבים מהם טרחו, באופן חריג למדי, להגיע בעצמם לשני המקומות. "לא היה אף ראש ממשלה שעשה דבר כזה", התפעל אחד מאנשי נתניהו בעת שהִמתַנו לו בבניין ההנצחה של חללי גוש עציון בכפר-עציון.

באיחור אופייני של חצי שעה הגיעה הפמליה. רוח הררית קפואה נשבה בחוץ. עשרות מתושבי המקום חיכו בפנים, מנצלים את הזמן כדי להיזכר ברשימת המנהיגים שביקרו כאן בארבעים שנות פלוס. "העץ של ויצמן תפס גובה וזה של שמיר נשאר נמוך עד היום", הביא אחד הקיבוצניקים דיווח טרי מהחורשה. לנתניהו עצמו לא היה זה ביקור ראשון במקום, וכנראה גם לא עץ ראשון. בקדנציה הראשונה השתתף בחגיגות ה-30. מאז הספיק לבקר לא פעם בחפירות ההרודיון ולהתעדכן בגילויים החדשים. גם הפעם ביקש לעשות את דרכו ברכב ולא במסוק "כדי לראות מה מתפתח בשטח".

קבלת פנים חמימה קידמה את פניו. חברי קיבוץ, שכבר ראו הכול ושמעו הכול, עצרו יום עבודה ובאו לאירוע. כך גם כמה מיני-סלבס מקומיים. התרגשות לא נרשמה בקהל. גם לא הפגנות. היעדרותו של חנן פורת, סמלו המובהק של כפר-עציון, הייתה בולטת.

תזמורת ילדים מתקוע ניגנה את "הבאנו שלום עליכם" ואת "ט"ו בשבט הגיע – חג לאילנות". למנצחת, אירנה מילשטיין, ניתנו שלושה ימים בלבד להתכונן, מה שלא פגם בתוצר הסופי. נתניהו מצדו התרגש מהשתתפות הילדים בטקס. הוא לחץ את ידי "ילדי ישראל על ההרים" כפי שכינה אותם, ושיתף פעולה עם אחד מהם בנטיעת עץ הארז. לילד, נין לניצול שואה שנהרג בקרב על הגוש ונכדו של ראש המועצה הקודם שילה גל, הבטיח נתניהו כי נכדיו וניניו שלו יזכו לחיות בגוש לנצח. מחיאות הכפיים לא איחרו לבוא. בנאום, אחרי שהזכיר את אריאל, מעלה-אדומים וכפר-עציון, הכריז נתניהו: "המסר שלנו ברור. אנחנו נוטעים כאן, אנחנו נישאר כאן, אנחנו נבנה כאן. המקום הזה יהיה חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל לנצח".

גוש עציון, יודע נתניהו וידעו מארחיו, בטוח. לפחות יחסית, ולפחות רובו. חלקו המערבי נמנה עם הגושים אשר על ההכרה בהשתייכותם לישראל יש "קונצנזוס לאומי רחב מאוד, וההכרה (בכך) מחלחלת בהדרגה גם לזירה הבינלאומית", כדברי נתניהו בטקס. מהיעדר הביקורת הבינלאומית על ביקוריו אנו למדים שהגושים הם עובדה מוגמרת. אלא שמבחינת פרנסי הגוש אין פירוש הדבר שאפשר לעשות לנתניהו הנחות.

"ימים לא קלים עוברים על ההתיישבות היהודית בארץ ישראל", פתח שאול גולדשטיין, ראש המועצה האזורית, כשנתניהו לוגם קפה שני מטרים ממנו. הביקורת הייתה ברורה, אף כי לא כללה חצים אישיים. הוא הביע תקווה שבשנה הבאה יינטעו לא רק עצים אלא גם "בית, כיתה וגן".

ככלל, מסרו המקורות, המשא-ומתן אינו מתנהל עם הפלשתינים אלא עם האמריקנים ובידיעת המצרים, תוך תיאום עקיף עם הפלשתינים. דברים אלה תואמים הדלפה של בכיר פלשתיני לסוכנות 'אסושייטד פרס' לפני שבוע שלפיהם הפלשתינים פנו לאמריקנים בבקשה שינהלו בעבורם את המשא-ומתן על גבולות המדינה הפלשתינית.

