קטין שהשתתף בשוד אלים לא ישלח למאסר

"שליחתו של המערער אל מאחורי סורג ובריח עלולה לגדוע את המאמצים הניכרים שהוא עושה לקדם את חייו ולקרב אותו אל העולם העברייני". כך קבעה (יום ה', 29.04.10) שופטת בית משפט העליון, עדנה ארבל, בערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים אשר השית על קטין שהורשע בתקיפה ובשוד חמישה חודשי מאסר.

כעולה מהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בתאריך 23.12.08, לאחר חצות, שהה המערער עם אחדים מחבריו בגן העצמאות בירושלים, שם לגמו משקאות חריפים. בסמוך לשעה 02:30 הם הבחינו בתיירים צעירים שחלפו במקום, והחבורה עליה נמנה המערער תקפה אותם, הפילה אותם לרצפה, וגנבה מאחד מהם 50 ש"ח, כסף זר, כרטיס אשראי ומסמכים נוספים. אחד התיירים, ג.ב. שנמלט מהמקום, שב לעיר לאחר זמן מה עם אחד מחבריו בניסיון לאתר שניים אחרים שנשארו שם. בדרכם הם פגשו בשלושה מבני החבורה שהשתתפה בתקיפה הראשונה, ועליה נמנה גם המערער. השלושה שבו ותקפו את ג.ב., הפילו אותו על הרצפה, ואחדים מהם נטלו את ארנקו שהכיל 150 ש"ח ומסמכים אישיים. הם הותירו את ג.ב. חבול על הארץ והסתלקו מהמקום. המערער הורשע, בעקבות הודאתו, בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה לשם גניבה וקבלת נכסים שהושגו בעוון. על כן אלה נדון המערער לחודשיים מאסר ו-6 חודשים מאסר על-תנאי.

"המערער חטא באלימות קשה"

בערעורו לבית המשפט העליון גורס המערער כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר גזר עליו מאסר ממש, חרף הנזקים הכרוכים בו לעתידו ולתפקודו בחברה. לעניין זה הפנה המערער לנסיבותיו האישיות ולהמלצתו של שרות המבחן להסתפק במאסר על-תנאי, ביצוע שרות לתועלת הציבור, השתתפות בסדנת "חוק ומשפט" ופיקוח של השרות עליו במשך חצי שנה.

השופט אדמונד לוי סירב להיעתר לערעורו תוך שהוא מציין כי: "המערער חטא ביחד עם אחרים באלימות קשה, שהופנתה כלפי צעירים בני גילו, תיירים תמימים שהלכו ברחוב מרכזי בירושלים. החבורה עליה נמנה המערער לא חסה על הקורבנות, היכתה אותם, הפילה אותם לרצפה, ולבסוף גנבה מהם רכוש. המערער שבפנינו חזר על תרחיש דומה באותו לילה, ללמדך עד כמה התיאור האופטימי העולה מנימוקי הערעור אינו מדויק. אכן, המערער היה קטין בעת האירוע, אולם בוגר דיו כדי להבין כי אלימות לשמה וגניבת רכוש הם מעשים פסולים שלצדם עונש. יתרה מכך, כבר נקבע לא אחת כי קטינות אינה מראית פני הכל, והדברים ראויים להיאמר ביתר שאת נוכח גל האלימות השוטף את האוכלוסיה בישראל בשנים האחרונות, שלא פסח גם על קטינים".

"למערער אין קשר עם אביו מגיל צעיר"

לעומת השופט לוי, אשר סירב להתרשם מקטינותו של המערער או מנכונותו להשתתף ב"סדנת חוק ומשפט" השופט ארבל גילתה לב רחום של שופטת יהודיה וקבעה כי "במקרה זה קיימות נסיבות חריגות אשר מצדיקות הקלה בעונשו של המערער" שכן "האירוע האלים אינו משקף את דרכו עד כה". השופטת ארבל מציינת את "עברו הנקי", ואת נסיבותיו האישיות הדיקנסיות משהו: "תסקירי שירות המבחן מתארים את הרקע המשפחתי המורכב של המערער, אשר עלה ארצה עם אמו ואחותו לאחר שהוריו נפרדו בארץ מוצאו על-רקע צריכת האלכוהול של אביו והאלימות שהפעיל כלפי בני משפחתו. על-פי הנטען, למערער אין קשר עם אביו מגיל צעיר. תהליך הקליטה בארץ היה מלווה בקשיים, כאשר המערער, כבר כילד קטן, נדרש למלא את החלל שהותיר האב, לטפל באחותו הקטנה ולסייע לאמו שחלתה ונדרשה לאשפוזים רבים. מאז ועד היום משמש המערער כמשענת של ממש לאמו ולאחותו ואף מסייע בפרנסת המשפחה. אוסיף כי כפי שהובהר לנו בדיון, מצבה הבריאותי של אם המערער אינו שפיר גם כיום. היא עברה לאחרונה ניתוח וסיועו של המערער לה נדרש כעת ביתר שאת, הן בבית והן בפרנסת המשפחה".

