פרס ישראל הוענק למכון הישראלי לדמוקרטיה על-ידי חבר ועדת הפרס, עו"ד
נחום לנגנטל, למרות שזה היה ב
ניגוד עניינים כמי שהיה עובד המכון לדמוקרטיה רק זמן קצר לפני כן. כך קובע מבקר המדינה, בדוח שפרסם (יום ג', 11.05.10).
ביקורת מבקר נערכה
בעקבות החשיפה ב-News1, שבה נקבע, כי לנגנטל פעל תוך ניגודי עניינים חמורים - כאשר נמנע לפסול עצמו למרות שהועסק בשכר על-ידי המכון עצמו.
בשנת 1988 פרסם החשב הכללי באוצר חוזר על העסקת יועצים שאינם עובדי מדינה. צוין בו שלעובד ציבור אסור להימצא במצב שיש בו אפשרות ממשית של ניגוד עניינים, וכלל זה חל גם על יועץ; לכן לפני ההתקשרות עימו יש לבדוק אם קיים חשש לניגוד עניינים.
לפי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מ-2006, גיבשה נציבות שירות המדינה נוהל בעניין. בשלושה מקרים שנמצאו לא הקפיד משרד החינוך על שמירת הכללים למניעת ניגוד העניינים של העוסקים בפרס ישראל.
במשך כשנתיים וחצי שקדמו לבחירתו לתפקיד היועץ, נתן עו"ד לנגנטל שירותי ייעוץ בשכר ל"מכון הישראלי לדמוקרטיה". נמצא שלקראת חלוקת הפרס ב-2007 הציעו עו"ד לנגנטל וקבוצת ממליצים את המכון ואת נשיאו כמועמדים לפרס ישראל על מפעל חיים, אולם המכון לא זכה בפרס. לקראת חלוקת הפרס ב-2009 הוצעה שוב מועמדותו של המכון לפרס על מפעל חיים. עו"ד לנגנטל הרכיב את ועדת השופטים ובהמשך השתתף בה כמשקיף. הוועדה החליטה להעניק למכון את הפרס על מפעל חיים.
יום לפני שהתכנסה ועדת השופטים להחלטה בדבר זוכי פרס ישראל על מפעל חיים לשנת 2009, פנה עו"ד לנגנטל ליועצת המשפטית של משרד החינוך באמצעות מנהל האגף האחראי על הפרס בבקשה לקבל הנחיה כיצד עליו לפעול, מאחר שלדבריו היו בין המועמדים לפרס גופים שהוא קשור עימם. עד מועד הישיבה לא קיבל עו"ד לנגנטל את תשובת היועצת המשפטית לבקשה ואף לא הנחיה כלשהי ממנהל האגף, למרות שהובא לידיעתם כי קיים חשש למראית עין של ניגוד עניינים.
בשנים 2002-1990 היה פרופ' דב גולדברגר מנכ"ל החברה למתנ"סים - חברה ממשלתית ששר החינוך אחראי לפעילותה ובמקביל ייעץ בהתנדבות לשרי החינוך בעניין הפרס. כפיפותו לשר במקביל להיותו יועץ יש בה סממן של אי-תקינות וחשש למראית עין של ניגוד עניינים.
בינואר 2007 נבחר פרופ' גולדברגר לתפקיד יושב-ראש (בהתנדבות) של ארגון המאגד עמותות ומלכ"רים בישראל שפעילותו מומנה בחלקה על-ידי חברה לתועלת הציבור העוסקת בפרויקטים חברתיים. במרס אותה שנה זכתה חל"ץ בפרס על מפעל חיים. פרופ' גולדברגר היה משקיף בוועדת השיפוט שהחליטה על הענקת הפרס לחל"ץ. לא נמצאו מסמכים המעידים כי פרופ' גולדברגר הצהיר על זיקתו לחל"ץ.
המבקר קבע עוד כי בדיקת זהות מקבלי פרס ישראל מעלה שהתהליך לפיו נבחרים הזוכים, מוביל לכך שאין הלימה בין התפלגות האוכלוסיה לבין מקבלי הפרס במהלך השנים. לדוגמה, מכ-620 זוכים יחידים, רק כ-90 הן נשים, ורק חמישה ממקבלי הפרס אינם יהודים.
המבקר קבע בדוח כי ראוי שמשרד החינוך ימנה ועדה מקצועית אשר תהיה אחראית לקביעת התקנון ולשינויים בו, וכן תבחן מעת לעת את התאמתו לשינויים המתחוללים בחברה הישראלית, כך שירחיבו את מעגל מקבלי הפרס ויאפשרו את הענקתו גם לבאים מקבוצות אוכלוסיה נוספות מבלי לפגוע במצוינות הנדרשת לקבלתו.
"יש מקום שהממשלה תבחן אפשרות להעברת האחריות להענקתו לגורם ממלכתי דוגמת נשיא המדינה שישמור על הצביון הממלכתי-יוקרתי שלו ואף יעצימו. אנו כותבים זאת בשולי דוח זה ומשאירים את העניין, כאמור, ב'צריך עיון'", כתב בדוח.