נתניהו הסכים להקים בירושלים בירה פלשתינית. כזכור, לפני שבועיים הצהיר שר החוץ המצרי, אחמד אל-רייט, כי נתניהו הביע עמדה כזו באוזניו של הנשיא המצרי מובארכ. לשכת נתניהו הכחישה אז את הדברים. בנושא המקומות הקדושים ליהודים, בירושלים בפרט וביהודה ובשומרון בכלל, נתניהו הסכים לאי-ריבונות הדדית – לא פלשתינית ולא ישראלית – ולשליטה בינלאומית, כולל בהר הבית. כך יהיה גם בקבר רחל למשל.

השיחות עם מיטשל וצוותו מוגדרות בלתי-פורמליות, ובאופן תיאורטי אינן מחייבות את ממשלת ישראל. מקור הבקיא במידע הסביר כי מדובר בהתחייבויות עקרוניות של נתניהו אשר אינן יורדות לפרטים. דפוס דומה נקטו מנהיגים ישראלים בעבר, טרם המשאים והמתנים עם סוריה: הם התחייבו באופן כללי על תוצאות המשא-ומתן, בלי לסכם את הפרטים מראש. נתניהו עצמו נהג כך בקדנציה הקודמת שלו, כאשר באמצעות מקורבו רון לאודר העביר לאסד מסרים ברורים כי יסכים לנסיגה עמוקה בגולן. גם אז הייתה זו התחייבות עקרונית שלא נכנסה לפרטי הפרטים.

הפעם הועבר המסר למיטשל דרך עו"ד יצחק מולכו, איש סודו של נתניהו, שניהל את המגעים עם השליח האמריקני. ככל הידוע, היועצים המדיניים של נתניהו בירושלים אינם מודעים לכך שאלו העמדות שהביע נתניהו. היועצים, כמו חברי השביעייה ונתניהו עצמו, נצמדים לקו הרשמי שלפיו ישראל מוכנה לדבר על הכול – ירושלים, פליטים, קווי 67' – אך תציג במשא-ומתן את עמדותיו המוצהרות של נתניהו כי הוא שולל את חלוקת העיר, שולל נסיגה בהיקפים הנזכרים, ואינו מוותר על הדרישה לקץ הסכסוך.

זו גם לשון תגובתו הרשמית של לשכת נתניהו: "פנייתכם אלינו רצופה בטענות חסרות כל יסוד. ראש הממשלה נתניהו לא שינה את עמדותיו המוכרות – לא בשיחותיו עם הסנאטור מיטשל, לא בפגישותיו עם מנהיגים בעולם ולא בשום פורום אחר. בכלל זה, כמובן, נמנות עמדותיו הנחושות שלפיהן כל הסדר שלום יצטרך להוות קץ הסכסוך וקץ התביעות; ירושלים המאוחדת תישאר בריבונות ישראלית; בעיית הפליטים תיפתר מחוץ לגבולות ישראל; ישראל תעמוד על גבולות ביטחון; ועוד. הטענות המוזכרות בפנייתכם כביכול לגבי משא-ומתן חשאי פשוט לא היו ולא נבראו. הסכמנו רק למו"מ ללא כל תנאים מוקדמים, אין עדין דיון על גבולות".

אלא שהמקורות, שלושה במספר, לא קונים את ההכחשה הזו. שלושתם בקיאים בחומר ומתעקשים שהמידע שהוצג לעיל מדויק לחלוטין. הם מעריכים כי נתניהו מתכוון לשמור בסוד את הסכמותיו אלו עד סמוך לתום תקופת ההקפאה, מתוך הבנה שחשיפתן תערער את שלטונו. לקראת סוף התקופה, כך מקווה נתניהו, כבר יהיה בעיצומו של משא-ומתן עם הפלשתינים. אם יבשיל התהליך, יתברר ממילא שאלו עמדותיו ואז יחזור לבנות אך רק במקומות שבהם תישאר ישראל באופן קבוע, קרי בגושים.

לפי שעה נראה שגם המהלך הקיצוני הזה של נתניהו לא השיג את יעדו. הפלשתינים מסרבים לחדש את השיחות עם נתניהו, אף ששמעו לאן יגיע בסוף התהליך. זה פשר האכזבה העמוקה בצד הישראלי מהעמדה הפלשתינית.