השופטת ארבל ממשיכה ומציינת כי: "חרף מציאות חיים קשה זו ניהל המערער מסלול חיים נורמטיבי עד למקרה בו הורשע. הוא מצוי במסגרת לימודית בה הוא שוהה בתנאי פנימייה ומתואר כנער אינטליגנטי, שקט וסגור, המקבל סמכות ומכבד את הגבולות המוצבים לו. תפקודו בבית הספר תקין בכללו ואינו כולל מעורבות בבעיות משמעת או התנהגות. עוד צוין כי המערער הוא תלמיד חיובי בעל הישגים לימודיים גבוהים, אשר בימים אלה עומד בפני השלמת בחינות הבגרות שלו".

שירות המבחן: "ההליך הפלילי גרם לו טלטלה"

עוד מוסיפה ארבל כי:

“לכך יש להוסיף כי המערער נטל אחריות על המעשים והביע חרטה. שירות המבחן התרשם כי ההליך הפלילי גרם לו טלטלה וכי חומרת מעשיו מובנת לו. עוד צוין כי בשל חששו מההליך הפלילי המתנהל נגדו נתון המערער בלחץ רב, הגם שלא חלה ירידה משמעותית בהישגיו בלימודים. המערער מצוי בהליכי גיוס לצבא והביע מוטיבציה גבוהה להתגייס, לצד חשש כי ההליך יפגע בסיכוייו להתגייס לצבא".

עוד מציינת ארבל את נכונותו של המערער להשתקם:

"במישור הטיפולי נשר אומנם המערער מטיפול קבוצתי לצורך שינוי דפוסי צריכת אלכוהול. יחד עם זאת, לדבריו, הוא נמנע כיום משימוש באלכוהול וגם דיווחי אמו וצוות הפנימייה אינם מלמדים אחרת. המערער, אשר ככלל הביע נכונות לטיפול, סרב להשתתף במספר פרויקטים של שירות המבחן בשל עומס עבודה ולימודים. השתתפותו בסדנת "חוק ומשפט", בה היה אמור לקחת חלק, לא יצאה אל הפועל מסיבות שאינן תלויות בו".

שירות המבחן: טיפול יעלה את המערער על דרך המלך, מאסר ידרדרו לחיי עבריינות

השופטת ארבל מסכמת את דבריה:

"מכלול נסיבות זה הביא את שירות המבחן לסבור כי האירוע נשוא כתב האישום הוא אירוע חריג אצל המערער וכי טיפול בו במסגרת שירות המבחן עשוי "להעלות אותו 'על דרך המלך'" כדבריהם. שירות המבחן הביע חשש כי אם יידון המערער למאסר בפועל עשוי הוא להידרדר לחיי עבריינות ואף מצבו הנפשי עלול להידרדר. לפיכך המליץ שירות המבחן להטיל על המערער עונש מאסר מותנה לצד עבודות שירות למען הציבור וכן להעמידו בפיקוח שירות המבחן ולשתפו בסדנת חוק ומשפט".

השופטת ארבל חותמת את דבריה בכך ש"לא נעלמו מעיניה חומרת מעשיו של המערער" אולם "העיקרון המנחה במלאכת גזירת העונש הוא עיקרון של ענישה אינדיבידואלית המביאה בחשבון לא רק את אופי העבירה, חומרתה ונסיבות ביצועה, אלא גם את נסיבותיו של הנאשם העומד בפני בית המשפט":

"העובדה שמדובר באירוע בודד שבוצע על-ידי קטין שעברו נקי, הכרתו של המערער בפסול שבמעשיו והחרטה עליהם, הטלטלה ששירות המבחן התרשם כי האירוע גרם לחייו, היותו תלמיד חיובי העומד בפני בחינות הבגרות ומבקש להתגייס לשירות צבאי - כל אלה, כשהם באים על רק הנסיבות המשפחתיות המורכבות של המערער, ועל-רקע היותו משענן הכלכלי והרגשי היחיד של אמו החולה ואחותו, ראויים לקבל משקל משמעותי בנסיבות העניין. דומה כי המערער גייס את מירב כוחותיו כדי להתמודד עם ההליך המשפטי לצד יתר ההתמודדויות במישורי חייו השונים. מכלול הנסיבות יש בו כדי להוות בסיס לתקווה שתחת פיקוח ומסגרת מדריכה ומנחה יהיה בידו של המערער להימנע מלשוב על משגה העבר ולפתח חיים נורמטיביים ומלאים".

בנסיבות אלו קבעה השופטת ארבל כי יש להמיר את עונש המאסר אשר השית בית המשפט המחוזי על המערער בעבודות שירות, והשופט הנדל הצטרף אליה.